פרשת השבוע
פרשת ויצא
חזרה
 

פרשת "ויצא"

יעקב אבינו בחיר האבות.

יעקב אבינו נקרא "בחיר שבאבות". אחת השלמויות של יעקב אבינו לגבי האבות אברהם יצחק ויעקב היא:"אברהם יצא ממנו ישמעאל ויצחק יצא ממנו עשיו, היינו שמדריגות הקדושה שלהם לא הגיעו לכלל צאצאיהם. אבל אצל יעקב היתה מטתו שלימה, כל בניו היו שלימים כי לכולם הגיעה קדושתו של יעקב אבינו (עפ"י בראשית רבה).

תוכן הפרשה

בפרשת ויצא מספרת התורה שיעקב הלך לארץ ישראל (ב"ש) לחרן אל לבן; ומיד בתחילת הליכתו "ויפגע במקום"; אחר כך מסופר איך שהגיע ללבן, על עבודתו אצלו עשרים שנה, נשואיו והעמדת השבטים; חזרתו מחרן לארץ ישראל, ואיך שבדרכו חזרה פגעו בו "מלאכי אלוקים".

הלימוד הלכה למעשה מהפרשה

תפקידו של כל יהודי לצאת מארץ ישראל, אהלי שם ועבר ד' אמות של תורה, שהלימוד יביא לידי מעשה, ללכת ל"חרן", חרון אף של מקום בעולם, כלומר לתוך ריתחת עניני עולם הזה ושם להתעסק עם "לבן הארמי" ולהוציא ממנו את ניצוצות הקדושה, ודוקא שם תהיה מטתו של היהודי שלימה.

החינוך היהודי מהפרשה

בעיקר צריכה להיות ניכרת ההנהגה המיוחדת של קדושה בחינוך הבנים והבנות, ובקביעת אורח חיי הבית. לא זו בלבד שביתו מתנהל באופן שונה לגמרי מביתו של אינו יהודי, להבדיל, כי אם אפילו בדרגת קדושה נעלית יותר מהנהגת הבית של אותם יהודים, שומרי תורה ומצוה, שאצלם הנחות העולם תופסים מקום חשוב; אצלו קובעת לגבי כל עניני הבית רק דעת תורה יהדות וקדושה.

וגם זה אנו לומדים ממעשה האבות, מהנהגת בית יעקב. התורה מספרת:"וילך ראובן בימי קציר חיטים וימצא דודאים בשדה", ומפרש רש"י:"להגיד שבחן של שבטים, שעת הקציר היה ולא פשט ידו בגזל להביא חיטים ושעורים, אלא דבר ההפקר שאין אדם מקפיד בו"(מלוקט ע"י משה ר. משיחת ל"ג בעומר תש"י של הו"ק הרבי מלוובאוויטש).

 ליקוטים מדברי הרב"י על הפרשה.

על הפסוק "אלוקי אברהם אביך ואלוקי יצחק", נאמר במדרש שלמרות שאין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם, כי גם אצלם אין ודאות שלא יטעה אותם היצר הרע, למרות זאת אמר הקב"ה ו"אלוקי יצחק", על אף שהיה זה בחייו, כי הואיל ונסתמא בעיניו כאילו הוא מת, לפי שהיה גנוז לתוך הבית ויצר הרע פסק ממנו(תנחומא, תולדות ז). אמנם סומא הינו אחד מהחשובים כמת והם(עני, מצורע, סומא ומי שאין לו בנים) כנאמר "במתים חופשי"(תהילים פח, ו). אולם עדיין הדבר איננו ברור שהרי רואים במוחש שלסומא יש תאוות, יצר הרע והוא עלול לחטוא והיאך נאמר במדרש שיצר הרע פסק ממנו ?

כדי להבין זאת יש להקדים ולספר את מה שנאמר על רב יוסף בגמרא (מו"ק כח, א) אשר היה סגי נהור שכאשר מלאו לו שישים שנה הוא עשה "יומא טבא לרבנן" והסיבה לכך שהוא יצא מכלל האפשרות של עונש כרת של שנים ואמנם כאשר שאלו אביי האם יצא מעונש כרת של ימים ?(כלומר מיתה פתאומית הנחשבת כעונש כרת), אמר לו "לפחות חצי בידי"(כלומר, די לי בכך שיצאתי מאופן אחד של מיתת כרת). גם כן אינו מובן מדוע בשולחן ערוך שבמלאת לאדם שישים שנה עליו לערוך "יומא טבא" ?הרי על סיום מסכת, אמר אביי "תיתי לי", כלומר ינתן שכרי ונראה מכך שזוהי רק מידת חסידות לעשות סיום, הרי נפסק ע"י הרמ"א (יו"ד, רמ"ו, סימן כו) שיש לעשות סעודה על סיום מסכת, הרי על אחת כמה וכמה שצריך לעשות סעודה, לפחות כמנהג או כהלכה, לגבי "שיתין שנין". רב יוסף חי בדור השלישי של האמוראים ואם כן מדוע איננו מוצאים אצל אף אחד מהם שנהגו כך ?

