פרשת השבוע
פרשת שלח לך
חזרה
 

פרשת שלח לך

מבוא

תוכנה העיקרי של כל פרשה מרומז בשמה וכן בסדרה של בשבוע שנקראת בשם "שלח" ומזה מובן שבשם זה מתבטאת הנקודה העיקרית של העניינים המפורטים בסדרה. ואף שבפשטות הסדרה נקראת "שלח" על שם התיבה הראשונה שבה.

לכאורה מדוע שם פרשתינו מציין את העניינים העיקריים שבה ?

הרי למעשה, העניין ד"שלח לך אנשים", הרי הוא רק סיפור קורות בני ישראל בהיותם במדבר ואילו דווקא סיום הסדרה בה מדובר על פרשת ציצית מבטא את העניין העיקרי שבפרשה, זאת מכיוון שמצוות ציצית היא זכירה לכל המצוות ?(זאת אע"פ שלסיפורי התורה יש גם תוקף ולימוד, הרי דברים, ציוויים ואזהרות שנאמרו בפירוש הינם חשובים יותר).

כדי להבין יש לבאר את עניין חטא המרגלים.

הנה, המרגלים חטאו בפשטות בעצם העובדה שספרו "כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאד וגם ילידי הענק ראינו שם". ולכאורה אינו מובן: הרי נשלחו לראות את "הארץ מה היא ואת העם היושב עליה אם חזק הוא וגו'"? ולכאורה עשו מה שנצטוו ע"י משה לספר מה ראו ?

והביאור הינו שמשה רבינו שלחם להיוודע באיזה דרך ובאיזה אופן כדאי יותר לכבוש את הארץ וביזה מקום כדאי יותר להתחיל הכיבוש בדרך הטבע, זאת מכיוון שהתורה מרחיקה מדרך הנס בכל מקום שאפשר. ומשה היה בטוח שיעלו ויכבשו, כי כן ציווה ה', אולם המרגלים לאחר מכן הוסיפו והסיקו מסקנה "לא נוכל לעלות את העם כי חזק הוא ממנו", היינו שמחמת הקשיים שראו בכיבוש הארץ בדרך הטבע הסיקו ש"לא נוכל לעלות" לכובשה, אע"פ שהקב"ה ציווה על כך.

היסודות הנלמדים ממעשה המרגלים.

יסוד עיקרי בקיום כל המצוות הוא הידיעה, שמכיוון שהמצוות הינן ציווי הקב"ה, ברור הדבר שאפשר לקיימם, כי אין הקב"ה מבקש אלא לפי כוחן.

שכן מלך מלכי המלכים שהינו תכלית הטוב והצדק, לא ידרוש מהמצווה דבר שאיננו יכול לעשות אותו. אלא שלאחר ידיעה זו אין סומכין על הנס. עניין עיקרי במצוות הוא לקיימם בדרך הטבע. כי מכיוון שעיקר עניינם הוא לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, במילא צריך קיומם להיות בדרך הטבע בלבד, ולכן צריך היה לשלוח את המרגלים.

יסוד נוסף הינו הוראה כללית השייכת לכל המצוות. קודם כל מצווה ומצווה על האדם להתבונן בתוכן המצווה שהוא עומד לקיים, ולא רק בתוכנה פרטי של מצווה זו, אלא גם בתוכן והכוונה הכללית השייכת לכל המצוות שהוא הולך לקיים רצונו יתברך. וכלשון כל ברכות המצוות "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו", שע"י קיומו את המצוות נעשה קדוש ומקיים הוא מה שציווה אותנו הקב"ה וברכה זו צריך לקיים לפני קיום המצווה בבחינת עובר לעשייתן.

סיכום

ומזה מובן בעומק יותר טעת הקדמת סיפור שילוח המרגלים לציוויים האחרים בפרשה, כי לא רק ההוראות שבעניין של "שלח" הן הוראות כלליות הנוגעות לכל עניין התורה והמצוות, אלא גם האופן שבו באו הוראות אלו מלמד תכלית הכוונה של תורה ומצוות "תחתונים יעלו לעליונים" וחיבור בין מעלה למטה מה שהיה רק לאחר מתן תורה.(שיחת הרב"י תשל"ב).

  

 

 

דרשותיהם של חז"ל מאלפות ומופלאות. ניתן לראות בהם עומק רב, ברק וזוית הסתכלות שלא חשבנו עליהם קודם לכן.

לדוגמא, האירו לנו חז"ל את מקור שמה של טבריה בזוית מיוחדת (מגילה דף ו ע"א): "רבי ירמיה אמר: רקת שמה (של טבריה), ולמה נקרא שמה טבריא - שיושבת בטבורה (=באמצעה) של ארץ ישראל. רבה אמר: רקת שמה, ולמה נקרא שמה טבריא - שטובה ראייתה".

