שאלה
שלום.

מבקש לדעת האם ניתן יהיה להביא קורבנות בשיתוף של מס' אנשים - כאשר ב``ה יבנה בית המקדש במהרה בימינו.

משולם

תשובה
שלום.

אומר הרמב``ם בהלכות מעשה הקורבנות (ספר עבודה) הלכה ב בפרק ארבעה עשר. ``שנים מתנדבין או נודרין קורבן אחד עולה או שלמים, אפילו פרידה(יחידה) אחת של יונים מביאין אותה בשותפות``.
לפיכך, מותר להביא קורבן עולה או שלמים בשותפות אולם קורבן מנחה אין מביאין אותו בשותפות כדברי הנשר ``אבל המנחה אינה באה בשותפות ודברים אלו דברי קבלה``. הסיבה שאין מביאין מנחה בשותפות הינה שנאמר במנחה ``סולת יהיה קורבנו``, כלומר היחיד מביא מנחת נדבה ואין השותפין מביאין נדבה.

בברכה, משה ר.

שאלה
שלום

הנני מבקש לדעת מה הם הבהמות והחיות מהם
מקריבים את הקורבנות ? מה היא הסמיכה ?

שמיר

תשובה
שלום לשמיר.

שאלה יפה שאלת בני.
הרמב``ם בהלכות מעשה הקורבנות (ספר עבודה, פרק א) אומר שכל הקורבנות באים מחמישה מינים בלבד:מהבקר, מהכבשים, מהעיזים, מהתורים ומבני היונה.
וכל סוגי הקורבנות בין של ציבור בין של יחיד ארבעה סוגים:עולה, חטאת ואשם ושלמים.
קורבנות הציבור הם:שני תמידין של כל יום (ונגדם תקנו תפילת שחרית ומנחה) ומוספי שבתות וראשי חודשים והמועדות ושעיר חטאת של יום הכיפורים.
רורבנות היחיד הם:הבכור והמעשר והפסח והחגיגה והראיה והיא עולות וקורבן הגר והנודר או מתנדב עולה או שלמים ושלמי תודה וכן קורבנות נזיר וקורבנות מצורע וקורבנות זבים ויולדות וקורבן השוגג במצות לא תעשה וכן איל העולה ופר חטאת שמקריב כוהן גדול משלו ביום הכיפורים.
הסמיכה הינה ביחיד שמקריב קורבנו לבית המקדש ואין הסמיכה אלא בישראל באנשים ולא בנשים. כל קורבנות בהמה שיקריב היחיד בין חובה בין נדבה סומך עליהן כשהן חיין(פרק ג, הלכה ו) והכל סומכין חוץ מחרש, שוטה וקטן והסמיכה היא שיסמוך (כלומר שיניח) שתי ידיו בכל כוחו על ראש הבהמה (בטרם שחיטתה). ולא יהיה דבר חוצץ בינו ובין ראש הבהמה. וכאשר הסומך מניח שתי ידיו על ראש הבהמה הוא מתודה ואומר:``חטאתי, עויתי ופשעתי ועשיתי כך וכך וחזרתי בתשובה לפניך וזו כפרתי (ועל השלמים אומר הרמב``ם שאינו מתודה אבל אומר דברי שבח).

יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך
בברכה, מ.ר.

שאלה
שלום.

לאחרונה קראנו על מומים הפוסלים בכוהנים.
מה הם אותם המומים ?
משה

תשובה
שלום.

ישנם מומים עוברים ומומים קבועים. הרמב``ם בספר עבודה הלכות ביאת המקדש פרק שמיני מונה מאה וארבעים מומים הפוסלים בכוהנים. שמונה בראש, שנים בצואר,....ובכללם החרש, השוטה, והנכפה ומי שרוח רעה מבעתו וחלקם פוסלים מפני מראית עין. מומים אלה הינם חלק מהמומים הפוסלים בעבודת המקדש. בסה``כ המומים הפסולים לעבודה הינם שמונה עשר(הכונה למומנים הפוסלים את הכוהן לעבודה בבית המקדש):העובד עבודה זרה, הזר, בעל מום, הערל, הטמא, טבול יום, מחוסר כיפורעם, האונן, השיכור, מחוסר בגדים, יתר בגדים, פרום בגדים, פרוע ראש, שלא רחץ ידים ורגלים, היושב, מי שיש בין ידו ובין הכלי דבר שחוצץ, מי שיש בין רגלו והארץ דבר שחוצץ, מי שעבד ביד שמאל כל אלו פסולים לעבודה(שם, הלכה טו).

בברכת התורה, משה ר.

שאלה
שלום לכם.

מבקש לדעת מהו קידוש ידים ורגלים שעשו הכוהנים בבית המקדש ? האם מדובר ברחיצת ידים או טבילה ? מה זה בדיוק ?

אהרונצ'יק

תשובה
שלום.

