אהבת ישראל והאומה                 
 
 

 

 
 
 
 
אין אהבת ישראל והאומה מתקיימת אלא במי שמעלה הנפש על הגוף ומבטל את עצמו      לקדושתו יחתברך                                      
                                                                     
 

 בזמן הזה הוקמה מדינת ישראל ע"י ציבור שחלקו מקבל עליו עול תורה ומצוות ורובו טרם

קיבל עליו עול זה והוא בגדר תינוק שנשבה. והנה סיבת הקמת המדינה שהיא מקום מפלט

ליהודים וגם נובעת מרצונם של יהודים בדור זה לנטילת אחריות על גורלם הלאומי

ושאיפתנו לסילוק עול הגויים מעלינו. ולכן בעיון ראשון נראה שאין בעצם הקמתה מצווה

או עבירה , אלא דרכה מעידה עליה. כי כל מעשי האדם המגמתיים בכלל יראת שמים הם

ועניין זה כשאר כל מגמות בני האדם שמביאים לידי מצווה או חלילה לידי עבירה. והנה,

בזמן הזה נראה שאנו, קהל המייחדים באמת, כל אחד ואחד מאיתנו כפרט יכול לקיים

מצוות התורה בפועל כפי שמורה ה"שולחן ערוך" עפ"י מה שהורו אותנו חכמי התורה.

אבל עלינו לחקור מדוע מעמדה של בת המלך בזמן הזה כבת הכפר ? מחבר ה"שולחן

ערוך" לא הניח מציאות מדינית וחברתית כפי שקיימת כיום במדינת ישראל. ר' יוסף קארו

מניח מציאות של שלטון גויים. במציאות החברתית והטכנולוגית הזאת של אותם הימים

האדם חי בד' אמותיו. כל המסגרת החברתית שבה היחיד מצווה לפעול כדי ליישם בפועל

קבלת עול מלכות שמים ע"י קיום המצוות המעשיות הינה מסגרת מוכנה ע"י גויים. הנחת

היסוד הזו אינה תקיפה כיום במדינת ישראל. המציאות החברתית השתנתה ע"י הקמת

מדינה שאנו מקבלים על עצמנו לשמור על המשך קיומה ותפקודה. חל שינוי מהותי

באורחות החיים גם בגלל ההתקדמות וההתפתחות המדעית. היחיד אינו יכול להתקיים רק

בד' אמותיו, אם הוא רוצה לשלב בחייו את האפשרויות הקיימות לשיפור איכות חייו.

לפעמים חייו ממש תלויים באפשרויות האלה המושגות ע"י ההתפתחויות של המדע

והטכנולוגיה בזמן הזה. כך שגם לד' אמות אלה נכנס, כמעט בעל כורחו העולם החיצוני

באמצעות אמצעי התקשורת המודרניים. נובע מכך שחייב להיות חלק נוסף

לשולחן ערוך שיכתב ע"י תלמידי חכמים בעלי יראת שמים ויתווה חלק מההתייחסות

ההלכתית למדינה היהודית. לא ניתן כיום להשתמש כפשוטם בהגדרות ההלכתיות של

שולחן ערוך במציאות החברתית המורכבת הקיימת כיום. התפרצותו של  הפילוסוף 

כלפי אלה שהוא מכנה אותם "חרדים" (וטעות בידינו הלוא כולנו עבדיו ובניו של הקב"ה),

התפרצות חמורה מאד. הכך יאמר על עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות ובימים וכמהים

לעולם הבא כדוד המלך שעליו אומר הרמב"ם כמה כמה דוד לחיי העולם הבא ? הכך יאמר

על מי שעזב חיי עולם הזה ודבק בה' יתברך ?

אמת טען שאין דבריו חלים על מי שבדל לחלוטין מהמדינה היהודית והם נטורי קרתא אלא

על החרדים שמעורבים בהנהגת המדינה ה"חילונית". ואע"פ שמובן לנו על מה יצא הקצף.

