שאלה
שלום כבוד הרב! ברצוני לשאול האם מותר ומועיל לעלות לבית עלמין בימי שישי לפני חצות היום בשנת אבל על אבא?ובאיזה ימים מועיל לנשמת הנפטר לעלות לקברו ומה הכי מומלץ ללמוד על קברו לתועלת נשמת הנפטר?
תודה
גלעד

תשובה
שלום.

מותר לעלות לבית העלמין.
הכי מומלץ לומר על קברו כמנהג ישראל פרקי תהילים והסדר הנאמר בבית העלמין.
הלימוד על נשמת הנפטר ראוי שיעשה בבית או/ו בבית הכנסת וראוי ללמוד משניות.

בברכה, משה רבפוגל

שאלה
בס``ד

שלום כבוד הרב,
רציתי להתייעץ איתך, יש עניין שיושב בליבי כבר זמן רב.
קוראים לי לילך, אני בת 19 חוזרת בתשובה מזה זמן..
ברצוני להוסיף שם לת``ז, מכוון שאיני אוהבת ומתחברת אל שמי, מאז שהייתי ילדה קטנה תמיד ביקשתי שיקראו לי בשם אחר.
יש לי כמה סיבות להוספת שם, כמו שציינתי אינני מתחברת אל השם ``לילך``, תקופה קשה (שלדעתי, אין קשר בין תקופה קשה לבין הוספת שם), אני חוזרת בתשובה, ורב אמר לי שהרמב``ם אמר, מי שחוזר בתשובה יכול וטוב להוסיף לשמו עוד שם.
גוייסתי לצבא בניגוד לרצוני, ועל כן אני נלחמת על הזכות להיות דתיה, על הזכות להתפלל, על הזכות לשמור צניעות, כמה שזה נשמע הזוי וכואב, זה המצב.
אני מודעת לכך שהוספת שם הוא תהליך ארוך ומורכב. אינני מצפה שברגע שהוסיף שם בעז``ה, מזלי ישתנה פתאום לטובה, אני לא חיה באשליה. ב``ה גם עכשיו טוב, לדעתי הכל תלוי במעשים טובים, ובתפילות.
אני רוצה לתת יותר כוח ועוצמה, להתקרב יותר אל ה', להיות שלמה עם עצמי, וכמו שנאמר ``כל כבודה בת מלך פנימה``.
אני כרגע מקיימת מצוות משתדלת ושואפת ליותר.
לסיכום: לדעתי הוספת שם יהיה עבורי צעד מועיל.
חשוב לי מאד להתייעץ ולשמוע את דעתך.
חשבתי על השם הודיה, שם שאני מאד אוהבת, עם כוח ועוצמה אינסופית.
תאריך הלידה שלי כ``ב תמוז, 15.7.90.
לאימי קוראים רחל (פירחה בת``ז) זוהר.
מה דעתך ? האם השם הודיה יתאים לי ? ועל איזה שם תמליץ ?
הנושא הנ``ל ממש דחוף.
אודה,
בברכת שבוע טוב.
לילך.

תשובה
שלום לשואלת.

שינוי השם מופיע בספר המדע בהלכות תשובה לרמב``ם, פרק שני.
הרב יוסף קאפח זצ``ל אמר לי שאין הדבר מחייב בזמן הזה, מכאן שאין שינוי השם הלכה שחייבים בה. יחד עם זאת אם הנך חשה שהדבר חשוב לך ומבטא את התהליך שעברת הנך רשאית להוסיף שם, עליך לקחת בחשבון שאם הנך משנה שם בתעודת הזהות מבחינת חוקי המדינה לא ניתן לשנות לשם אחר חזרה במשך שבע שנים לאחר מכן. הרבי מולבאוויטש אומר שהשם המקורי שניתן לאדם ע``י אביו ואמו הינו שם שהסכימו עליו בשמים, לפיכך, יתכן והנך צריכה להתבונן מדוע אינך מתחברת לשם שניתן לך ? אולי עדיף להוסיף שם ולא ``למחוק`` את השם המקורי. הוספת השם יכולה להתבצע באופן צנוע, גם ללא שינוי מהותי בתעודת הזהות ואולי ניתן גם לשנות את השם ל``לילך הודיה``(צריך לבדוק במשרד הפנים) ואז מבחינה פורמלית תמשיכי להיקרא לילך אולם בקרב מכריך ומיודעיך תיקראי גם ``הודיה``( שזהו שם נאה מאד שמבטא את ההודאה לה' יתברך על הטוב שגמל לנו) ותוכלי להביא לידי ביטוי שם זה כראות עיניך בהתאם למצב והאירוע שלפניך, למשל, עכל הזמנה לאירוע חשוב תוכלי לרשום ``לילך הודיה``.
לסיכום, לדעתי אין שינוי השם הכרחי. הוספת שם הינה אפשרית, נדרש לבדוק במשרד הפנים ולעשות זאת בזהירות שלא תפגעי מהשינוי(מכיוון שיתכן שישנם מסמכים פורמליים, קודמים שהנך מופיעה בהם בשם ``לילך`` ושינוי השם עלול להקשות עליך).
בברכה, משה רבפוגל

