עבודה מאהבה

 

 

 

               ודילוגו עלי אהבה 

 

 

 

 

 

 

 

 

   

 

 

 

 

 

 

  

 תכלית שאיפתו של הפילוסוף ומרכז-הכובד של הגותו, הינן הפרדתה של  עבודת ה' מכל מרכיב אחר במציאות. על-פי הפילוסוף', העיקר העומד ביסודה של עבודת ה' מתוך אהבה, הוא העדר כל שיתוף בינה ובין שאר ענייניו של האדם, ובמלים אחרות - עבודת השם מאהבה היא עבודה לשמה. אם אדם עובד את ה' מתוך תקווה לקבל מה' שכר על עבודתו - אין זו "עבודה לשמה" ומכאן שאותו אדם אינו עובד את ה' מאהבה.

 

הראיה הבולטת ביותר לעמדה זו של הפילוסוף, היא בעדותו על עצמו כי מעולם לא ביקש מה' "בקשה פרטית" לצורכי עצמו, ועובדה זו אכן מעידה על היותו לא רק משכיל בעבודת ה' אלא גם "עובד לשמה", בהגשימו בכך גם דברים שאמרו חכמינו.

 

עם זאת, אפילו הפילוסוף' מודה כי במקרים מסוימים חז"ל התירו לאדם לעבוד "שלא לשמה" אלא מתוך תקווה לשכר או מתוך יראת העונש, אך הוא עצמו לא השתמש בהיתר זה אלא אדרבא: דווקא הימנעותו מהשימוש בהיתר זה, העניקה לפילוסוף לכאורה את מלוא כוחו ותוקפו.

 

                              * * *

 

בשיטתו זו, הפילוסוף נאמן רק לחלק מדרכו של הרמב"ם, שאמר מפורשות כי "עבודה לשמה" מתקיימת כאשר האדם עובד את ה' שלא על-מנת לקבל שכר, אלא רק מעצם אהבת ה' ומתוקפה של אהבה זו.

 

יתרה מזו. כנגד עמדה נחרצת זו של הפילוסוף, עומד הטבע האנושי, ואנו יודעין היטב שיש בחייו של האדם מצבים שבהם יבקש את עזרת ה' - כיצד נתייחס לכך לאור האמור לעיל?

 

בדברי רבותינו מצאו לכך כמה וכמה תשובות.

 

כך לדוגמא לשיטתה של חסידות ברסלב, הרי זו דווקא חובתו של האדם לבקש את כל צרכיו בכל עת מהשם ולשפוך את שיחו לפני השם. ר' נחמן מברסלב ותלמידיו אמרו מפורשות, כי גדולי הצדיקים היו למה שהיו, דווקא כיוון ששפכו את שיחם לפניו-יתברך בכל רגע ובכל עניין, עד שזיככו את עצמם והגיעו למה שהגיעו.

 

בעניין זה של השיח והדיבור לפני השם, דעתי נוטה לקבל את דעתם של חסידי ברסלב, אך כשמדובר בבקשה מה' שימלא את צרכיי - הריהי מותרת רק בתנאי אחד: שתיעשה רק מתוך ידיעתו של האדם, שכל מה שנחשב כביכול ל'שלו', ניתן לו מאת ה', והוא-עצמו, האדם, לא נועד אלא להיות כלי לקבלת ברכתו של ה'.

 

ואמנם, המעיין בדברי רבותינו, יסבור אולי כי רצוי שהאדם ימעט בבקשות פרטיות, למעט אותן בקשות שנקבעו בתפילה, ואם כבר יבקש - מן הראוי שבקשתו לטובת עצמו תהיה כלולה בבקשה לטובת כלל ישראל.

 

עם-זאת, כאמור, כיוון שלא ייתכן כי בחיי אדם לא יהיו רגעים שבהם יבקש על נפשו, הוציאו חסידי ברסלב ספר קדוש הקרוי 'ליקוטי תפילה', שכולו בקשות פרטיות המיוסדות רק על אהבת ה' ויראתו. האדם צריך, אם-כן, ממש להרהיב עוז בנפשו, כדי לומר שאין להתפלל בספר זה רק בתואנה שיש בו "בקשות של האדם לטובת עצמו". ויתרה מזו: כיצד אפשר בכלל לקבוע שאסור לו לאדם לבקש מאת ה' שימלא צרכים אלה או אחרים מצרכיו, לאחר שתפילות כה רבות הותקנו ממש לצורך זה - מהן תפילות שניתן למוצאן אפילו בסידורי התפילה? נכון שיש לכך סייג: המאמין יודע שבמלאו את בקשתו, ה' עושה את הראוי והטוב על-פי החסד, הצדקה והמשפט, ולכן יש המוסיפים בבקשתם מה' יתברך ש"ימלא את בקשתם לטובה" - לא "לטובה בעינינו" אלא "לטובה בעיני השם", כיוון שאחרי הכל, איננו מסוגלים לדעת אם בקשתנו אכן "טובה" כלומר חיובית בעיני השם, ואולי אנו רק סבורים כי בקשתנו מיועדת לטוב ואילו הוא יתברך יודע שאינה לטובתנו...      