וסיבת הדבר שהוא היה אדם ישר במידותיו לכן סלד מהצביעות שבחשבונות הפוליטיים, וזאת

אע"פ שהפוליטיקה עצמה אין בה כל רע ומשמעותו האמיתית של שם זה כפי שהיא

מופיעה אצל הרמב"ם הינה למעשה חוכמת הנהגת המדינה. ואין ספק שזה הכרחי למדינה

שתהיה לה הנהגה. אבל ה' עשה את בני האדם ישרים והמה חשבו חשבונות הרבה. וריבוי

החשבונות האלה והיעדר יושר הלב הוא זה שמסאב את הפוליטיקה והוא זה שעורר את

חמתו של הפילוסוף שהיה אדם הגון. עוד ידועה קריאתו להפרדת הדת מהמדינה החילונית

וזאת כדי לטהרה לדעתו וטעה בדבריו אלה. ואני אקדים לך בעניין זה אקדמה עפ"י תורת

רבותינו ונשיאנו ועפ"י השקפת חב"ד והיא תהיה בידך כלל ברזל לכל הדברים שאומר לך

בעניין זה. דע שלכל יהודי באשר הוא יש נשמה אלוהית שבה הוא רוצה לאהוב את ה'

בקיום התורה והמצוות רק שלעיתים נפשו ה"בהמית" מסתירה אור זה. אבל אפילו מצד

הנפש ה"בהמית" של היהודי תמצא בה נטייה לטוב כפי שכבר נכתב ב"שולחן ערוך"