שאלה
מהו מקור השם נהוראי ?

תשובה
שלום.

שהוא מנהיר כלומר מאיר, בברכה.

משה רבפוגל

שאלה
שלום.

אבקש לדעת מנהגי אבלות בקצרה, שמואל

תשובה

מצורף כאן קובץ תקציר הלכות אבלות

א משעת פטירה עד הקבורה
ב מהקבורה עד סוף ה``שבעה``
ג מהשבעה עד סוף השנה

א משעת פטירה עד הקבורה.

לפני קבורה - אונן
משעת פטירתו של אדם נקראים קרוביו - האישה או הבעל, הבנים והבנות, האחים והאחיות וההורים – אוננים; אחר הקבורה נקראים אבלים. האונן צריך להתעסק בהכנת הקבורה, ולכן פטור הוא מכל מצוות עשה ומתפילה. כשאוכל, חייב בנטילת ידיים ופטור מברכות. אך אסור בבשר ויין ואסור בלימוד תורה. כל זמן שלא נקבר המת יכול האונן להישאר בנעליו או בסנדליו הרגילים. בשבת ויום טוב אין דיני אונן וחייב בכל המצוות.

זמן הקבורה
אין להתעכב בקבורת הנפטר שלא לצורך; אם צריכים קרוביו להגיע ממקום רחוק ויהיה לנפטר כבוד בהם, מותר לעכב הקבורה, ובלבד שלא יתעכבו יותר מדי.

מנהג ירושלים לקבור את המת ביום פטירתו, וכך ראוי לנהוג בכל מקום.

לוויה
יש להקפיד מאוד להפריד בין גברים ונשים בשעת הלוויה וההספד.
יש נשים, ומעוברות בפרט, שאינן נכנסות לבית הקברות מחמת הטומאה הנמצאת שם, ומנהג טוב הוא .
מנהג ירושלים - שאין בנים, בנות ונכדים הולכים אחר מיטת אביהם, וכך ראוי בכל מקום ומקום.

בשעת הלוויה נוהגים לומר מזמור צ``א בתהילים: ``יושב בסתר עליון``, ו``אנא בכח``. בקבורת אישה נוהגים להוסיף ``אשת חיל``.

הספד
מצוה גדולה להספיד את הנפטר כראוי ולשבח אותו במעשים הטובים שעשה בחייו, ואין להוסיף יותר מדי.

אין להספיד בערב שבת וחג לאחר חצות היום, בראש חודש, בכל חודש ניסן, בחול המועד, בחנוכה, בי``ד וט``ו באדר ובימים שאין אומרים תחנון.

קריעה
האבלים עומדים ומברכים:
ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם דיין האמת!
וקורעים את הבגד העליון לאורכו כ- 9 ס``מ. (בגד עליון: לספרדים - חולצה, לאשכנזים - גם מעיל). על אב ואם קורעים מצד שמאל גם את החולצה והגופיה כנגד הלב. על שאר קרובים קורעים מצד ימין. יש נוהגים שהנשים אינן קורעות, ולנוהגות לקרוע, צריכה אשה לקרוע להן ובצנעה.

יש נוהגים לקרוע בבית העלמין לפני קבורה, ויש נוהגים לאחר קבורה.

קבורה
מצוה להשתתף בכיסוי הקבר ואין מוסרים כלי עבודה מיד ליד. אין לשכב על הקבר לאחר הקבורה, אבל טוב לבקש סליחה מהנפטר, להניח אבן או גוש עפר ביד שמאל על הקבר ולומר: ``לך בשלום ותנוח בשלום, ותעמוד לגורלך לקץ הימין``.

אחר היציאה מבית הקברות טוב לקטוף עשב ולהשליך אחר הגב ולומר: ``ויציצו מעיר כעשב הארץ``. רוחצים ידיים ולא מנגבים .

