פרשת השבוע
פרשת ``תצוה``
חזרה
                     פרשת תצוה 

בסיום משניות סדר מועד במסכת חגיגה נאמר:"כל הכלים שהיו במקדש טעונים טבילה חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת"(שאינן מקבלים טומאה) מפני שהן כקרקע דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים מפני שהן מצופים.

לדעת רבי אליעזר אין מזבח הזהב ומזבח הנחושת מקבלים טומאה מפני שהתורה מדמה אותם לעפר, ועפר אינו מקבל טומאה, וחכמים אומרים שאינם מקבלים טומאה משום שהיו רק מצופים בלבד בזהב או בנחושת, ולפיכך בטל הציפוי למה שבתוכו, והתוך אינו מקבל טומאה.

הרמז והמוסר שניתן ללמוד ממשנה זו בסוף סדר מועד הינו:

כל יהודי במעמדו ולפי מצבו, הוא בבחינת מקדש שבו שורה השכינה – ושכנתי בתוכם. וכמו בבית המקדש שנמצאים בו כלים שונים כך אצל כל אחד יש עניינים שונים:שכל, רגש וכו'. בעניינים אלה עלולה להתערב פניה צדדית, של חולין, מחשבה בלתי קדושה, ויתכן שיתערב אפילו דבר בלתי טהור, דבר הקשור בעבירה חס ושלום, כלומר היפך רצון ה' יתברך, היפך התורה והמצוות.

זאת אומרת, כאשר נטמא אחד מכלי האדם – שכל או מחשבה או כח אחר – יש למצוא דרכים כיצד לטהרו שישוב להיות כלי של המקדש, שהרי מקדש הקב"ה – כל אדם מישראל, איש ואשה – צריך להיות טהור.

והנה, בכל אדם מישראל, ללא יוצא מן הכלל, יהיו עניניו ורגשותיו הפנימיים או החיצוניים איך שיהיו, לעולם קיימת אצלו בשלימת נקודת היהדות והיא הרצון לקיים את רצון הקב"ה....ודבר זה נקרא בשם מזבח, שפירושו זביחה והבאת קורבן לה' יתברך.

אומרת המשנה שהן אותם שהם בבחינת מזבח הזהב – עשירים – והן אלו שהם בבחינת מזבח הנחושת – עניים – כאשר הם נזכרים שהם בבחינת מזבח, היינו שהרצון הפנימי, והאמיתי שלהם הוא לזבוח את יצר הרע ולקיים את רצון הקב"ה , "אזי אינן מקבלים טומאה" והטעם לכך הוא מפני שהן כקרקע, כשם שהקרקע הכל דורכין עליה, כך(כבנוסח התפילה:ונפשי כעפר לכל תהיה) אין להם כל רצון עצמי כי אם הרצון שגילה לנו השי"ת בתורה הקדושה.

חכמים מתחשבים גם בחיצוניות של האדם:קורה לעיתים שאדם נכשל חס ושלום, ובמיוחד מצוי הדבר ב"מזבח הזהב"(עשירים) ששוע לעיתים תכופות בענינים שב"זהב" עד שמביאים אותו לפי שעה לא לקיים את רצון הקב"ה, ואפילו עניים(מזבח הנחחושת), מתוך שהשגת הממון עולה להם בקושי רב, עלולים גם הם לעבור פעמים על רצון ה'.

אעפ"כ אומרים חכמים – אין נקודת היהדות (המזבח) מקבל טומאה, מפני שהן מצופין. שכן גם הזהב של העשיר וגם הנחושת של העני אינם אלא כיסוי מבחוץ, אבל תוכם הוא טהור, ואינו יכול לקבל טומאה. ועוצמתה של הפנימיות היא כל כך, עד שסוף סוף בטל הציפוי אל הפנימיות.

ובסופו של דבר ודאי יעשה תשובה, ויגיע אל האמת:שחיי היהודי וקיומו אינם אלא אלוקות, והדרך אליה היא בלימוד התורה וקיום המצוות.

והם גם הכלים לברכות בגשמיות שהבטיח הקב"ה בתורה:אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמורו וגו' ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו וגו'.(ממכתב ט"ו מרחשון תשי"א).

