שאלה
מי הם חכמי המשנה!? ומי הם חכמי התלמוד?! 3מכל אחד

תשובה
שלום.

חכמי המשנה הינם ``התנאים`` וחכמי הגמרא הינם ``האמוראים``.
ה``תנאים`` הם החכמים שפעלו כ 200 שנה, בתקופה שראשיתה בתלמידי הילל ושמאי וסופה בימיו של רבי יהודה הנשיא. החכמים בשני הדורות הראשונים של התנאים פעלו בזמן המקדש. הנשיא בדור הראשון היה רבן גמליאל הזקן ובדור השני בנו רבן שמעון בן גמליאל הראשון. הדור השלישי של תקופת התנאים נמצא תחת השפעתו של רבן יוחנן בן זכאי. בדור הרביעי של התנאים פעלו רבי עקיבא, רבי ישמעאל בן אלישע ורבי אלעזר בן עזריה שנבחר לנשיא הסנהדרין כשהיה בן שמונה עשרה בלבד. הדור חמישי הוא דור תלמידי רבי עקיבא, רבי מאיר ועוד. הדור השישי של התנאים הוא דור היצירה של המשנה בדורו של רבי יהודה הנשיא.
ה``אמוראים`` הוא כינויים של חכמי ישראל שפעלו בארץ ישראל ובבל מחתימת המשנה (200 לספירה) ועד חתימת התלמוד. עיקר פועלם היה לפרש את תורתם של התנאים:משנה ובריתות. האמוראים פרשו את המשניות, תרצו סתירות בין מקורות תנאיים, הסיקו הלכה מהמשנה, התקינו תקנות, וקבעו כללי פסיקה.
בדור הראשון שימש רבן גמליאל הנשיא, רבי חייא, רבי אלעזר בר קפרא. גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני היה רבי יוחנן, גדול תלמידיו של ר' יוחנן בדור הרביעי היה ר' אבהו וכן אנו מוצאים בדור זה את ר' יונה ור' יוסי. בדור החמישי ר' מנא. בין אמוראי בבל ניתן למנות את גדול אמוראי בבל שהיה רב, שמואל ראש ישיבת נהרדעא, אביי ועוד.
בברכת התורה מ.ר.

שאלה
כבוד הרב שלום!!
רציתי לדעת למה היתה משמשת מלאכת אפיה (מל``ט אבות מלאכה) במשכן.
אשמח לקבל את תשובתך.
בתודה אליה.

תשובה
שלום.

הרמב``ם ב``הלכות מעשה הקורבנות`` פרק יא אומר:``שלוש מנחות לציבור; עומר התנופה ושתי הלחם שמביאים בעצרת והם חמץ ועליהם נאמר ``ואל המזבח לא יעלו`` והמנחה השלישית היא לחם הפנים שעושים כל שבת ואינו קרב לגבי המזבח וכולו נאכל לכוהנים``. והנה כלל נקוט בידנו שכל מה שהותר בשבת במשכן נאסר בגבולין (כלומר מחוץ למשכן), לפיכך מלאכת האפיה הינה מלאכה האסורה בשבת.

בכבוד רב מ.ר.

שאלה
שלום

מבקש לדעת מה חשיבותה של תורת החסידות אז והיום.

תשובה
שלום לאליה.