משעת פטירה עד סוף ה``שבעה``


ניחום אבלים:
יש מנחמים: מן השמים תנוחמו
ויש מנחמים: המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.

שאילת שלום
אסור לאבל לשאול בשלום אחרים. אם אחרים שואלים בשלומו, יענה להם בשפה רפה ובנענוע הראש.

רחיצה וסיכה
מותר לאבל לרחוץ רק פניו, ידיו ורגליו במים קרים ולא בחמים. אסור לשים על עצמו בשמים ושמנים למיניהם. לרפואה ולצורך מיוחד- מותר. להתאפר ולהתקשט בתכשיטים אסור; לכלה ולמשודכת מותר.

ישיבה על הקרקע
לא יישב על כיסא, מיטה או ספסל אלא על שטיח או מזרן.
אשכנזים נוהגים לישב על שרפרף נמוך.

בשר ויין
מותר לאכול בשר ויין כל שבעת ימי אבלות, אך יש נוהגים לאסור. ולפי כולם, בשבת אוכלים בשר ושותים יין.

לימוד תורה
האבל אסור בלימוד תורה, אך יכול לקרוא דברים הקשורים בצער ואבילות כגון - הלכות אבלות, ספר איוב, דברים הרעים בירמיהו וכו'.

מותר גם לשמוע דברי תורה ומוסר המעוררים צער ומועילים לתשובה. מותר לקרוא דף זה.

מלאכה
אין לאבל לעסוק בשום מלאכה, ואסור לו ללכת לעבודה במשך כל השבוע. אם האבל שותף עם אחר בעסק מסוים, צריך השותף לסגור את העסק במשך השבוע, ויכול השותף להתעסק באותה מלאכה בצינעה בביתו. אם אין אפשרות לסגור את העסק, יש לשאול רב. וטוב לשאול דבר זה בהיותו אונן.

עבודות הבית
אם הבית שהיא אבילה לא תסרוג ולא תתפור ולא תכבס, אך יכולה לעסוק בעבודות הבית כגון: בישול וניקיון או כיבוס בגדי תינוקות.
אך מציווי חכמים צריכות שכנותיה לעשות דברים אלו.

שמחה והנאה
האבל לא ישתתף בשמחה ולא יעשה כל דבר שיש בו שמחה או הנאה. (כגון: שמיעת ניגונים, ריקוד, תשמיש המיטה וכו').

מקום ישיבת ה``שבעה``
טוב לשבת ``שבעה`` בבית הנפטר, ואם אין אפשרות לקיים שם מניין רצוי לשבת בבית גדול האחים, שיש שם מניין. בבית זה מדליקים נר נשמה כל ה``שבעה`` ומכסים את המראות והתמונות.

חליצת נעליים
יש נוהגים לשים עפר ואבנים בתוך הנעלים כשיוצרים מבית הקברות. כשמגיעים לביתם, חולצים את נעליהם או נועלים נעלי גומי (ולא עור).

סעודת הבראה
לא יאכלו האבלים משלהם את הסעודה הראשונה, שכניהם יביאו להם מאכלי אבילות. ספרדים נוהגים להגיש פת לחם עם ביצים, זיתים או עדשים וכד'. ונותנים להם את הלחם בידם. (ספרדים אומרים ברהמ``ז מיוחדת לאבלים) אשכנזים נוהגים להברות בקפה ועוגה בלבד.

תפילה ומצוות
האבלים חייבים בכל המצוות חוץ מתפילין ביום הפטירה. טוב לערוך תפילה במניין בבית האבל ולומר שם דברי תורה לע``נ הנפטר.
אם אין מניין, יש מתפללים ביחידות ויש ההולכים לבית הכנסת בצנעה.

החלפת בגדים
אין להחליף בגדים במשך כל ימי ה``שבעה``. אם הם מלוכלכים מאוד, מותר להחליפם, ולא יחליפום בבגדים חדשים או מכובסים. אבל על אביו או אמו שהחליף בגדיו צריך לקורעם שנית.

שבת
יום שישי, כשעתיים לפני כניסת השבת, יקום האבל מן הארץ. ירחץ פניו ידיו ורגליו בצונן. יחליף את בגדיו העליונים לבגדים נקיים אך לא חדשים או מכובסים. בגד מכובס ימסרנו לאחר שילבש כחמש דקות, ינעל נעליו וילך לבית הכנסת. יש נוהגים להתפלל בבית אבל בערב שבת. ויש נכנסים לביהכ``נ ב``בואי כלה``.
אסור לאבל לנהוג אבילות בשבת בגלוי אבל בצינעה ימשיך אבילותו.
מיד במוצאי שבת אחר הבדלה יחזור לאבילותו, אם לא נגמרו ה``שבעה``.