ששלושה סימנים בישראל "בישנים", "רחמנים" ו"גומלי חסדים". וזה באמת הושג לנשמת

כל יהודי באשר הוא וזוהי האהבה המסותרת הירושה לנו מהאבות שכולנו בניהם של

אברהם, יצחק ויעקב. ואין לחוש לחריגים בעניין זה שכל דברינו עפ"י הכלל והרוב. והנה

אם ם תתבונן היטב תראה שהרחמנות הזאת שיש בלבו של יהודי והנטייה לטוב תראה

אפילו אצל קטנים לפני שהגיעו לחינוך מצוות. ולכן אני אומר בשם אדמו"ר הזקן שזוהי

ירושה לנו מאבותינו וגם בנפש הבהמית של יהודי כפי שתראה בילדים קטנים לפני שהגיעו

להכרה שכלית שלמה קיים עניין זה. וכבר הסברנו שלכל יהודי יש נפש אלוהית ונפש

בהמית ואם תרצה תוכל לקרוא לנפשות אלה רצונות אבל דברי אדמו"ר הזקן שהם נפשות

ממש. ואין הכוונה כאן לגוף אלא לרצון הפועל שבנפש והנה הנפש הבהמית זוהי הנפש

שעל דרך המשל נאמר בה ע"י אדמו"ר הזקן שיש לה ארבע רצונות רעים והם העצלות

והכבדות מצד העפר שבה, הכעס מיסוד האש שבה, אהבת התענוגים מיסוד המים שבה

והגבהות מיסוד הרוח שבה. ועוד אמר שבנפש היהודי יש גם נטייה שלמה לטוב וזה תואם

את מה שאמרתי לך. ולכן דע שגם כל מנהיגי המדינה היהודית היו אשר היו ופעלו אשר

פעלו הייתה בהם מידה זאת. גם אם בפועל לא שמרו תורה ומצוות ואין אני אומר שכך היו

צריכים לנהוג אבל מה שאני אומר הוא שבפועלם הייתה גם מידת הרחמים והחסד באשר

טבע זה טבוע בהם מאבותיהם עד יעקב, יצחק ואברהם.ולפיכך אל לנו להיפרד ולהפריד

את עצמנו ל 2 מחנות. אע"פ שאני מבין למה הפילוסוף אמר מה שאמר ונראה לי שזה מצד

גבורת הלויים שבו שהוא חתר לאמת ללא ספק ורצה להעמיד את הבניין על יסודות

מוצקים אבל אנחנו צווינו על האמת והשלום שנאמר האמת והשלום אהבו. הלוא ידעת את

דבריו של אדונינו הרמב"ם שאמר שאין ראוי שתהיה מחלוקת בנו בשום דבר מהדברים

הלוא אב אחד לכולנו ותורה אחת לנו, לפיכך לא נעשה את התורה קרעים קרעים. כי אף

שיש הפסד מסוים באיחוד והשיתוף הזה הרי גדולה התועלת מצד ההשפעה ההדדית שלנו.

ועוד סבר ישעיהו שבזמן הזה יש לחוקק חקיקה דתית חדשה והיא כעין חלק חמישי

לשולחן הערוך. כי הרי בימיו של הפחה התורכי לא הייתה לנו הנהגה מדינית נפרדת

והיינו יכולים לסמוך על הנהגת המדינה התורכית. והנה בזמן הזה נטל הביטחון, התעשייה

והרפואה מוטל עלינו ולפיכך היאך תישמר השבת ע"י יהודים אחרים שיחללו את השבת

וטענתו כלפינו הינה שאנחנו ברצוננו הטהור לשמור את השבת מפילים את המלאכות

הנדרשות במדינה המודרנית על אחינו שאינם שומרי תורה ומצוות בפועל וראה בזה

צביעות ושקר. וזוהי טענה חזקה מצד השוויון והאחווה בנו. שהרי אם קדמנו ואמרנו

שלכולנו תורה אחת ואב אחד לכולנו היאך יקרה שחלק מהמלאכות הנדרשות בעטיו של

הקיבוץ המדיני יעשו ע"י אחרים ? הרי אנו צריכים להורות ולהנהיג דרך אחת שהיא

מתאימה לכלל הציבור ? ולפיכך סבר ששומה עלינו להנהיג ולחוקק הלכות מסוימות

המתאימות למדינה היהודית המודרנית. כגון מה שסבר שהפעלת החשמל בשבת או חלק

מהתיעוש בשבת יעשה מכוח אותה חקיקה והביא ראיה לדבריו ממלאכת ההבערה שהייתה

בבית המקדש בשבת לצרכי הקרבת הקרבנות. ועוד ידועים דבריו בעניין ניתוחי מתים שזה

הכרחי לדעתו לקידום המדע ממנו ובאמצעותו אנו מתרפאים וראה צביעות בעניין מה

שאנו מתרפאים על סמך ניתוחים שמבוצעים בגויים בניגוד לדעת רוב הפוסקים בשעתו.

ודבריו על מעמד האשה בניגוד לדברי הרמב"ם שאין ממנים אשה לתפקיד שררה ולפיכך

סבר מה שסבר עפ"י הגיונותיו ושכלו. ודעת הרבניים אנשי תורתנו הקדושה היא שיש

לדון בכל מקרה לגופו עפ"י ההיתרים או האיסורים ההלכתיים ושמע דברי בעניין זה

והאמת תעשה דרכה. טענתו של הפילוסוף בדבר תיקון תקנות או חקיקת חוקים דתיים

לאפשרות שהמדינה תהיה מדינה יהודית שרוב אזרחיה מתנהלים וחיים עפ"י התורה הינה

טענה נועזת ואולי יש מקום לקווי יסוד בעניין זה אבל מפני שהתורה צוותה עלינו לשמוע

לדברי החכמים ולא מהנמנע שדבר זה ניתן להיעשות עפ"י תשובות הלכתיות שכבר נתנו

בהרבה מהמקרים שנדונו. אבל לא זה העניין שאני רוצה להעמיד אותך עליו אלא על עניין

אחר והוא שדבריו וטענתו שזוהי חובת השכל הישר וההיגיון הצרוף ואם לא ננהג כך יש

בדרכינו מהצביעות וההתחסדות וענות שקר עניין זה קשור לאותה נקודה שהוא לא היה צדיק

בשם התואר ולא הבין כלל ולא רצה לעסוק בענייני פנימיות התורה. כי הסברה השכלית

גם היא יכולה להטעות ולא נוכל להעמיד כל דבר ועניין רק עפ"י השכל כי אנשי אמונה אנו

לכן התורה שעומדת מעל השכל מכיוון שזוהי תורה אלוהית ללא ספק צוותה עלינו לשמוע בקול