 

זיתים או שמן

פרשתנו נפתחת בציווי ה' בעניין השמן שבו תודלק מנורת המשכן: "ואתה תצווה... ויקחו אליך שמן זית זך, כתית למאור". משמעותה של המילה "זך" אינה ברורה – האם הכוונה שהזית יהיה זך או שהשמן צריך להיות זך.

האבן-עזרא מפרש שהציווי הוא שהזיתים שמהם מפיקים את השמן צריכים להיות שלמים ונאים. לדבריו, צריכים לקחת את "הגרגרים שאין בהם עיפוש, או שלא נאכלה קצתם, וממנו יעשו שמן למאכל מלכים". לעומתו, רש"י סבור שהציווי הוא שהשמן יהיה זך – "בלי שמרים".

אין זיתים במדבר

ההוכחה של רש"י לפירושו היא מהעובדה שהציווי הזה נאמר לבני-ישראל במדבר. באותו זמן לא היו להם זיתים, אלא היה להם שמן שהוציאו עמם ממצרים. מכאן שהציווי הוא להשתמש בעבור המנורה בשמן זך, בלי שמרים.

הוכחה נוספת מביא רש"י מהמשנה המתארת את מסיק הזיתים בעבור המקדש: "מגרגרו בראש הזית". כלומר, נוטלים את הזיתים הצומחים בראש האילן. מכאן ראיה שהעיקר הוא איכות השמן, שכן מעלתם של הזיתים הצומחים בראש האילן היא בכך שהם קולטים יותר שמש, מבשילים טוב יותר, ושמנם איכותי יותר; אבל מבחינת שלמות הזיתים עצמם, דווקא הזיתים הללו חשופים יותר לפגיעת עופות וכדומה. אלא שהעיקר הוא שהשמן יהיה זך.

הטוב והמובחר

מדברי רש"י אפשר ללמוד גם דבר מופלא בהלכה. הרמב"ם קובע, שכל דבר שהאדם עושה לשמו של הקב"ה צריך שיהיה "מן הנאה והטוב". אך יש מקום לברר אם חובה זו חלה רק על שלב הנתינה – שהדבר שהאדם נותן יהיה מהטוב ומהמובחר – או גם על שלב ההכנה, שגם הכנת הדבר תהיה מהטוב ומהמובחר.

מדברי אבן-עזרא אפשר להבין, שדין זה חל גם על שלב ההכנה, ולכן ציוותה התורה שהזיתים שמהם מפיקים שמן למאור יהיו שלמים ומובחרים. לעומת זה, מדברי רש"י עולה שהעיקר הוא שהנתינה תהיה מובחרת, ולכן לא חשובים הזיתים אלא חשוב שהשמן עצמו, שבו מדליקים את המנורה, יהיה "שמן זית זך".

מבט פנימי

עניין זה מתבאר גם על-פי פנימיות הדברים. במבט חיצוני הזית הוא מר והוא מסמל את החשכה הרוחנית השוררת בעולם. חושך זה צריך 'לכתוש', כשם שכותשים את הזית, ואז הופכים את המרירות למתיקות. אבל אפשר להביט בזית במבט פנימי – כמקור השמן.

אבן-עזרא מדבר על הזית לפי פשטות העניינים, ומכיוון שאנו רואים מרירות, אנו נדרשים לזהירות מיוחדת בבחירת הזיתים, כדי שיוכלו להיות כלים ראויים לאור האלוקי. אולם רש"י רואה את פנימיות עניינו של הזית, השמן, המסמל את החכמה האלוקית, ולכן לדעתו אין צורך לנהוג זהירות בזיתים, אלא הזהירות צריכה להיות בשמן עצמו, שהחכמה תהיה נקייה מכל תערובת זרה.

(לקוטי שיחות כרך יא, עמ' 127)

באדיבות צעירי אגודת חב"ד


חזרה לראש העמוד
 


"אנו מבקשים בכל לשון של בקשה, לא להפעיל את האתר הזה בשבת או/ו במועדי ישראל
השימוש במחשב במהלך השבת, כרוך בחילול שבת, שהוא איסור חמור מן התורה".
we ask you to refrain from accessing this web site on the Sabbath or Jewish holiday. The operating of a computer by a Jewish person on the " Sabbath, involves desecration of the Sabbath which is forbidden according to Torah Law
הוסף למועדפים