חגים
אם בתוך ה``שבעה`` חל אחד מן החגים: ר``ה, יוהכ``פ, סוכות, פסח, שבועות, - יקום האבל מן הארץ כשעה לפני החג, יסיים אבילותו ולא יחזור לשבת ``שבעה``.


ג מהשבעה עד סוף השנה


אזכרות ``שבעה`` ו``שלושים``
מונים שבעה ימי אבילות מיום הקבורה. אם התחילו האבלים לשבת ``שבעה`` ביום הקבורה לפני סוף היום (שקיעת החמה), הרי זה נחשב ליום אחד וצריכים לשבת עוד שישה ימים. כך סדר הקימה:
ביום השביעי בבוקר אחרי תפילת שחרית ירחצו האבלים את ידיהם, יקומו ממושב ה``שבעה`` ויעלו לקבר. והספרדים נוהגים לאמר את הפסוקים ``לא יבוא עוד שמשך וכו'`` ואח``כ אוחזים בידם ומקימים את האבלים. וייזהרו שאיש יקים איש ואישה תקים אישה. יש נוהגים לעשות סעודה בליל ה``שבעה`` ולומר בה דברי תורה (ספרדים אומרים ברהמ``ז מיוחדת לאבלים). ביום השלושים יעלו ג``כ לקבר.

למנהג זה:
א: אם נקבר ביום ג' (אפילו נפטר קודם לכן), וישבו מעט באותו יום לארץ, עשו סעודה ביום א' בערב. ויקומו מה``שבעה`` ביום ב'. אחר שלשה שבועות ביום ג' בערב יעשו סעודת שלושים, וביום ד' יעלו לקבר.
ב: אם נקבר ביום א' יעשו סעודה ביום ה' בערב. יקומו מהארץ שעה לפני שבת. יפסיקו אבילותם בשבת בבוקר, ויעלו לקבר ביום א'. נוהגים לעשות לימוד, ולומר בו דברי תורה לעילוי נשמתו. אחר שלושה שבועות, ביום א' בערב, יעשו סעודת ``שלושים``, וביום ב' יעלו לקבר.

סדר עלייה לקבר בשבעה שלושים ושנה
טוב להביא עשרה אנשים בני מצוה, ולומר פסוקי תהילים מפרק קי``ט או משניות לפי אותיות שם הנפטר ואח``כ לפי אותיות נשמ``ה. יש נוהגים לומר גם פרקים: ט``ז, י``ז, ל``ג, ע``ב, צ``א, ק``ד, ק``ל, מתהילים. אח``כ יאמרו אשכבה וקדיש.

מצבה
יש להקים אבן או בסיס למצבה ביום השביעי. את המצבה נוהגים להקים עד יום השלושים. בכל מקרה ראוי לזכור שאין נחת רוח לנפטר ממצבות מפוארות. וטוב יותר להרבות מעשים טובים וגמילות חסד לעילוי נשמתו.


כל שלושים יום
כל שלושים יום אין לובשים בגדים חדשים ולא חולצה לבנה מכובסת ואין נוטלים ציפורניים. אבל על אביו ואמו יתגלח ויסתפר מספר ימים אחרי שלושים יום כשיגערו בו חבריו, אבל על שאר קרובים יסתפר ביום ה``שלושים``, או בערב חג אם עברו ה``שבעה`` ימי אבלות.

אחד עשרה חודש
יש אומרים קדיש במשך שנה, ומנהג רוב העדות להפסיק לאומרו אחרי 11 חודש. יש חוזרים לומר קדיש אחרי שבוע הפסקה ויש חוזרים בשבוע אחרון של השנה.
יש נוהגים לעשות אזכרה ביום סיום אמירת הקדיש בסוף 11 חודש.

כל שנה ראשונה
כל שנת האבילות ישתדל האבל להתפלל כשליח ציבור, ובלבד שקולו יהיה נעים ויודע שהוא רצוי לקהל. אם אינו מתפלל כשליח ציבור, יקפיד לומר את כל הקדישים ובמיוחד קדיש יתום, שהוא הקדיש שלפני ``עלינו לשבח``.

במשך השנה הראשונה לא ילכו בני הנפטר לטיולים ולמקומות שמחה כגון סעודת חתונה וסעודת ברית. אך ל``ברית`` עצמה - מותר. ויש אומרים שאין
מחדשים בגדים.