 

יש המחמירים עם עצמם ומבקשים מה' רק בקשה בעניין כללי, ביודעם כי אין לבקש מהשם יתברך כל דבר שיעלה בדעתם ויש לבקש ממנו רק דבר שמן-הראוי לבקשו. הרי גם כשאדם עומד מול מלך בשר ודם, אין הוא פונה אל המלך בעניינים פעוטים שגרמו לן צער קל וחולף, אלא רק בנושאים שנראה להם כי ראוי באמת לבקשם. ואם כך מול מלך בשר ודם, על-אחת-כמה-וכמה בעומדנו לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא.

 

דברים אלה העומדים בסתירה לגישתו של הפילוסוף, תוכלו למצוא לרוב בדברי רבותינו.

 

כאמור, יש מהם האומרים כי הבקשה מהשם יתברך צריכה להיות כללית מבלי להיכנס לפרטים, אבל בכל מקרה, אין ספק שעצם הבקשה מהשם יתברך אכן מותרת ואינה גורעת לא מעבודת ה' הרגילה של המבקש ולא מעבודתו מתוך אהבה. יתרה מזו, על-פי חכמים רבים (כגון אנשי ברסלב), כשהאדם משיח את דבריו לפני ה' באהבת אמת ובלב שלם, יש בכך גם מהיראה וגם מהחזרה בתשובה.

 

המאמין המבקש בקשה מה', יודע כי ה' הוא תכלית החסד והטוב בתבל וכל מעשיו טובים, ותוצאות מעשיו אינן נבחנות נקודתית רגע-רגע, אלא רק בסיומם, כפי שאמר הרמב"ם. במלים אחרות, המאמין אינו תולה את אמונתו במצבו העכשווי בעולם, , לכן העובדה שהאדם פונה לה' ומבקש ממנו מה שמבקש, אינה גורעת מאהבתו את ה' ועדיין יהא זכאי להיקרא "אוהב ה'".

 

מובן שהדבר שונה מאדם לאדם ולא כל הזמנים מתאימים לפנייה לה' ולבקשה ממנו, אך הזכות והחובה לכך קיימת, ונראה לי זו היתה גם דעת הרמב"ם ואף הוא מדבר בעניין זה בהלכות תפילה ןכך גם באגרותיו בהם הוא פונה פעמים רבות אל ה' בבקשת עזרה.

                           

                                               * * *

 

 

מכל הסיבות שמניתי לעיל, דעתו של הפילוסוף (כי עבודת ה' המלווה בבקשה מה' דהיינו ב"שכר מצווה' מאת ה' אינה "עבודה לשמה" הנעשית מתוך אהבת ה') אינה שיטה לרבים או הוראה המחייבת את הרבים. אם אמנם הפילוסוף עצמו לא פנה אל ה' מעולם בבקשת עזרה ולא ביקש ממנו מעולם דבר הקשור בצרכיו של האדם, הרי זו הדרך שהפילוסוף בחר לעצמו וסיבותיו עימו, ואפשר כי אילו היה פונה אל ה' לא היה טועה במה שטעה.

 

מה בכל-זאת האידיאל בעניין זה?  עלינו לפנות אל ה' בבקשה פרטית המהווה בד-בבד גם בקשה לטובת הכלל וגם בקשה למען השכינה.

 


 
 
אמר רבינו בחיי "אחרי המעשים נמשכים הלבבות

 



"אנו מבקשים בכל לשון של בקשה, לא להפעיל את האתר הזה בשבת או/ו במועדי ישראל
השימוש במחשב במהלך השבת, כרוך בחילול שבת, שהוא איסור חמור מן התורה".
we ask you to refrain from accessing this web site on the Sabbath or Jewish holiday. The operating of a computer by a Jewish person on the " Sabbath, involves desecration of the Sabbath which is forbidden according to Torah Law
הוסף למועדפים