פרשת השבוע
פרשת ראה
חזרה
 פרשת ראה

מדוע היתה התורה צריכה להדגיש את איסור אכילת הדם ב"חזק"?

אומר ר' יהודה ממה שנאמר חזק אתה למד שהיו שטופין בדם לאוכלו, לפיכך הוצרך לומר חזק. רבי שמעון בן עזאי אומר לא בא הכתוב אלא להזהירך וללמדך עד כמה אתה צריך להתחזק במצוות אם הדם שהוא קל להישמר ממנו שאין אדם מתאוה לו הוצרך לזקך באזהרתו קל וחומר לשאר מצוות.

מיינה של תורה על פירוש רש"י.

בטעם אזהרת דם מפרש הכתוב "כי הדם הוא הנפש גו'". וביארו המפרשים דאף שגם בבשר הבהמה נמצאת הנפש, מכל מקום ישנו הפרש בין הבשר שבו נמצאת הנפש. לדם שהוא ה"נפש" עצמה.

דהנה מכל דבר מאכל נעשה דם ובשר מבשרו ולכן נקבע באדם טבע המאכל שהוא אוכל(ראה רמב"ן ויקרא יא, יג ועוד בטעם איסור אכילת בעלי חיים דורסים וטורפים כי מוליד אכזריות בלב האוכל).

וכאשר האדם אוכל בשר בהמה (טהורה) הרי:

א. אין בזה תוקף נפש הבהמה.

ב. הבשר צריך להיות נלעס ומתעכל ומשתנה וכו' עד שנעשה דם ובשר "ושב אל טבע הניזון":אבל הדם שאין צריך כל כך עיכול ע"י אכילתו, יתחבר טבע ונפש הבהמה בנפש האדם ותתעבה כנפש הבהמה.

ק"ו לשאר מצוות בענייני מצוות כאלה שנפשו של אדם מתאוה להן על אחת כמה וכמה שעליו להתחזק ולהתעלות להיות באופן של הבדלה מזה, ולהאיר נפשו באור אלוקי.

 מדוע הבעל שם טוב בזבז יותר מחומש בניגוד לדברי הגמרא ?

השיב הבעש"ט שלשון מבזבז הוא לשון ביזה, דהיינו מי שאינו נותן בשמחה רק כמו גוזל לנפשו, והוא עושה נגד רצונו, לקיים מצות בוראו, לזה נתנו חכמים שיעור שלא יתן יותר מחומש, אכן מי שנותן בשמחה ויש לו תענוג מזה שנותן, אין שיעור לדבר.

ועוד אמרו בשם הבעל שם טוב, "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש"(כתובות ד"נ ע"א) היינו מי שסובר שבוזז את עצמו, אבל מי שלבו נכון בטוח שהשם יתברך יתן ויחזור ויתן, ולא ירע לבבו בתתו צדקותיו, הוא יכול ליתן מה שירצה.

מדוע צדקה ניתן לעשות גם עם פניות אף שאינה מהמובחר ?

צדקה, אף שאינה מהמובחר כעושה לשמה, מכל מקום עושה מצווה, שמחיה נפש האביון.

האם העני עושה צדקה עם הנותן ?

העשיר הנותן צדקה עושה צדקה שנאמר "פתוח תפתח את ידך לו" אולם העני לכאורה אינו עושה שום מצוה. אך אם העני המקבל את הצדקה בכוונה זו, כלומר כיוון שאני צריך לקבל, וכגון שאין מעשה ידי מספיקים לו, שעל זה אמרו (ירושלמי סוף מסכת פאה), כל הצריך ליטול ואינו נוטל כאילו שופך דמים, כשהעני מקבל בכוונה זו "כיוון שאני צריך ליטול הריני מזכה את העשיר העושה עמי צדקה", נמצא גדול המעשה יותר מהעושה ועל זה נאמר "שיותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית"(כדברי הכלי יקר שבכל נתינה יש גם לקיחה).

והנה העני המקבל צדקה לשם שמים ראוי לו שלא לקבל צדקה אלא מאנשים צדיקים, ושיזכו על ידו, אבל לא מאנשים רשעים, שמצינו באלישע שמאנשים צדיקים קיבל צדקה, אבל מנעמן לא רצה ליקח, וכדברי הרבי נחמן מברסלב שאמר גם שעל האדם להתפלל שלא יתן צדקה לעניים שאינם הגונים, כדי שכל עניין זה יהיה לשם שמים (דעת אורות).

