פרשת השבוע
פרשת ויקרא
חזרה
 

פרשת ויקרא

בחומש ויקרא מדובר בעיקר בעבודת הקורבנות, שהיא אחת העבודות הראשיות במשכן ובית המקדש.

התורה היא נצחית , כלומר שבדיני התורה ואפילו בסיפורי התורה, מסוגל כל יהודי , בכל זמן ובכל מקום, למצוא הוראות לחיי היום יום שלו את שעליו לעשות ואת שעליו להימנע מלעשות.

התכלית של "ועשו לי מקדש", שבני ישראל יעשו בית המקדש, היא לשם "ושכנתי בתוכם"(לשון רבים), שהקב"ה ישכון בתוכם, בתוך כל אחד ואחד מבני ישראל, בליבו ובביתו. ולכן גם עתה, כאשר קיים "ומפני חטאינו", חרב בית המקדש הגשמי, הרי ע"י כך שיהודי "בונה" את ביתו , ומתנהג בחיי המשפחה, באופן של מקדש קדושה, הוא בטוח שהנהגתו זו פועלת מחילה על חטאי העבר, וביתו יהיה "מקדש", מקום בו יהיה ושכנתי בתוכם שתשרה שם השכינה, וזה יביא גם את הברכות בכל המצטרך.

כך, גם אתם בני ישיבת עטרת בסיור זה של קבוצת הנוער בעת שאנו נמצאים ושוהים במקומות הקדושים אנו נוגעים בהיסטוריה של עמינו ובמקום ה"מקדש" מפני שאותם מקומות קדושים בהם אנו מבקרים, הינם המשך לבית המקדש הגשמי שנחרב וכפי שאומרת הגמרא שלאחר שבית המקדש נחרב אין לו לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה. לפיכך, כעת כשאנו מבקרים במקומות ובציוני הצדיקים אלה הם אותם ציונים של אותם צדיקים ורבנים שבזכותם הקב"ה שורה בעם ישראל.

עבודת הקורבנות מלמדת אותנו:אין הקב"ה דורש שהסדר התמידי של האדם יהיה נתינת כל רכושו לבית המקדש להקריבו על המזבח, ללא שיותיר לעצמו כלום שכן קורבן התמיד לא היה יותר מאשר כבש אחד, מידה מועטת של יין ושמן, מעט קמח ומלח.

מה שכן נדרש מהאדם הוא:את כל הלב. מה שחשוב הוא לא הכמות כמה כוחות, כסף, רכוש ומיטב שנותן האדם להקב"ה, אלא בעיקר איך הוא נותן זאת.

התנאי העיקרי הוא שיתן אותם בכל ליבו ואז הוא מביא את כל הברכות וההשפעות הטובות כמו שהיה אז בקורבן התמיד

הוראה נוספת יש בקורבן התמיד:קורבן זה הועלה על המזבח רק פעמיים ביום, אחד בבוקר ואחד בערב ואף על פי כן מכונה קורבן זה בשם המבטא תמידות. כלומר, שגם הזמן בין שני הקורבנות היה מלא וחדור בקורבן התמיד.

יש להאמין בניסים, שאם מהשואה הנוראה נשארו שרידים.

פירוש הדבר, שתפקידם לספר שאמנם כל זה קרה, והדור ששומע חייב להעביר לדורות על מנת שזכרם ישאר לעד.
 

למה ציווה הקב"ה להקריב קרבנות

הקרבנות, שבהם דנה פרשתנו, מכונים בתורה 'לחם' ו'ריח ניחוח' – "את קרבני לחמי לְאִשַי, ריח ניחוחי". הדבר דורש ביאור: הלוא ברור שאין מושג של 'אכילה' אצל הקב"ה, ומדוע אפוא נקרא הקרבן 'לחם'?

אומר על כך רבי שמעון בן-עזאי: "שמא תאמר לאכילה הוא צריך? תלמוד-לומר 'אם ארעב, לא אומר לך, כי לי תבל ומלואה'... לא לרצוני אתם זובחים, אלא לרצונכם, שנאמר 'לרצונכם תזבחוהו'".

משל למלך

את עניין הקרבנות נבין על-פי דברי חז"ל בספרי. כאשר משה רבנו, לפני מותו, ביקש מהקב"ה שימנה "איש על העדה", אמר לו הקב"ה: "עד שאתה מפקידני על בניי, פקוד את בניי עליי, שלא ינהגו בי מנהג ביזיון". בספרי מובא על כך משל: "למה הדבר דומה, למלך שהייתה אשתו נפטרת מן העולם והייתה מפקדתו על בניה. אמר לה, עד שאת מפקדתני על בניי, פקדי בניי עליי שלא ימרדו בי".

לכן מיד אחרי בקשה זו של משה רבנו נאמרה לו פרשת קרבן התמיד, שעניינה להחדיר את ההכרה שיש בורא לעולם, ולשלול את הטעות ש"אין רועה" בעולם וש"עולם כמנהגו נוהג".  על-ידי הקרבן מתגלה בעולם שהקב"ה הוא "אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם, שכל ענייני העולם כולו מתנהגים על-פי השגחתו הפרטית של הקב"ה".

חיבור הנפש והגוף

האכילה יוצרת את חיבור הנפש עם הגוף, באופן שכוחותיה של הנשמה מתגלים בגוף ומנהיגים אותו בכל ענייניו. הנפש והגוף הם משל לקב"ה ולעולם – "הנפש הזו ממלאה את הגוף, והקב"ה ממלא את העולם".

כשם שהאכילה מגלה בגוף את כוחותיה של הנשמה, כך הקרבנות מגלים בעולם שהקב"ה הוא בעל-הבית על העולם. כאשר האדם מקריב קרבן לקב"ה, הוא מבטא בכך את הכרתו בהנהגתו של הקב"ה בעולם, ולכן הקרבן נקרא 'לחם', כי הוא כמו הלחם שמחבר את הנשמה והגוף.

לטובת האדם

כך יובנו ביתר עומק דבריו של רבי שמעון בן-עזאי. אם החיבור בין הקב"ה לבין העולם נקרא אכילה, נמצא שכביכול הקב"ה זקוק ל'אכילה' זו, כדי שיתמלא רצונו בבריאת העולם, "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים". אומר רבי שמעון: "שמא תאמר לאכילה הוא צריך?", וכי הקב"ה זקוק דווקא לקרבנות, והרי הוא יכול לפעול שיתמלא רצונו גם בדרכים אחרות. אלא שעניין ה'אכילה' שעל-ידי הקרבנות הוא לטובת האדם ולתועלתו.

אולם אף-על-פי שאין הקב"ה 'זקוק' ל'אכילה' זו, לאחר שציווה את בני-ישראל להקריב קרבנות, הרי "למעשה ידיך תכסוף", שהקב"ה מבקש שבני-ישראל יקיימו את התורה והמצוות, שכללותן היא עניין הקרבנות, לעשות מכל ענייני העולם קרבן לו יתברך, שעל-ידי זה נעשה העולם דירה לו יתברך.

(לקוטי שיחות כרך יב, עמ' 18)

מן המעיין באדיבות צעירי אגודת חב"ד

 


חזרה לראש העמוד
 


"אנו מבקשים בכל לשון של בקשה, לא להפעיל את האתר הזה בשבת או/ו במועדי ישראל
השימוש במחשב במהלך השבת, כרוך בחילול שבת, שהוא איסור חמור מן התורה".
we ask you to refrain from accessing this web site on the Sabbath or Jewish holiday. The operating of a computer by a Jewish person on the " Sabbath, involves desecration of the Sabbath which is forbidden according to Torah Law
הוסף למועדפים