קידוש ידים ורגלים הינו אחת העבודות שעשו הכוהנים במקדש.
הרמב``ם בהלכות ביאת המקדש (ספר עבודה, פרק חמישי הלכה א) אומר שזוהי מצות עשה לפני העבודה שנאמר ``ורחצו אהרון ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם``.
וכוהן שלא קידש ידיו ורגליו עבודתו פסולה. הכוהן מקדש ידיו ורגליו פעם אחת ביום ואינו צריך לקדש שנית את ידיו ואת רגליו אלא אם יצא מהמקדש, או ישן או שעשה את צרכיו או שהסיח דעתו. כיצד מקדש הכוהן ידיו ורגליו ? אומר הרמב``ם בהלכה טז ``מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית וידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית ושוחה ומקדש (טובל רגליו וידיו כאחת בכלי). והכוהן חייב לקדש ידיו ורגליו מעומד שכן כל העבודות שהיו במקדש היו בעמידה שנאמר ``לעמוד לשרת``.

מ.ר.

שאלה
שלום.

תבואה שנגמרו כל מעשיה והיא לאחר מירוח - איך יתכן שלא יופרשו ממנה תרומות ומעשרות ?

שמואל

תשובה
שלום

תבואה שנגמרו כל מעשיה חייבת בתרומות ומעשרות.
אולם אם למשל, לא הופרשה פאה עליו להפריש אף לאחר המירוח ואף לאחר שטחנה ומאותו חלק שהוא נותן מתבואה זו כפאה (אם לא הפריש) אינו חייב בתרומות ומעשרות.
ראה דברי הרמב``ם במסכת פאה פרק רביעי
חבקוק(מ.ר)

נ``ב
ועל זה נאמר ``דבר בעיתו מה טוב``.

שאלה
שלום.

מבקש לדעת מדוע הנהיג הרב``י את לימוד הרמב``ם בציבור הרחב ? הרי יש לימוד מסודר של הדף היומי בכל רחבי העם היהודי.

בכבוד רב
יעקב

תשובה
שלום ליעקב.

``אין אדם למד אלא היכן שליבו חפץ``, כך אמרו רז``ל ולפיכך בחירתו של האדם חשובה. יחד עם זאת יש להקדים לימוד מעשי(``שולחן ערוך``, הלכות מעשיות וכו').
הרמב``ם עצמו מסביר בהקדמה לספרו מדוע הוא כתב את חיבורו הגדול. ספרו של הרמב``ם כולל את כל הלכות התורה ולפיכך מי שאינו יכול לקיים את כל המצוות, כגון מצוות שאינן נהוגות בזמן הזהנ (כגון מצוות הקשורות לבית המקדש או/ו מתנות הנהוגות בזמן שכל ישראל בארצו) יכול לפחות ללמוד את כל המצוות האלה ו``מחשבה טובה הקב``ה מצרפה למעשה`` ולכן לימוד זה בא בנוסף ללימוד המסורתי בעם ישראל (כגון לימוד משניות, עין יעקב, דף יומי וכו') ולא בא להחליף את הלימוד המסורתי רק מאפשר לאדם מישראל (עפ``י הזמן שעומד לרשותו - אם הוא עסוק הוא יכול ללמוד מחזור של אחת לשלוש שנים ואם דעתו רחבה ועיתותיו בידיו מחזור של שנה אחת שבו מסיימים את כל הרמב``ם ולפחות שילמד הלכה אחת בעיון כדברי הרב``י) להכיר את כל התורה שבע``פ(שכן השולחן ערוך ואפילו הטור או ספרי הלכה אחרים אינם מקיפים אלא חלק מהתורה שבע``פ).

יהי רצון שנלמד כדי לשמור, לעשות וללמד.

משה ר.

שאלה
שלום.

יש לי חברה שמקיימת קשר עם בן זוג קבוע ללא נישואים. האם כדאי שלפחות אלמדה הלכות נידה ? זאת מכיוון שאין באפשרותי להדריכם באשר לחתונה ושמירת איסורי תורה לפני הנישואין ?

תשובה
שלום.

העם היהודי נצטווה על שמירת המצוות, הצניעות וקדושת הבית היהודי. דבר זה מחייב התרחקות מקירבה כל שהיא זה לזו או זו לזה למי שאינם נשואין בחופה ובקידושין כדת משה וישראל. גם אלו הנשואין בחופה ובקידושין נצטוו שלא יגע אחד מבני הזוג בבן הזוג השני מעת הופעת המחזור של האשה עד שתהיה נקיה ויעברו עליה שבעה ימים נקיים ואחר כך תיטהר בטבילה במקוה. ועוד פרטים רבים נאמרו בדרכי ההיטהרות, ויש ללומדם היטב מהבקיאה בכך.
ההרחקה הנ``ל אינה חס ושלום לרעת בני הזוג, אלא אדרבה לטובתם. וכפי שאמרו חכמינו זכרונם לברכה:``מפני מה צוותה התורה על ההרחקה כנ``ל, כדי שעם ההיטהרות תהיה האשה חביבה על בעלה כבעת החופה.
לאור הנ``ל אסורה כל קירבה לפני החתונה, אף אם האשה איננה טמאה; ואם האשה טמאה - חומרתה כפולה ומכופלת. על כן יש להשפיע עליהם להימנע מכל איסור קירבה לפני החתונה (וכן לשמור על טהרת המשפחה לאחר החתונה).
אך אם לא ניתן להשפיע עליהם כנ``ל, כדי להצילם מאיסור כרת - יש להשפיע עליהם שלפחות תטהר עצמה אחר שבעת ימים נקיים אחר גמר המחזור, ובאותם ימים (כלומר מתחילת המחזור עד ההיטהרות) ימנעו מקרבה.
יהי רצון שיערה ה' עלינו ועל כל ישראל רוח טהרה ללכת בדרך הטובה אותה סללה לנו התורה, כי ``דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום``.