החכמים כמאמרםשאפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל תאמין להם. ויש דברים באמונה

שנראים סותרים את השכל או שהם נראים כהנהגה שאינה הנהגה ממוצעת במדות כגון

מה שצווינו להשמיד את עמלק זקן וטף ואיך יסבור אדם כך עפ"י ההנהגה השכלית

הצרופה או היושר ? וכי מה חטאו אותם עוללים שנצטווינו להרוג אותם ? אבל תשובת

שאלה זו היא כתשובת שאלות רבות אחרות שזה מצד קבלת הדת ומפני המצוה אדון

 כל הארץ מלך מלכי המלכים הקב"ה שנתן לנו את התורה הזאת והיא תורה אלוהית

 המסתכלת על הפרט והכלל כפי דעת המחשבה האלוהית בעניינים אלה. ולפיכך גם

יש לנו להיזהר בקבלת הציוויים הדתיים ולראות שזה שאנו נשמעים לו או למדים ממנו

 הוא הולך בדרכי התורה ולא זז מדברי רבותינו הקדושים וכגון כל הסימנים שפירט

הרמב"ם בנביא. ולפיכך לא כל מה שטען הפילוסוף בעניין מעמד האשה או בדברים

אחרים מעניני השעה אנו נקבל אותו מצד הדת. ואם היה יודע את כל דברי הרמב"ם

 כראוי ולמד את כל תשובותיו היה יודע שהוא הרמב"ם שאנו מיחסים לו את החשיבה

 השכלית הצרופה קיבל גם דברים מצד חיוב האמונה ופנימיות התורה ומעלתה שהיא

 מעל החשיבה האנושית שאין להם ראיה שכלית ברורה אלא התבוננות אמיתית במציאות

 ממי ששפע עליהם האור האלוהי. כגון מה שאמר שיש נפשות שקבלו צורת הזכר ויש

 נפשות שקבלו צורת נקיבה. ורק הקב"ה יודע מדוע נפש זאת בעולם הזה היא זכר ונפש

 אחרת היא נקיבה. והנה מצד הנשמה לפני היותה בגוף הגשמי היא זכר ונקבה שנאמר

 זכר ונקבה ברא אותם. אבל הקב"ה בחוכמתו קבע שנשמה זאת תהיה בעולם הזה

 זכר ונשמה אחרת תהיה בצורת נקיבה. נמצאת למד שהכל בחכמה אלוהית.