                                       ברכת המקום

פרשת ראה פותחת בשורה ארוכה של פרשיות שנועדו להכין את עם ישראל לחיים המיוחדים של ארץ ישראל. אמנם עד עתה נאומי משה עסקו בסכנות הרוחניות הצפויות בארץ ובלימוד לקחי העבר, אך מעתה ישנן מצוות רבות שקשורות לעצם החיים של ארץ ישראל .נושא מרכזי בפתח פרשתנו הוא מקומה המיוחד של ירושלים בחיי עם ישראל. מרכזיותה של ירושלים יוצרת הלכות בתחום הבאת הקרבנות והמעשרות אל בית המקדש, וכן מחייבת את הפסקת עבודת הקרבנות בכל מקום אחר. אולם תחילתה של הפרשה מושכת את תשומת ליבנו וראוי להבין את הקשר בינה לבין עניין מרכזי זה. הפרשה פותחת במצוה על טקס הברכות והקללות אותו נצטוו ישראל לקיים בכניסתם לארץ. קריאת הפסוקים מעלה כמה קשיים. ראשית, מדוע ישנו צורך לצוות על המצוה בקיצור בפרשתנו ואז להאריך בביאורה בפרשת כי תבוא? נוסף על כך ישנם כמה קשיים לשוניים-  בפסוק הפתיחה ישנו מעבר בין לשון יחיד לרבים:" ראה (יחיד) אנכי נותן לפניכם (רבים) היום ברכה וקללה, ואז בהמשך שוב לשון יחיד:" והיה כי יביאך ה'.. אל הארץ"? שאלה לשונית מפורסמת נוספת עולה מהפסוק:" והיה כי יביאך ה' אלוקיך אל הארץ..ונתתה את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל ". הכיצד נותנים ברכה על המקום? רש"י מפרש ש"נותנים" את המברכים על הר גריזים ואת המקללים על הר עיבל, אולם עדיין לא ברור מדוע בחרה התורה בלשון זה? על מנת שנוכל לענות על שאלות אלה צריך לעמוד על עקרון מרכזי בהבנת תפקידו של טקס זה בכניסה לארץ. ניתן לחדד את כל העניין בנקודה הבאה. פרק זה הלא עוסק במרכזיותה של ירושלים. המלה "מקום" מופיעה קרוב לעשר פעמים בפרק זה. מדוע אם כן לא נערך טקס הברכות והקללות במקום אשר יבחר ה', בירושלים? דומה שהתשובה לכך היא שתפקידם של הרי גריזים ועיבל היא לייצג דווקא את כלל הרי ארץ ישראל. עם קביעת מרכזיותה של ירושלים ישנה סכנה לקיומן של שתי מערכות חיים נפרדות. מערכת אחת הינה מערכת החיים הנוהגת בירושלים. בחיים אלה ישנה קירבה לה' וישנם חיים בסטנדרט רוחני גבוה. ואילו בחלקה הפרטית של כל אדם עלולה להתקיים מערכת שונה בתכלית. במערכת זו לא תורגש נוכחתו של ה' ויוכל כל אדם לחיות חיים המשוחררים מחובה לתורה ולמצוותיה. לאור עניין זה ניתן לחזור ולענות על השאלות שנשאלו. למרות שציווי מפורט על טקס הברכות והקללות מופיע לקראת סוף הספר, מטרת הציווי כאן היא לשמש כרקע לציווי על מרכוז עבודת ה' בירושלים. לפני שממרכזים את ירושלים חשוב להדגיש שאין זה פוטר את שאר המקומות בארץ ישראל מקשר עם ה'. זו הסיבה למעברים בין לשון יחיד לרבים. על מנת ליצור קשר של כל מקום בארץ ישראל עם הקב"ה דרושה קבלת אחריות של היחידים שבכל מקום ליצור קשר זה. אמנם טקס הברכות והקללות הינו טקס הנערך במעמד לאומי, אך הוא משקף רעיון של מחוייבות כל יחידי עם ישראל לקשר עם ה'. על ידי כך ניתן גם להסביר את פשר הביטוי התמוה:" ונתתה את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל ". התורה רומזת כאן שמעבר לצד המעשי בטקס שבו נאמרו הברכות והקללות מעל הרים אלה או בסמוך להרים אלה, ישנו הרעיון המרכזי שטקס זה בא ליצור ברכה בארץ ישראל וכמובן בא למנוע יצירת קללה. בכוחו של כל אדם מישראל לקבוע האם חייו יהיו חיי ברכה או חיי קללה. בהתאם לכך אומרת התורה שכל אדם מישראל יוכל לקבוע האם תינתן ברכה על המקום שבו הוא חי או חס וחלילה קללה. נתינת הברכה או הקללה על ההר מסמלת את ההחלטה של כל אדם מישראל האם מקומו, ביתו וחייו יהיו של ברכה או של קללה. לפיכך מדגישה התורה דווקא כאן ציווי זה בלשון יחיד :" ונתתה את הברכה " ולא " ונתתם את הברכה ", מכיון שמקומו של היחיד בעניין זה הינו קריטי. דבר זה מסביר את בחירת שני הרים אלה הנמצאים במרכזה של ארץ ישראל והמסמלים את כלל ארץ ישראל בניגוד לירושלים. לאור דברים אלה ניתן להבין כי משה רבינו מכין את עם ישראל בצורה מאד מורכבת לחיים בארץ ישראל. מצד אחד צריך להכינם למצב החדש שבו חיי הרוח של עם ישראל יתמקדו במקום אשר יבחר ה', ומצד שני משה מנסה למנוע מצב של נתק בין החיים בירושלים לבין החיים בכל אתר ואתר. גם בעבודתנו על הגאולה עלינו להשקיע בשני מוקדים אלה: הבנת מרכזיותה של ירושלים וחינוך לקשר המיוחד אליה. אך מאידך, עלינו לחתור כל הזמן לחיבור בין כל יהודי ובין כל מקום בארץ ישראל לירושלים ולקב"ה (מאת הרב יוני ברלין).                                         

 

 


חזרה לראש העמוד
 


"אנו מבקשים בכל לשון של בקשה, לא להפעיל את האתר הזה בשבת או/ו במועדי ישראל
השימוש במחשב במהלך השבת, כרוך בחילול שבת, שהוא איסור חמור מן התורה".
we ask you to refrain from accessing this web site on the Sabbath or Jewish holiday. The operating of a computer by a Jewish person on the " Sabbath, involves desecration of the Sabbath which is forbidden according to Torah Law
הוסף למועדפים