בברכה רבה
הרב צבי כהן

מחבר הספרים:``הגעלת כלים``, ``טבילת כלים``, ``ספירת העומר``, ``חנוכה``, ``פורים`` ועוד ספרים רבים.

שאלה
שלום למורה!
ברצוני לדעת מי היו הסבוראים?
מתי חיו?
מה היו פעולותיהם?
מה היו מנהגיהם?
ומה תרמו?
ואותם שאלות על הגאונים
תודה,
מאור

תשובה
שלום למאור.

סבוראים הינו כינוי לחכמי ישראל שחיו בבבל.
הם חיו אחרי האמוראים (ככלל התנאים הינם חכמי המשנה והאמוראים הינם חכמי הגמרא). תקופת הסבוראים נמשכה כ100 שנה. הם חיו בשנים 500 עד 589 לספירה, אולם יש הסוברים שתקופת הסבוראים הסתיימה מאה שנה מאוחר יותר. רוב פסקי ההלכה של הסבוראים לא נכנסו לגמרא והם מצויים בפסקי הגאונים. חלק קטן מהסבוראים נזכר עדיין בתלמוד כמו רב שמואל בריה דרב אבהו. תפקידם היה בעיקר בהסברת סוגיות התלמוד ולכן נקרא ``סבוראים`` מלשון סברא.

התואר הרשמי של ראשי ישיבות סורא ופומפדיתא בבל היה ה``גאונים``.
תקופת הגאונים נמשכה כ 450 שנה. משנת דשמ``ט ועד פטירת רב האי גאון בשנת דתשצ``ל (589 עד 1038 לספירה). התואר ``גאון`` באותה תקופה התייחס לאו דוקא לידיעות שכליות רחבות אלא הצביע על תפקיד של ``ראש ישיבה`` או ``ראש מתיבתא``. הגאונים למדו את התלמוד הבבלי והכריעו בדברים שנותרו ללא פסק. יש הסוברים שגם ספרי מדרש רבים נכתבו בתקופתם כגון ``ספר יצירה`` ועוד.(עפ``י האנציקלופדיה לבית ישראל ועוד).

שאלה
שלום

שמעתי על מצוות הפרשת חלה מבצק, ידוע הרי
שגם מאורז ניתן להפיק פת. האם יש לברך על הפרשת חלה או/ו להפריש על פת העשויה מאורז ? כיצד מברכים על פת כזאת ?

בתודה
ברדע

תשובה
שלום.

מצוות הפרשת חלה הינה הפרשת תרומה מהעיסה וניתנת לכהן. מצות הפרשת חלה נוהגת רק בארץ ישראל בזמן שכל ישראל שם שנאמר ``בבואכם`` והכוונה ביאת כולכם ולא מקצתכם. לפיכך, בזמן הזה מצוות הפרשת חלה הינה מדבריהם. שיעור החלה הינו אחד מעשרים וארבע חלקים.
לשאלתך, עיסה מאורז איננה חייבת בחלה ואם עירב קמח חיטים וקמח אורז ועשה מהם עיסה, אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ואם לאו פטורה(הרמב``ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה יא).

שאלה
מהם תרומות ומעשרות ? מהי תרומה ?
מהו מעשר ראשון ? מהו מעשר שני ? מהו מעשר עני ? היכן הם נוהגים ?

תשובה
התרומות והמעשרות אינן נוהגין מהתורה אלא בארץ ישראל (משנה תורה, הלכות תרומות, פרק א). תרומה גדולה אין לה שיעור מהתורה, שנאמר ``ראשית דגנך``. אפילו חטה אחת פוטרת ולכתחילה יש להפריש לפי השיעור שנתנו חכמים. עין יפה - אחת מארבעים, עין רעה - אחד משישים והבינונית - אחד מחמישים.
מצות תרומת מעשר שיפריש אותן בן לוי ממעשרו, שנאמר ``כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר`` ויש לישראל להפריש אותה ולתנה לכוהן ויתן המעשר ללוי אחר שיפריש תרומתו שהיא מעשר מן המעשר. אחרי שמפרישים תרומה גדולה מפריש אחד מעשרה ממה שנשאר וזהו הנקרא מעשר ראשון. מעשר ראשון מותר באכילה לישראל
ומותר לאכלו בטומאה. לויים וכוהנים מפרישים מעשר ראשון כדי להפריש ממנו תרומת מעשר. אחרי שמפרישים מעשר ראשון בכל שנה מפרישים מעשר שני, שנאמר ``עשר תעשר את כל תבואת זרעך`` ובשנה השלישית והשישית מפרישים מעשר עני תמורת המעשר השני.
מ.ר