 ואין אנו אומרים שהאשה נופלת בבינתה וחכמתה מהאיש. להיפך אמרו רבותינו

שיש באשה יותר בינה מאשר באיש שהיא תופסת בחוש השלם דברים שהאיש אינו יכול

לתפוס ולהבין בכוח שכלו וזה אמת ללא ספק. ודוגמאות רבות לכך כגון יעל שבחכמתה

הרגה את ססרא ואשתו של רבי מאיר. רק שההנהגה בעולם הזה נתנה עפ"י רוב לאנשים

ולא לנשים מצד החלוקה הפונקציונלית השונה שבין האיש לבין האשה. ולפיכך אם היה

יודע או רוצה לדעת דבר זה לא היה ממהר לחרוץ משפט על אלוהי יעקב ועל ההנהגה

ההלכתית בזמן הזה. ודרכנו שאנו מחויבים לסבור בעניין יחסינו עם הערבים בני ישמעאל

יש בדבר הזה סודות עמוקים שלא אני האיש שיכול לגלותם. ואע"פ שהקדמתי לך ואמרתי

שיש דברים באמונה שהם נראים כסותרים את ההיגיון והשכל הצרוף בכל מקום שאנו

יכולים לסבור סברה שכלית או להעמיד את הדבר על דברי רבותינו נעשה כך ולפיכך לא

אעמיד את דברי בעניין זה על דברי ספר הזוהר הקדוש שאומר שיש זכות לישמעאל מפני

היותו מהול. וגם לא אומר לך שאנו והם מאמינים בייחוד האל שאמנם זה נכון אין זה

מעיקר דברינו כאן. אלא מה שאני אומר הוא שמקצת הצרות והרוע שהם מנת חלקנו מהם

נובע מכך שאין אנו שלמים באמונה ובמצוות וכדברי הרמב"ם בפירוש הכתוב "ובני

ישמעאל משמע ודומא ומשא" ואמר על זה שמע, דום ושא. ואל תבקש ממני ראיה שכלית

בדבר זה שכך אני סובר מצד הכרת המציאות ולא כל דבר שאדם משיג בענייני אמונה

ואלוהות הוא יכול לתת לו טעם או לבטא אותו בשפתיים או לבארו לאדם אחר ולפעמים

האדם נאלם דומיה בעת שהבין עניין מהעניינים האלוהיים ואינו יכול להסביר עניין זה

לאחרים בשכלו אבל הוא יודע בבינתו והבנתו שאמת מה שחשב והבין. ואנחנו בני יעקב

הארץ הזאת הובטחה לנו בשלמותה וכך יהיה מתי שיעלה לפניו יתברך ויתרומם. אבל

בשעה הזאת כאשר אולי אינה שעת הכושר כיצד עלינו לנהוג ? עד מתי ישלחו בנו יד ?

אני שלום והמה למלחמה. הרי אין מניעה להידבר איתם וגם להסכים איתם על מה שנסכים

בתנאי שיניחו את חרבם וישמרו חיי אנשינו ובנינו וישמר ביטחונם. ואם לא יסכימו לכך

עלינו לעמוד כנגדם בתקיפות ובכלי נשק ולהיות מאוחדים בדרכינו זאת שהיא דרך האמת

שראוי לסבור. הקבוץ המדיני הכרחי לאדם, שהוא מדיני בטבע. והנה מצד הנפש אין שום

פירוד בישראל, כי כולם מייחדים לה' באמת ומאמינים בו בתמימות. וכל ההבדלים הם

מצד הגוף. וזה ייבחן בקיום מצות קידוש ה'. בכל הדורות שעברו ושיהיו. כאשר ראינו

יהודים, שהיו מוכנים למסור את נפשם כדי שלא לכפור בה' אחד, כי נקודה זאת נוגעת

לעצם נפשם. וכך ראינו שגם מבין אלו שלא שמרו תורה ומצוות היו מוכנים למות למען

קידוש שמו שלא לכפור בה' אלוהים אמת. ואין עוד זולתו, כמו שנאמר:אפס זולתו. ויש

לבחון את האדם לפי הניצוץ היהודי שבו. כי כבר אמר הרבי שכל יהודי הוא יהלום שאותו

יש לפעמים גם ללטש. וכאשר תרד הקליפה החיצונית, תתגלה ותאיר נקודת יהדותו. אמר

הרב הזקן כי הדרך הישרה כדי לבוא לידי קיום מצות "ואהבת לרעך כמוך" לכל נפש

מישראל למגדול ועד קטן, היא כשיהיה גופו נמאס ונבזה בעיניו. ושמחתו תהיה רק שמחת

הנפש לבדה. הוא אשר אמרנו כי גורמי הפירוד בישראל הם רק מצד הגוף. ואם אינו פונה

אל עניני הגוף. והנפש והרוח מי יודע מעלתן וגדולתן, בשרשן ומקורן באלוהים חיים ?

