פרשת השבוע
פרשת וישב
חזרה

  

"מאורות  על   שולחן  השבת" - פרשת וישב עורך רבפוגל משה  ישיבה וירטואלית מרחבקוק

נקודה למחשבה - הכל צפוי והרשות נתונה

הפרשה מספרת על מכירת יוסף בידי אחיו. למעשה מכירה זו היוותה את תחילת "גלות מצרים". הקב"ה אמר לאברהם אבינו "ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה" (למעשה מניין שנים זה הינו מהולדת יצחק ולכן בפועל בני ישראל היו במצרים רק 210 שנה, כמניין "רדו").

אולם פירוש הדברים הינו כדברי המדרש "נורא עלילה על בני אדם", כלומר, מטרת כל "המכירה" הייתה "הגלות" ועל כך יש לשאול אם כן – מה אשמים האחים שמכרו את יוסף ? המדרש מרמז על אחת השאלות הגדולות – מיום היות ההגות האנושית ועד היום הזה קיימת הבעיה הידועה בניסוחה הפילוסופי – דטרמיניזם (הכוונה שכל מאורע במציאות נובע מרצף מאורעות שקדמו לו) ו"בחירה חופשית". בתחום האמונה זה הקונפליקט בין התפיסה של ההשגחה האלוקית לבחירה החופשית שיש לאדם ואותה מיישב הרמב"ם בהלכות תשובה שהקב"ה יודע מה האדם יבחר ואין בחירת האדם סותרת את ידיעת ה'. 

דרוש חסידי

המדרש אומר "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים – זה יוסף".

עניין זה קשה הלוא נאמר על יוסף שנענש להיות עוד שנתיים בבית הסוהר מכיוון שלאחר שפתר לשר המשקים את חלומו ביקש ממנו שיזכיר אותו לפני פרעה על מנת ש"ישתחרר" מהר יותר מהכלא.

עניין זה לגבי יוסף נראה כפגיעה במידת הביטחון ולכן שר המשקים שכח את יוסף.

אמר על כך בנו של האדמו"ר מרוז'ין שהכתוב אומר "ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו" והטעם הוא שיוסף התחרט אחר כך שפנה אל בשר ודם, ופעל בתפילתו ששר המשקים ישכחהו, לכן אמר המדרש שיוסף שם מבטחו בהשם.

אמונת הרמב"ם – הישארות הנפש וענייני עולם הבא ותחיית המתים

דעת הרמב"ם בעניין הישארות הנפש נאמרה בספר "משנה תורה" בו סיכם את הלכותיה של התורה שבע"פ. לדעתו הישארות הנפש מותנית בהכרת האל ובידיעתו. ההבדל בין "העולם הבא" ל"תחיית המתים" הינו ש"תחיית המתים" הינה עיקר אמוני של חידוש פני המציאות באופן כזה שהמתים יחיו וזאת עפ"י דברי הנביא יחזקאל אבל תחיה זו שמורה מחד גיסא רק לצדיקים. אולם מכיוון שלכל אדם מישראל ישנה אפשרות לקיים הרבה מצוות לכן "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" ובתנאי שהאדם המכיר את האל לא ישתף איתו נמצא אחר מכלל הנמצאים בעולם. 

לדעת הרמב"ם כל אדם זכאי להישארות הנפש ולחיי העולם הבא בתנאי שעשה לפחות "מעשה טוב אחד" וזאת ללא פנייה וללא תקווה לקבל שכר אלא לשם הטוב בלבד.

למשל, אם קיים מצוות צדקה לשמה ולא רק בכדי לגרום קורת רוח לעצמו או/ו לעזור לעני.

לדעת הרמב"ם ביאת המשיח קודמת ל"תחיית המתים" אולם ה"עולם הבא" כבר נמצא ויש הזוכים לו כבר עכשיו, כמו שהגמרא מעידה על ר' יהושוע בן לוי שזכה לחיי העולם הבא כבר בחייו ונכנס ישר ל"גן עדן".

 לדעת הרמב"ם המציאות בכללותה תגיע לתכליתה בעת ביאת המשיח ואז יהיו ישראל פנויים

ממלחמות וטרדות ותהיה דעתם פנויה לעסוק בתורה ובחכמתה. 

שאלות ותשובות
כידוע עלי לכבד את הרב שאיתו אני לומד תורה.
הרב הזה מידי פעם מתבדח איתנו ולפעמים הוא ``יורד`` על התלמידים. האם מותר לו לנהוג כך ?