נושא תורת החסידות וחידושה נדון בהתייחסויות קודמות אולם במענה הנוכחי נתמקד בחשיבותה של תורת החסידות אז והיום. תורת החסידות נוסדה ע``י הבעש``ט לפני למעלה מ 200 שנה. על שאלתו של הבעשט ``אימתי קאתי מר``, כלומר מתי תגיע ? ענו לו מהיכלו של משיח ``כשיפוצו מעינותיך חוצה``. כאשר המעינות של תורת החסידות ודרכי עבודתו יפוצו בעולם. וכיצד מפיצים בפועל ממש את אותם המעינות ? זוהי בעצם מלחמת בית דוד והעוסקים בכך נקראים חיילי בית דוד וצבאות ה'. מלחמה זו מתנהלת ``לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי`` - גילוי והפצת פנימיות התורה, תורת החסידות והחיזוק באמונה בגאולה השלמה ע``י משיח צדקנו. והצורך בעניין של מלחמה נובע מהעובדה שיש שמתנגדים לכך ואפילו אם הם בני תורה יכול להיות שהם חלשים באמונת הגאולה וביאת המשיח. וזהו תפקידם של חיילי בית דוד שיש עניינים שהיו שייכים בתחילה לסוג מיוחד בבני ישראל, כגון נושאי התורה, הלמדנים ותלמידי החכמים ואעפ``כ בדורות שאחרי זה, הרי למרות ירידת הדורות, נעשו עניינים אלה שייכים לכל אחד ואחד מישראל.
והנה נשאלת השאלה איך מפיצים ומביאים את ההכרה וההארה הזאת לכלל ישראל כדי שבאמת יהיה ``יפוצו מעינותיך חוצה`` ויגיעו ימי הגאולה ? זה נעשה ע``י לימוד ספר התניא הקדוש, חיזוק בלימוד ובעבודת ה' בחיות ומתוך שמחה ושכל אחד ואחד יהיה בבחינת ``נרות להאיר``, חיזוק במבצעים כגון ``מבצע תפילין``, ``מבצע ספרים``, ``מזוזה``, ``נש``ק`` ועוד. ומכיוון שתובעים זאת מאיתנו הרי בודאי נתנו לכל אחד ואחת כל הכוחות הדרושים לכך(כפי שאמרו חז``ל ``אינני מבקש אלא לפי כוחן`` כפי שמסופר בגמרא שגבאי צדקה התחבאו כדי שלא לפנות לאדם שלא היה בכוחו באותה העת לתת צדקה), וכל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם ולכן צריך להיות שותף לעשיה זאת. וע``י ההתעסקות בהפצת המעיינות חוצה זוכים ל``קא אתי מר דמלכא משיחא``, ובפשטות ששומעים את ``עקבות משיחך`` בפועל ממש, והולכים לקבל את פני משיח צדקנו מתוך שמחה וטוב לבב, ``בנערינו ובזקננו בבנינו ובבנותינו``, שכן אפילו יהודי אחד לא ישאר בגלות. וההכנה לזה היא - שעי``ז פועלים על כל אחד ואחת מישראל וכללות עם ישראל לצאת למלחמת בית דוד, ובודאי שמנצחים במלחמה זו, שהרי ``דוד מלך ישראל חי וקיים``(עפ``י שיחת אדמו``ר מוהרש``ב).
ישנם יהודים שומרי תורה ומצוות ``אשר חרפו עקבות משיחיך`` ואומרים שיש להמתין עדיין שנים רבות עד שתבוא הגאולה ועכשיו אין צורך למהר ובינתיים מה יש לעשות ? לפי דעתם ``לרקוד לפני הגוי``.
והנה מפורש בגמרא שכלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ואם כן אם תיעשה התשובה כראוי תבוא הגאולה וזהו אחד מתפקידיה וחשיבותה של תורת החסידות אז והיום ``לפעול לזרוז הגאולה``. והדבר בא לידי ביטוי ומוחש ביותר אצל תלמידי ישיבת תומכי תמימים שתפקידם להיות ``נרות להאיר`` אבל לא רק אצלהם אלא אצל כל מי שהוא רואה את עצמו כשייך לצבאות ה' שהם חיילי בית דוד.
אנשי הצבא שיוצאים למלחמות בית דוד צריכים להיות חזקים ובעלי מסירות נפש וכמו ש``כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו`` כדברי הרמב``ם שכשפניו מועדות למלחמה אסור לו לחשוב על ביתו שלא יהיה טרוד בעת שעליו להילחם, כך הדבר בחיילי בית דוד שעליהם להיות בעלי מסירות נפש ובעלי קשיות ביראת שמים שכל הרוחות שבעולם לא יזוזוהו ממקומו בתורה ובעבודה, היינו בעל מסירות נפש אמיתית ושום מונע ומעכב לא יפריעוהו בעבודתו ואז הוא ראוי להרבצת התורה ביראת שמים וע``י התעוררות בתשובה. והנה, יש עוד חשיבות
בכתוב ``כי ה' אלוקיך אש אוכלה הוא``. אלוקות היא שלהבת של אש, ללמוד ולהתפלל צריכים מתוך התלהבות הלב, שכל עצמותי תאמרנה דבר ה' בתפילה,
אצל חסיד חקוק במוח ובלב ``דע לפני מי אתה עומד``. וחשיבותה של תורת החסידות באמת הינה החיות הפנימית, שלא רק שהאדם חי בעניין ובהשגה האלוקית שהוא לומד, כי אם שהעניין חי בו. תפקידה של החסידות שהלימוד יביא את הלומד להיות חסיד והאדם הלומד חסידות לומד אותה בשביל עצמו כדי שילמד כיצד להיות ירא שמים באמת וכיצד להיות עובד ה' באהבה וביראה ולהתנהג בכל העניינים במידות טובות עפ``י התורה, זוהי מהותה וחשיבותה של תורת החסידות להפוך את התורה לתורת חיים בגופו ובדעתו של כל יהודי ויהודי ויוכר יתרון האור על החושך, כדי שההשגה האלוקית תאיר בלבו ותביא אותו לפעול טוב. אפשר להיות למדן מופלג וגאון בתורה, מחדש חידושים בתורה, עם שפע של השכלה וסברות שכליות אבל למאור שבתורה אין לו שום שייכות ומה הוא נותן התורה, אין לו שום ציור, שכן כל העניין של אלוקות הינו ממנו והלאה. וזה עניין נוסף שבאה תורת החסידות לחדש. את המאור שבתורה מרגיש העובד, המתפלל מתוך התבוננות בהשגה האלוקית, לו יש הרגשה במאור שבתורה ולו ישנם כלי ההשגה וההשערה באלוקות. וזוהי חשיבותה של תורת החסידות שמסבירה ומבארת שגם ליהודי פשוט שאינו למדן ישנה השגה באלוקות והיא מבררת את הטוב והרע שישנה בלמידה ובגאונות ומבארת שעיקר ידיעת התורה היא לדעת שהתורה היא חוכמתו ורצונו יתברך ולזכור תמיד את נותן התורה.