ולכל נשמות ישראל אב אחד לכולם. ולכן נקרא כל ישראל אחים ממש, מצד שורש נפשם

בה' אחד, רק שהגופים מחולקים. ולכן אלה העושים גופם עיקר, ונפשם טפלה, אי אפשר

שתהיה אהבה ואחווה אמיתית ביניהם אלא אהבה התלויה בדבר וזאת לא התכלית. זהו

שאמר הילל הזקן על קיום מצווה זו, שזהו כל התורה כולה, והיתר הוא פירושה. כי יסוד

ושורש כל התורה כולה הוא להגביה ולהעלות הנפש על הגוף מעלה מעלה, עד עיקרה

ושורשה. וגם להמשיך אור אין סוף בכנסת ישראל, דהיינו במקור נשמות כל ישראל, כדי

שיהיו כלולות אחד באחד דווקא. וכשיש פירוד ח"ו בנשמות ישראל, הקב"ה אינו שורה

באתר פגום. וכמו שכתוב "ברכנו אבינו כולנו באור פניך". ומה שכתוב בגמרא כי מי

שרואה בחברו שחטא מצווה לשנוא אותו, וגם לומר למורהו שישנאהו - זה רק במי שהוא

חברו בתורה ובמצוות. והוא כבר קיים בו מצות "הוכח תוכיח את עמיתיך", כלומר:כמו

שדרשו זאת שהוא אתך בתורה ואעפ"כ לא שב. אבל מי שאינו חברו ואינו מקורב

אצלו,כגון בזמן הזה, שיש הרבה שפרקו עול תורה ומצוות, והם כמי שנשבו ע"י יצרם

באמת. וגם לא ראו את דרך האמת מהוריהם מדוע נשנא אותם ? ועל זה אמר הלל

הזקן:"הוי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום וכו', אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".

כלומר:גם אלה שהם רחוקים לפי שעה מתורת ה' ועבודתו, ולכן נקראים בשם בריות

בעלמא, צריך למשכן בחבלי עבותות אהבה ואפילו היא אהבת חינם. ואולי יוכל לקרבם

לתורה ולעבודת ה', וגם לא הפסיד שכר מצות אהבת רעים. ואפילו אלה שהם מקורבים

לעבודת ה' והוכיחם ולא שבו מעוונותיהם שעפ"י דין הגמרא מצווה לשנוא אותם, מצווה

לאהבם גם כן וזה וזה אמת. כי השנאה מצד הרע שבהם וגם אז צריך להיזהר ולשנוא את

הרע ולא את רעהו. ויקפיד לאהוב אותם גם מצד בחינת הטוב הגנוז שבהם, שהוא ניצוץ

אלוהות שבתוכם, המחיה נפשם האלוהית. וגם יש לעורר רחמים עליה, כי היא הרי

בבחינת גלות בתוך הרע הגובר עליה מצד הגוף והחומריות. והרחמנות מבטלת את השנאה

ומעוררת את האהבה (ולא אמר דוד המלך "תכלית שנאה שנאתים" וגו', אלא על המינים

והאפיקורסים שאין להם חלק באלוהי ישראל ואין כאלה היום בישראל).