תשובה - רבותינו הקדושים אמרו באבות ``יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך וכבוד חברך כמורא רבך ומורא רבך כמורא שמים``, מכאן שעל האדם לכבד מאד את רבו ומי שהוא רבו מובהק עליו נאמר ``מורא רבך כמורא שמים`` אבל שאר רבנים שאדם למד מהם אות אחת או אפילו דבר אחד או אפילו לא למד מהם דבר עליו לכבדם וזהו מנהג ישראל הכשרים לכבד נושאי התורה.
לגבי חובת הרב כלפי התלמיד אומר הרמב``ם בהלכות תלמוד תורה , פרק ה, הלכה ג - ``כשם שהתלמידים חייבין בכבוד הרב, כך הרב צריך לכבד את תלמידיו ולקרבן, כך אמרו חכמים ``יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך`` וצריך אדם להיזהר בתלמידיו ולאוהבם שהם הבנים המהנים לעולם הזה ולעולם הבא``. מכאן אתה למד שעל הרב שאיתו אתם לומדים להיזהר יותר בכבוד תלמידיו )הרב).

 

ליד שולחן השבת  - שיחה על פרשת "וישב"

ההבדלים בין חלומותיו של יוסף לחלומותיו של פרעה

החלום הראשון של יוסף היה בקשר לדברים ארציים:"והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה", והחלום השני על "השמש והירח ואחד עשר כוכבים", עניני שמים. אצל פרעה היו שני החלומות בדברים ארציים:חלום אחד היה על סוג ה"חי" (פרות), והשני על סוג ה"צומח"(שיבולים), אבל לענייני שמים לא הייתה לפרעה כל שייכות. בענייני ארץ היה אצל פרעה הסדר "פוחת והולך" תחילה החלום על הפרות ואחר כך על השיבולים. אבל אצל יוסף היה הסדר של "מעלין בקודש", תחילה החלום בענייני הארץ ואחר כך על ה"שמש והירח ואחד עשר כוכבים".זהו ההבדל הכללי בין יהודי ולהבדיל, אינו יהודי. יהודי גם בהיותו בעולם הזה, יש לו קשר עם שני עולמות, לא רק עם גשמיות העולם הזה, אלא גם עם רוחניות העולם הבא.

שתהיה המטרה לשם שמים - כיוון שיש ליהודי בכל דבריו הגשמיים כוונה ורצון לרוחניות, נעשים הם אכן רוחניות, כמאמר הבעל שם טוב:"במקום שרצונו של אדם - שם הוא עצמו". והרי זהו ההבדל הכללי בין קדושה לקליפה:"קליפה" אינה דורשת עבודה אלא אומרת "אשר נאכל במצרים חינם". ...אבל בקדושה אין "נהמא דכסופא"(לחם חינם), כל השפעה והמשכה מלמעלה באה רק ע"י עבודה וכפי שנהוג לומר "אין ארוחות חינם".במה מתבטאת העבודה ? "מאלמים אלומים". השיבולים שמהם קושרים את האלומים, כל אחד מהם צומח לחוד ובגומא נפרדת והם חלוקים זה מזה. ועבודת האדם היא ללוקטם ולאחדם ל"אלומים". היכן מקום העבודה ? בתוך השדה.

 וזו היא ההוראה:נשמת היהודי יורדת למטה ל"שדה",עולם הזה, שהוא מקום של פירוד, של קליפות וסטרא אחרא, היא מתלבשת בגוף ובנפש הבהמית, ולאסוף ולאחד את כל כוחותיו לעבודת ה' "מאלמים אלומים".

ההוראה השניה היא, שבכל סוגי העבודה צריכה להיות ההתבטלות לראש ומנהיג ישראל בכל דרגא בה עומדים. וכאשר יהיה ה"בטל רצונך", יבטל הקב"ה "רצון אחרים מפני רצונך", שיתבטל "רצון אחרים", לשון רבים, ההעלמות של עולם הזה הנותנות מקום לטעות ולחשוב שישנן ח"ו שתי רשויות, כפי שנאמר "נעשה" לשון רבים ו"הרוצה לטעות וכו'" ועל ידי זה נעשים כלי מתאים לקבלת כל ההשפעות של יוסף הצדיק יסוד העולם (עפ"י שיחת הרב"י לפרשת וישב תש"כ).


חזרה לראש העמוד
 


"אנו מבקשים בכל לשון של בקשה, לא להפעיל את האתר הזה בשבת או/ו במועדי ישראל
השימוש במחשב במהלך השבת, כרוך בחילול שבת, שהוא איסור חמור מן התורה".
we ask you to refrain from accessing this web site on the Sabbath or Jewish holiday. The operating of a computer by a Jewish person on the " Sabbath, involves desecration of the Sabbath which is forbidden according to Torah Law
הוסף למועדפים