הננו מאחלים לך שאור החסידות יאיר בך באמת ויתממשו בך כל מטרות החסידות.
בברכה, משה ר.

שאלה
ספר לי בבקשה על גדולי תורה מימי התנך שחטאו בלשון הרע.

תשובה
כידוע, לשון הרע אסור לומר אבל גם אסור לקבל.
על דוד המלך נעים זמירות ישראל ומשיח ה' נאמר שחטא בקבלת לשון הרע. הגמרא במסכת שבת דף נו עמוד א אומרת ``רב אמר:קבל דוד לשון הרע``. כאשר דוד ביקש לעשות חסד עם שארית הפליטה של בית שאול הוא פגש את ציבא שהיה עבד כנעני בבית שאול ושאל אותו האם נשאר מישהוא מבית שאול ? ענה לו ציבא שנשאר בן אחד ליהונתן ומפיבושת שמו והוא מצפה להתמוטטותה של מלכות בית דוד ואז דוד אמר לציבא שהוא נותן לו את כל אשר למפיבושת ומכאן לדברי רב שקיבל לשון הרע. אולם שמואל אמר שלא קיבל דוד לשון הרע אלא ראה שציבא אמר אמת על מפיבושת(מכאן שיש גם דעה הפוכה)....אולם הגמרא ממשיכה ואומרת ``אמר רב יהודה, אמר רב:בשעה שאמר דוד למפיבושת ``אתה וציבא תחלקו את השדה``, יצתה בת קול ואמרה לו:רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה. אנר רב יהודה אמר רב:אלמלא לא קיבל דוד לשון הרע - לא נחלקה מלכות בית דוד, ולא עבדו ישראל עבודת כוכבים, ולא גלינו מארצנו.

מכאן אתה למד שרבותינו הקדושים לא הסתירו דבר אע``פ שבודאי שדוד נזהר בד``כ מלדבר לשון הרע, הרי בלהט הנסיבות (הדבר גם קשור לבריחתו מפני אבשלום בנו) הוא טעה ועל טעות זאת הוא וזרעו שלמו.
כדי להיזהר מלדבר לשון הרע יש לקרוא וללמוד את ספרו הקדוש של ה``ח]ץ חיים`` בעניין שמירת הלשון.
בברכת התורה, מ.ר.