 

דרשות מרנינות אלו, לא אחת מתנפצות הן על סלעי המציאות. הן עובדה היסטורית פשוטה היא, ששמה של טבריה נקרא כך בגלל גורם אחר לגמרי: ניצב רומי בשם טבריאנוס, שקרא את העיר על שמו, על דרך שקרא אלכסנדר מוקדון לאלכסנדריה, ועל דרך שעשה אנטיוכוס באנטיוכיה.

 

"למרבה ההפתעה", גם חז"ל היו מודעים לעובדה זו, וכך כתבו (ילק"ש תהילים רמז תשנח): "קראו בשמותם עלי אדמות טבריא לשם טבריוס, אלכסנדריא לשם אלכסנדרוס, אנטוכיא לשם אנטיוכוס".

אם כן מדוע ביארו חז"ל את שם המקום, לכאורה שלא כמשמעותו האמיתית?  האם כוונתם למליצת דברים בעלמא, כדרך הדיוטי המשוררים?!

 

 

דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר (ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ה). בכדי לבאר את דרך חשיבתם של חז"ל, יש לנו להקדים הקדמה נצרכת מהפרשה (במדבר יג, כג-כד):

וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים:

לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

 

בתיאור התורה את מאורעות המרגלים בארץ ישראל, מספרת היא שבאו המרגלים לנחל אשכול, כרתו משם אשכול, ומוסיפה היא שלכן נקרא המקום "נחל אשכול".

 

מדברי הפסוקים מזדעק קושי גדול: אם אותו המקום נקרא 'נחל אשכול' על שם האשכול שכרתו משם בני ישראל, כיצד זה כבר קורא הכתוב את המקום 'נחל אשכול' עוד קודם שהמרגלים כרתו משם את האשכול?

 

כמובן שאפשר לתרץ בפשטות שלאחר שכבר היה מעשה המרגלים, כאשר באה התורה ומספרת את מהלך הארועים, משתמשת היא כשמות מקומות בשמות המוכרים לקורא, אע"פ שמצד האמת עדיין לא היה זה שמם. וכך באמת מובא בחז"ל (ילקו"ש דברים רמז תתה): "ויבאו עד נחל אשכול – מלמד שנקרא (המקום כך, ע"י התורה) על שם סופו. כיוצא בו אתה אומר: ויבא אל הר האלהים חורבה – מגיד שנקרא על שם סופו".

 

אלא שעדיין לא נפתרה הקושיה במלואה. התורה אלוקית היא ונכתבה בתכלית השלמות, ולכן ראוי שדבריה יופיעו בצורה האידאלית ביותר. אילו היינו אנו כותבים את התורה, לא היה לנו להקדים ולקרוא למקום בשמו קודם תיאור הארוע שבעקבותיו בא שם זה.

על כן בנידון דידן, היה על התורה לתאר את הדברים בסדר זה: המרגלים באו לנחל אחד וכרתו ממנו אשכול, והוא הנחל אשר לימים יקרא נחל אשכול – ומדוע הקדימה התורה את המאוחר?

 

על כן, באו חז"ל ודרשו (במ"ר טז, טז): "למקום ההוא קרא נחל אשכול זה שאמר הכתוב (ישעיה מו) מגיד מראשית אחרית – שהכל צפוי היה לפני הקב"ה, אשכול אוהבו של אברהם היה ונקרא אשכול על אודות האשכול שעתידין ישראל לכרות ממקומו". 

דהיינו ששמו הקדום של המקום היה נחל אשכול עוד קודם בוא המרגלים. ומדוע נקרא המקום כן? על שם אשכול אוהבו של אברהם. אף על פי כן, באה התורה ומגלה לנו, שאף על פי שכך אמנם היתה דעת בני אדם, מכל מקום הקב"ה סובב קריאת שם זה מסיבה אחרת לגמרי – על אודות האשכול שיכרתו משם בני ישראל.

 

כעת בשובנו לסוגיית טבריה הנקראת כן על שם טבריוס, יודעים אנו שאמת הדבר שטבריוס קרא לטבריה כך על שמו, אך זו היא רק לפי דעתו. מבטם של חז"ל פנימי, חודר הוא מבעד לרבד החימוני של המציאות. לקב"ה היו סיבות עמוקות הרבה יותר לכך שיקרא המקום כן – טבריה שיושבת בטבורה של ארץ ישראל, ושטובה ראייתה.

מלוקט ע"י אריאל פרג'ון

 

 


חזרה לראש העמוד
 


"אנו מבקשים בכל לשון של בקשה, לא להפעיל את האתר הזה בשבת או/ו במועדי ישראל
השימוש במחשב במהלך השבת, כרוך בחילול שבת, שהוא איסור חמור מן התורה".
we ask you to refrain from accessing this web site on the Sabbath or Jewish holiday. The operating of a computer by a Jewish person on the " Sabbath, involves desecration of the Sabbath which is forbidden according to Torah Law
הוסף למועדפים