אדמו"ר הזקן מבאר באגרת התשובה(פרק ה) את הסיבה לכך שבזמן הבית, כאשר יהודי היה עובר ר"ל על איסור כרת הוא היה נפטר לפני גיל חמישים(ר"ל) וכאשר היה עובר על איסור מיתה בידי שמים, הוא היה נפטר לפני גיל שישים, מכיוון שעקב עבירה על איסורים אלה "נכרת ונפסק חבל ההמשכה משם הוי' ברוך הוא". בכך מיישב אדמו"ר הזקן את העניין, שבכל דור ודור יש כמה שהאריכו ימיהם בנעימים, כי בזמן הגלות מלובשת השכינה בעשר ספירות של נוגה ולכן יכול אף החייב בכרת ובמיתה בידי שמים להאריך ימים ואפילו "בנעימים". לפיכך, מובן בפשטות מדוע אין מובא נוהג זה בשולחן ערוך וזה מכיוון שבתקופת הגלות אפשר להאריך ימים יותר משישים שנה, אף מי ש"חבל ההמשכה" אכן נכרת ונפסק (להעיר ולהאיר שהתשובה, החרטה והקבלה לעתיד, מועילה לאריכות הימים). בכך מאיר הרב"י משיח ה' ורוח אפינו שזוהי הסיבה לכך שלא מסופר בגמרא שהאמוראים אשר היו לפני רב יוסף לא נהגו מנהג זה וזאת עקב ענוותנותם הרבה הם חששו – כביטוי הידוע "אינני יודע באיזה דרך מוליכין אותי"(ברכות כח, ב) ולפיכך יש מקום ר"ל לספק, שאולי חיותם איננה נובעת מהיכלות הקדושה.

על רב יוסף מסופר בגמרא , שהוא הוגדר בתואר "סיני" – ש"היו משניות ובריתות סדורות לו כנתינתן מהר סיני", ורבה היה "עוקר הרים" – חריף ומפלפל בתורה. כאשר היה צריך למנות ראש ישיבה, שלחו שליח לארץ ישראל איזה מהם קודם ? התשובה היתה שסיני עדיף...הכל צריכים למרי חטיא. ומסופר בגמרא שבכל זאת רב יוסף לא רצה לקבל את המינוי, ורבה מונה לראש ישיבה. ומסיימת הגמרא שמכיוון שרב יוסף השפיל את עצמו ולא רצה לנהוג ב"שררה" לפני רבה, הגנה זכות ענוה זו עליו ועל בני ביתו, שבמשך כל השנים הללו – עשרים ושתיים שנה, אשר "מלך" רבה – לא חלה אף אחד מבני ביתו, כך שלא נזקקו כלל אפילו ל"אומן" לצורך הקזת דם. וזוהי הנהגה מעבר לטבי, חיותו היתה בגלוי מצד ענותנותו והתבטלותו, בדומה למלאכים, אשר חיותם היא מצד יראת ה' והתבטלות. לפיכך, ברור מדוע אמר רב יוסף "נפקי לי מכרת", כי אצל רב יוסף ראו בגלוי, לעיני בשר, שחיי גופו אינם חיים בשריים כי אם חיים רוחניים – "יראת ה' לחיים". אך בכל זאת, לפני מלאת לו שישים שנה, הוא חשש שאולי היה אצלו עניין של איסור כרת.

בכל זאת עדיין נשאלת השאלה מה היתה שמחתו של רב יוסף בהגיעו לגיל שישים הרי עדיין לא יצא מדין כרת דיומי ? ההסבר לכך הינו שרב יוסף לא יכול היה להימנע מלהסתכל מחוץ לארבע אמותיו, וזה הביאו להיות סגי נהור(גרם לעצמו להתעור). ומכיוון שגרם לעצמו לשלילת "העין רואה" ל"הלב חומד", אשר מכך נובעים כל העניינים השליליים ולכן יצא רב יוסף מכלל "כרת דיומי". ומצד ענותנותו העצומה אמר לאביי "נקוט לך מיהא פלגא בידך". אך מצד שני בראותו שיצא מכלל "כרת דשני", הוא התחזק בביטחון שלא יחול עליו גם "כרת דיומי". לפי כל זה יובנו דברי המדרש על יצחק. הרי לכאורה כהו עיניו של יצחק מהעשן שהקטירו לעבודה זרה נשי עשיו. אך אי אפשר לומר שהעשן היה כל כך חזק עד שכהו עיניו אלא ההסבר הוא שיצחק היה "טהור עינים מלראות ברע", משום כך לא יכול היה לסבול עבודה זרה, עד כדי כך שכהו עיניו. ומכיוון שעורונו של יצחק נבע מכך שלא היה יכול לסבול בכלל עבודה זרה, הרי צר הרע פסק ממנו . ומשום כך ייחד הקב"ה עליו את שמו אף בחייו.

סיפור חסידי – "יצחק היה טהור עינים מראות ברע"(חבקוק א, יג).

פעם אחת הגישו בטעות לפני רבי נחום מצ'רנוביל חלב עכו"ם(חלב שלא הושגח משעת החליבה ע"י ישראל) והוא לא ראה חלב זה. כאשר שאלו אותו מדוע לא ראהו? הסביר זאת לפי המשנה "חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו"(ע"ז, לה, ב). שפירוש המשפט "אין ישראל רואהו". כי הוא אינו רואה מה שיהודי איננו צריך לראות.

 


חזרה לראש העמוד
 


"אנו מבקשים בכל לשון של בקשה, לא להפעיל את האתר הזה בשבת או/ו במועדי ישראל
השימוש במחשב במהלך השבת, כרוך בחילול שבת, שהוא איסור חמור מן התורה".
we ask you to refrain from accessing this web site on the Sabbath or Jewish holiday. The operating of a computer by a Jewish person on the " Sabbath, involves desecration of the Sabbath which is forbidden according to Torah Law
הוסף למועדפים