שלילת הגשמות
  
 
 
 
 
 
 
 
גם כל תואר חיובי יש לשלול ממנו יתברך 
 
 
 
 
 
 
 

בעניין זה - שה' יתברך אינו גוף ואינו תואר גשמי - הולך הפילוסוף  בעקבות הרמב"ם וביאר היטב את דרכו של הרמב"ם בשלילת התארים הגשמיים מה' יתברך, וזו אכן דרכו של הרמב"ם ב'מורה נבוכים' - ששלל מה' יתברך כל תואר גשמי.
יתרה מזו, הפילוסוף אף הרחיק לכת בעניין זה, באמרו כי בקבלה יש מהגשמת האל. באמירה זו התכוון לכך, שיש להימנע מכל שיתוף - ואפילו סמוי - בין הקב"ה לאחד מהנמצאים.

בדברים אלה קיימת גם אזהרה למי שאינו מיומן בהבנת הקבלה – אע"פ שהמאמרות בהם נברא העולם או הספירות אינם משותפים איתו בשום אופן של שיתוף, יש להם מציאות שכולה רוחנית בלבד, אך כיוון שאין אנו מכירים מצוי רוחני כזה, מי שאינו מיומן עלול למצוא כאן ח"ו שיתוף כלשהו בין הקב"ה לאחד הנמצאים הרוחניים כגון המלאכים (ומסיבה זו הכרובים על הכפורת היו שניים ולא אחד).
דבר זה מנסה הפילוסוף להרחיק בתכלית הריחוק, בסברו כי האמונה בקבלת הספירות שהמקובלים אומרים כי באמצעותם ה' יתברך פועל בעולם, עלולה להביא לסברת השיתוף בינו ובין הספירות - סברה שתפגע בבדילותו המוחלטת של האל מהעולם.
מדבריו אלה של הפילוסוף, יוצא שהרחיק ביותר מדברי החסידות, שה' יתברך גם  מ מ ל א  כ ל  ע ל מ י ן, וכך יוצא כי מבחינתו של הפילוסוף ה' יתברך רק סובב כל עלמין ולא ממלאם, ולכאורה ניתן למצוא סימוכין לעובדה זו בדברי הרמב"ם ב'מורה נבוכים' - אבל כאמור רק לכאורה. חשוב שתדע כי הקב"ה גם ממלא כל עלמין ולא רק בגלל האמונה בהשגחה הפרטית, אלא שאף כי כבודו מלא עולם, אין המילוי הזה נעשה ח"ו בדרך של שיתוף אלא רק בדרך של הארה.

אזהרה זו נכונה מצד עצמה, אבל המשכילים הנזהרים בתכלית הזהירות מרעיון השיתוף עלולים להיכשל בה. הפילוסוף, לדוגמא, הלך רק אחר דברי הרמב"ם ב'מורה נבוכים' - שבו אמר הרמב"ם כי ה' "סובב כל עלמין" על-סמך דברי הנביא "סולו לרוכב בערבות", כלומר ה' יתברך נבדל בדילות מוחלטת מהעולם כמו שהרוכב נבדל מהמרכבה, ובעקבות דברים אלה לא היה יכול לקבל בשום פנים שהקב"ה ממלא כל עלמין, ורעיון זה היה לגביו ממש בבחינת עבודה זרה.

טעות זו של הפילוסוף מוסברת בכך, שהלך רק אחרי פשט דברי הרמב"ם ב'מורה נבוכים'. מסיבה זו אמר שאם נסבור כי הקב"ה ממלא כל עלמין, יוצא כי ההר הזה שה' שוכן בו וממלאו, הינו כביכול משותף באופן מהאופנים לו-עצמו ולקב"ה, וזו לדעתו עבודה זרה, שהרי מאמיניה כגון היוונים האמינו כי לכל נמצא במציאות אל משלו.
מובן שאילו היה הפילוסוף מתבונן באמת בדברי רבותינו ולומד את דרכי  ההתבוננות האמיתיות שהורה לנו אדמו"ר הזקן, לא היה טועה במה שטעה.  

ומהי אותה ההתבוננות אמיתית בדבר? - הריהי התבוננות מתוך ההבנה  שהקב"ה הינו נמנע מכל נמנעות בכל אתר ובכל נמצא, והאופן שבו הוא שורה באותו הר (ששימש לנו דוגמא) אינו באופן של שיתוף, אלא בדרך של חיות והארה, כפי שדבר ה' מעניק לכל נמצא באשר הוא את חיותו וצורתו  באותם צירופי אותיות שבהם נבראו שמים וארץ - וכך גם אותו הר שאנו רואים בעינינו הגשמיות, כל קיומו מונח בדבר ה' ובמאמרו. והנה, צירוף והארה אלה אינם תופסים מקום אצל הקב"ה, כפי שהדיבור אצל האדם בטל לנפש.
כיצד מקיים מאמר זה של הקב"ה את ההר מאז מעשה בראשית, איננו יכולים להבין אנו יכולים רק להאמין שכך הוא הדבר. לכן באמת אין ההר מציאות כשלעצמו, וזו כוונתנו כשאנו אומרים "אין עוד מלבדו".

* * *

בדברו על מציאותו-יתברך, אומר הרמב"ם כי זה "האחד" אינו גוף ואינו כוח בגוף, ולא יארעו לו שום אירועים גופניים כגון תנועה ומנוחה, לא בכוונה ולא במקרה. מסיבה זו, שללו ממנו חכמינו עליהם השלום את החיבור והפירוד, ואמרו "לא ישיבה ולא עמידה ולא עורף ולא עיפוי", כלומר לא פירוד שהוא עורף, ולא חיבור [שהרי 'עיפוי' נובע מהפסוק "ועפו בכתף פלשתים", כלומר ידחפום בכתף להתחבר בהם] ועל כך אמר הנביא "ואל מי תדמיון אל" וכו'; "ואל מי תדמיוני ואשווה" וכו'.

אילו היה השם-יתברך גוף, כי-אז היה דומה לגופות, וכל התארים המצויים בתארי הגופות בספרים, כגון הליכה ועמידה וישיבה ודיבור וכיוצא באלה, היו מאפייניו.

מה אפוא הפתרון? - שכל שמות הפעולה הללו נאמרו כולם רק על דרך ההשאלה, כפי שאמרו, לדוגמא, "דיברה תורה" בלשון בני-אדם, וכבר דנו חז"ל בעניין זה רבות.

הנה כי-כן, זה היסוד השלישי שהרמב"ם מורה עליו: משמעות הנאמר "לא ראיתם כל תמונה" היא "לא השגתם [מלשון השגה] את בעל התמונה, לפי שהוא לא גוף ולא כוח בגוף.
 
 


"אנו מבקשים בכל לשון של בקשה, לא להפעיל את האתר הזה בשבת או/ו במועדי ישראל
השימוש במחשב במהלך השבת, כרוך בחילול שבת, שהוא איסור חמור מן התורה".
we ask you to refrain from accessing this web site on the Sabbath or Jewish holiday. The operating of a computer by a Jewish person on the " Sabbath, involves desecration of the Sabbath which is forbidden according to Torah Law
הוסף למועדפים