שאלה
שלום וברכה,
הייתי רוצה לקבל מידע על ה``בן איש חי``, ומשום מה החומר הנגיש באינטרנט הוא מאוד תמציתי ומקוצר. האם יש באפשרותך לפרט לי מעט על חייו, פועלו, היכן התגורר ולמד, וכד'? אשמח גם להפניה למקורות אחרים ברשת, אם ידועים לך.
תודה רבה מראש,
אושרת אלקין.

תשובה
רבי יוסף חיים בן אליהו היה מחכמי בבל.
כתב כ 120 חיבורים במקצועות התורה, מהם נדפסו כ 40. ספרו ``בן איש חי`` כולל דרשות ובהם דברי הלכה ואגדה(הספר נמצא ברשת ותוכלי לאתרו בכתובת הבאה:
www.scechem.org/torah/benishhi
.חיבורים נוספים שלו הינם:``רב פעלים`` (שו``ת), ``בניהו``, ``בן יהוידע`` ועוד. היה מקובל ופוסק, נולד בבגדד בשנת התקצ``ג(1833),או 1885 נפטר ביג אלול תרס``ט (1909). אף שלא נשא בכהונה רשמית קבע תקנות חשובות לקהילת היהודים בבבל. היה תלמידו של ר' דוד חי בן מאיר(דודו מצד אמו). למד בישיבת ``בית זלכה`` המפורסמת. נתפרסם כגאון עוד בצעירותו. כשנפטר אביו בשנת התרי``ט (1859) מילא את מקומו כדרשן וכיהן בתפקיד זה כל חייו. ביקר בארץ ישראל בשנת התרכ``ט (1869). למרות גדולתו בתורה וכשרונותיו הרבים כלמדן, כפוסק, דרשן ופיטן ולמרות ההערצה הרבה שזכה מצד בני דורו הצטיין בענוה וביחס של כבוד כלפי כל אדם.

מידע נוסף על הרב ניתן למצוא באנציקלופדיה העברית.
מאמר על ``תיקון ליל שבועות`` לפי ה``בן איש חי`` של ד``ר ישעיהו בן פזי ניתן למצוא ב``
www.ash-college.ac.il/lib/parasha/sgavuot6.doc
בברכה, מ.ר

שאלה
מי היה בן-זזא, המופיע למשל בגמרא ראש השנה?
בברכת שבת שלום

תשובה
שלום

בן זזא מוזכר במסכת ראש השנה דף כה עמוד א'(הוא מוזכר בגמרא פעם אחת), אין לנו פרטים עליו ומן הסתם לא היה אחד מהחכמים הידועים בדורו אלא אדם מהישוב. כל האזכור של בן זזא מוזכר בגמרא בדרך אגב לעניין ההספד בראש חודש, מכיוון שהיה לחכמים ספק אם כבר חל ראש חודש (ואז אין מספידים) או לא.

בברכה, משה ר.

בברכה, משה ר.

שאלה
מהו ספר שלשלת הקבלה?

תשובה
שלום.

הספר מיוחס לר' גדליהו בן יחיא, נדפס בפולין בשנת תרפ``ח.

הספר מפרט שלשלת הקבלה (כלומר העברת המסורת של התורה שבע``פ מדור
לדור (ראה הקדמת הרמב``ם למשנה תורה) וכן עוסק בענייני קבלה שונים.

שאלה
האם נכון שאכילת זיתים בלי לחם פוגעת בזיכרון?

תשובה
שלום.