ביום הפטירה בכל שנה ושנה נהוג לעשות אזכרה ולימוד לזכר הנפטר.

וכך סדר האזכרה:
מערב שבת שקודם יום האזכרה מתחילים לומר קדיש עד יום האזכרה. וטוב שיעלה באותה שבת ל``מפטיר`` או ``משלים`` ויאמר קדיש שאחר הקריאה בתורה. את תאריך יום השנה קובעים לפי יום הפטירה. כגון: אם נפטר ביום י' בשבט אפילו אם נקבר אחריו, יום השנה יהיה בי' בשבט בכל שנה ושנה.

התשובה התקבלה מהרב שמואל אליהו

שאלה
שלום.
ברצוני לשאול האם יש ברכה שצריך לברך ביום ההולדת?(לפי תאריך עברי כמובן).
ומהי הברכה?

תודה

תשובה
שלום לשואל הנכבד'.

יום ההולדת עפ``י דברי נשיאנו ורבותינו הינו יום של חשבון נפש בו גובר מזלו של אדם.
ביום זה ראוי לתת צדקה, לעלות לתורה בשבת שלפניו או/ו ביום הקריאה בתורה שלפניו וכן ולעשות סעודת מצווה או לפחות הוספת דבר מאכל אחד יותר מהרגיל.
אין חובה לברך ברכה מסויימת אם כי ניתן וראוי לקנות בגד חדש ואז לברך עליו ברכת ``שהחינו`` או/ו לעשות טובה לאחד מפני המשפחה או/ו מבני החבורה ואז לברך ברכת הטוב והמיטיב.

בברכה, משה רבפוגל

שאלה
מתי עלייה לקבר הצדיק בהר הזיתים ?

תשובה
שלום.

תאריך הפטירה של הצדיק רבי חיים בן עטר הינו ב טו בתמוז.

מתוך אתר תאריכי פטירת צדיקים

שאלה
המורה שלום,
התעמקתי במעשייה ``מנורת החסרונות`` של רבי נחמן מברסלב ורציתי לשמוע על הפרשנות לסיפור זה. ניסיתי לחפש באינטרנט פרשנות לסיפור ללא הצלחה. היה עוזר לי מאוד לו יכולת להפנות אותי למקור מידע בנושא, אולי אתר או ספר שאינני מכירה שמתעסק בפרשנויות לסיפור מעשיה זה.

תודה רבה,
שיר-רן שכטר

תשובה
בס``ד מנורת החסרונות מעשה באדם אחד שעזב את בית אביו ואת ארץ מולדתו ויצא למדינות רחוקות ללמוד שם חכמות ומלאכות. לאחר שנים חזר לארצו ולבית אביו... שאלו אביו: מה אומנות למדת בני, בארצות הרחוקות? אמר לו הבן: למדתי להתקין מנורה תלויה, שהיא מעשה אומנות נפלא. ואם הדבר טוב לפניך, אבי, כנס נא את כל בעלי האומנות הזאת היושבים במדינתנו ואראה להם את המנורה מעשה ידי להתפאר. עשה האב כך וכינס את כל בעלי האומנות הזאת שבמדינה, להראות להם מה למד הבן בכל השנים שהיה בחוץ לארץ. הביא הבן את מנורת הפלאים והציגה לעיני האומנים. הסתכלו בה ולא מצאה חן בעיניהם. וכשביקש מהם האב להגיד לו את דעתם על המנורה ענו כולם פה אחד, שהיא מגונה מאוד, משום שלא רצו להעלים ממנו את האמת. כיוון שיצאו האורחים מן הבית אמר האב לבנו: שמע, בני, דעתם של בני אומנותך על המנורה. כולם הסכימו פה אחד שהיא מגונה. ובכן, מה חכמה יש בה? ענה ואמר הבן: זו היא החכמה! שבמנורה זו חברתי לאחדים את כל החסרונות, שהם מצויים אצל כל בני אומנותי שנתכנסו היום בביתנו. צא וראה, אבא: כל אומן יש לו חסרון משלו. אומן זה מיטיב לעשות צד זה של הכלי, ואילו צד שני של הכלי יוצא אצלו פגום, אומן פלוני מוציא מתחת ידו חלק מן המלאכה בתכלית היופי, וכנגד זה חלק אחר ממנה הוא ממש מכוער. היינו, דווקא אותו חלק שעולה כל כך יפה אצל חברו. וכך הדברים משתלשלים והולכים. מה שנאה אצל זה מגונה אצל חברו, ומה שירוד ומקולקל אצל זה הוא דווקא מלא חן בידי חברו. ואני עשיתי מנורה, שהוא צירוף כל החסרונות שישנם אצל כולם. להכריז ולהודיע לכולם, שאין אצלם שלימות. מנורת החסרונות שלי היא מזכרת חסרון לכל אחד ואחד. אבל באמת יכול אני לעשות מנורה כתיקונה. כשרבי נחמן סח סיפור מעשה זה הוסיף ואמר: מתוך ידיעת החסרונות והמעצורים של הדברים אנו לומדים להשיג את מהותם אפילו לא הכרנו עדיין אותם כהלכה. גדולים מעשי ה`. אין אדם דומה לחברו וכל הצורות היו באדם הראשון, היינו, בתיבת ``אדם`` לבד. היו נכללות כל הצורות הללו. הוא הדין בשאר דברים. כל המאורות היו נכללים בתיבת ``אור`` לבדה. וכך כל מעשי בראשית. ואפילו העלים של אילן אחד אינם דומים לחברו. ורבנו האריך בזה הרבה. ואמר שיש חכמות בזה העולם שאפשר לחיות בכוחן בלבד בלי אכילה ושתייה. והאריך אז שיחה נפלאה ונוראה. (לקוח מאתר דעת)