בגמרא מצויין שאכילת זיתים משכחת (כלומר, גורמת לשכחה) ואילו אכילת שמן מועילה לזיכרון. אין קשר לאכילת לחם או לאי אכילתו, זאת למיטב ידיעתינו.
יחד עם זאת יש להבין שלא כל התרופות או/ו הסגולות בזמנם נכונות לזמנינו וכבר פסקו הגאונים שהרפואות של הגמרא בזמנינו אינן תקפות, אע``פ שקשה לעשות הכללות וחלילה לנו ל``זלזל`` חס ושלום בדבריהם של חז``ל הקדושים. יתכן שמדובר באכילה רבה או/ו בכמות מסויימת שמזקת(ישנה התייחסות של הרב חיים קניבסקי שליט``א לנושא הכמות) ואילו אכילה סבירה אין בה כדי לפגוע בזיכרון. יש לזכור שהזית הוא אחד משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל ובודאי שאם ארצנו נשתבחה בו אין הוא מזיק, כי חלילה לה' לצוות על מה שיזיק לבני האדם רק שריבוי האכילה מהם יתכן והוא מזיק, בדומה לכל מאכל אחר. יחד עם זאת לזיתים יש גם סגולות טובות כי הם עוזרים לתיאבון ויש התולים באכילתם גם סגולות רפואיות שונות למניעת חוליים שונים.

משה ר.

נ``ב
הננו מאחלים לך שתזכרי את הדברים הטובים שראוי לזכור ותשכחי את הדברים הרעים שראוי לשכוח.

שאלה
היכן ניתן למצוא חומר בנושא סדר קדימות בהשתלות איברים

תשובה

תשובה:
שאלתך אינה ברורה ואשיב לפי הבנתי. האברים הם ברשות המשפחה ולא ברשות ה'תורם' שהוא כבר מת ואין לו בעלויות. ברשות המשפחה – כוונתי שאינם שלהם אלא יש עליהם חובה לקבור את המת והם יכולים לחוש לבזיון המשפחה ולא לתת את איבריו להשתלה. במידה והחליטו לתת איבריו להשתלה עומדת שאלת אילו איברים ולמי. לגבי האיברים ודאי שבאיברים מצילי חיים ישנה מצוה גדולה יותר של הצלת נפשות מעבר לאיברים מיטיבי חיים כגון קרנית. לגבי המושתלים העדיפות היא כמובן לפי התאמת רקמות וכד' ולפי סדר הקדימויות של הצלה הנזכר בסוף הוריות. אך קביעת המוות חייבת להיעשות עפ``י הגדרות הלכתיות ולא רק ע``י הרופאים לכן אין לאפשר תרומת אברים ללא יעוץ הלכתי

שאלה
מהי יראת ה'?כשמקיימים את מצוות אהבת ה' מאבדים ממצוות יראת ה' ככה נראה לי בכל אופן או שאני לא יודעת מהי יראת ה'.

תשובה
שלום לשואלת הנכבדה.

לשאלתך, מאיתנו נדרשת ``יראת ה'`` ו``אהבת ה'``. כפי שנאמר ``מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה`` (יראה) ואהבת ה' כפי שנאמר ``ואהבת לרעך כמוך``.
בד``כ ``אהבת ה'`` קשורה יותר למצוות העשה ו``יראת ה'`` למצוות הלא תעשה.
אולם כולם נתנו מ``רועה`` אחד, לפיכך אנו מצווים גם באהבה וגם ביראה.
קיימת גם הבחנה בין ``אהבת ה`` כדי לקבל שכר או/ו יראתו כדי להימנע מהעונש.
אע``פ שחז``ל התירו לעבוד את ה' מיראת העונש או/ו מהתקווה לקבל שכר, הרי על האדם לשאוף לאהבת ויראת ה' מבחינת רוממותו יתברך שהוא המציא את כל המציאות הזו מאין ואין עוד מלבדו וכל העולם כולו אינו אלא הערה מזיוו(מחבר ספר התניא הקדוש האדמו``ר ר' שניאור זלמן מלאדי הסביר עניין זה בשער היחוד והאמונה וכן הרב אבן ישראל הסביר וביאר מקצת מספר זה).
ישנה כמובן חפיפה מסויימת והקבלה בין היראה והאהבה שכן אדם ירא מאביו וגם אוהב אותו ומצווה לכבדו קל וחומר אביו שבשמים. מצוות שמירת השבת הינה דוגמא לאהבה ויראה שכן כל השומר שבת מחללו הינו ירא את ה' והאוהבו זה המכבד את השבת ומענגה במאכלים ובמשקים, בתפילה מהלב בשירות ותשבחות.

בכבוד רב
משה רבפוגל