שאלה
אביו שלי מי היה מנקה עם זקנו את ההיכל וזכה לתלמיד חכם בגלל זה?

תשובה
תשובה
מספרים על רבנו יצחק - אביו של רש``י, שהיה בכל ערב שבת מנקה את ארון הקדש עם זקנו. בנו רש``י היה תלמיד חכם.
משה רבפוגל

שאלה
שלום.

ויכוח גדול פרץ בסעודת ליל שבת בחדר האוכל של הישיבה. היו שטענו כי המברך שמוציא את הרבים ידי חובתם צריך להתכווין לצאת בעניית האמן של היוצאים. והיו שטענו כי אין לזה שום טעם. אכן, מי מהם צודק ?

תשובה
שלום.
כתב הרמ``א, והמברך יכויין לאמן שאומרים. וכתב המשנ``ב, דעניית אמן ג``כ מכלל הברכה היא ואע``ג דהוא בירך כבר בעצמו, מ``מ ע``י שעונים אמן עליה הברכה חשובה יותר ולכך נכון לכתחילה לכווין לצאת בעניית אמן שעונה העונה(סימן קס``ז סעיף ב, משנ``כ ס``ק כ).

התשובה מועתקת מתוך חוברת ``הליכות עולם`` - מפעל ללימוד שינון ומבחנים במשנה ברורה ``הלכות דברים הנהוגים בסעודה``(סימנים קס``ו-קס``ט).

שאלה
שלום.

שמי ``שמיר``(שם בדוי) והנני עובד באחת מחברות ההפצה של הטלויזיה לכבלים.
ידוע לי שהם מפיצים סרטים מחו``ל האסורים לצפיה ופוגעים בחינוך הילדים והנוער. נכון שהסרטים האלה מוגבלים לצפיה אולם בכל זאת יש בצפיה בהם עבירה.
האם מותר לי לעבוד בחברות אלה(כגון HOT) או/ו חברת YES וכדומה ?
שמיר

תשובה
לשמיר שלום.

שאלתך חשובה ונגעת בה בנקודה כואבת והיא עצם הצפיה בטלויזיה.
קשה לאסור את הצפיה בטלויזיה בכלל לכל שכבות הציבור וזאת מכיוון שישנם תכנים בעלי ערך רב המועברים ע``י מדיה זו(כגון חינוך מבוגרים, מהדורות חדשות, תוכניות שרות לאזרח, תוכניות טבע ועוד). יחד עם זאת מדיה זו משמשת לעיתים גם כמדיה שלילית להעברת תכנים אסורים העלולים להשחית את נפש הילדים, הנוער ואף המבוגרים הצופים בתוכניות אסורות. לפיכך אלה הנותנים ידם לתוכניות אלה הינם
רשעים אע``פ שאולי בתום לב הם עושים ורוצים להידמות לאומות ``הנאורות``. אולם לך אסור לתת יד לדברים אלה ולכן עצתי לך שתמצא מקום עבודה אחר בו לא נעשית פגיעה שכזאת בנפש הנוער ובודאי שאין זה מקום עבודה ראוי לאדם דתי.

בברכה, משה רבפוגל