ונותרה לנו עוד שאלה אחת לענות בה לגבי החכם הזה ותשובת שאלה זאת חשובה מעין

כמוה וזוהי גם מתכלית העניין שעליו אני רוצה להעמיד חיבור זה וזו השאלה היא גם

לדעתי נקודת המפתח לכל דרכו שלו באמונה והיא השאלה האם הפילוסוף עבד מאהבה או

לא ? והנה ה' יראה ללבב והאדם לעיניים ומה אנחנו שנכניס את עצמנו בשאלה זאת

שאפשר שרק הקב"ה לבדו יודע אותה. אבל אין אנו פטורים מלעסוק בה מכיוון שאם

תתבונן היטב בהגותו ותפריד הקליפה מהפרי תראה באמת שהיא קשורה אצלו לכל דבריו

והגיונותיו מפני שהוא בורח ככל יכולתו משאלת הגמול מסיבה אחת מפני שהוא אינו רוצה

לקשור בין חובת האדם בעולמו למה שהוא מקבל או שואף לקבל. ואם לא הבנת דבר זה

אצל הפילוסוף לא הבנת דבר וחצי דבר מדבריו. וזהו הסוד הגדול שעליו נשענת כל דרכו

ודבריו שנראים לנו תמוהים וכמתנגדים לדברי רבותינו סיבתם אחת והיא הבריחה משאלת

הגמול מפני שזוהי לדעתו תכלית העבודה שאינה מאהבה ובגלל הדבר הזה אני אומר עליו

שהוא עבד מאהבה למרות מה שקדם. רק שאינני חושב שכל אחד מאיתנו יכול להגיע

לרמה נעלה זאת של עבודה שהייתה לו. ואסור היה לו לפרסם את דעתו בספקות שיש לו

בחלק מעיקרי האמונה והיה צריך לנהוג לפי הכלל שלימד אותנו הרמב"ם והוא שאם

נסתפקת בדבר מדברי החכמים ומהדברים המקובלים ע"י רבותינו עליך ללבנם היטב

בטרם תביע אומר. וגם רבים מאנשי תורתנו אינם מגיעים לדרגת העבודה מאהבה כפי

שכבר העיד בזה הרמב"ם והתורה התירה ואפילו חייבה אותנו להאמין בגמול הטוב

לשומרי המצוות וללומדיה מפני שרק האדם השלם באמת יבוז לכל המקרים שקורים אותו

ואמונתו תהיה באמת כיתד שלא תימוט ואילו שאר בני האדם אינם יכולים להגיע לדרגה

זאת ולפיכך התירה ואף חייבה אותנו התורה להאמין בגמול הטוב לשומרי מצוותיו אע"פ

שלעיתים אין מעשה הטובה נראה במהרה אבל סוף הטובה לבוא וזהו אמת ללא ספק.

ועמוק ממה שקדם שהרי ידעת שהרמב"ם קורא לאדם שלא יאמין בעיקרי ויסודות האמונה

האלה כופר וזה מכיוון שאם האדם לא יאמין בגמול הוא ימהר חלילה לבעוט. אבל אנחנו

נקרא כופר רק למי שבעט בהם ומזלזל בהם אבל הפילוסוף ניסה להעמידם על אמיתתם כפי

שהוא מבין אותם ולאחר שתיאם אותם עם מקצת הכתובים במורה נבוכים נראה היה לו

שהרמב"ם עצמו כתבם עבור המאמין בדרגה הראשונה שאינו מאמין עדיין לשמה וחשב

ממה שלמד בסוף דבריו של הרמב"ם במורה והוא אמרו שההשגחה נספחת אל השכל ואל

כוונת האדם ואם ידע האדם זאת לא יוסיפו לא המקרים ספקות באמונה וכאשר הלך אחרי

פשט הדברים האלה ברמב"ם. נראה היה לו שהרמב"ם סובר בעצמו שאין לשאלת הגמול

תשובה והיא חוצצת מפני האמונה לשמה וכאן טעה במה שטעה. ולכן איך נקרא לו טועה

כאשר הרמב"ם בעצמו יצר אצלו את הספק הזה ? מכיוון שאע"פ שאין מעשה הטובה

נראה לעיתים סופה לבוא וזוהי אמיתת כוונת דברי הרמב"ם רק שהאדם אל לו לתלות את

האמונה בגורלו בעולם ולפיכך דבריו של הרמב"ם במורה הינם בבחינת עצה לאדם השלם

על מנת שיוסיף באהבת המקום ברוך הוא ואין בהם ראיה כוללת של הרמב"ם על

המציאות. וגם אצל הפילוסוף עצמו לא תמצא כפירה בעולם הבא באומרו "אינני אומר שאין

דבר כזה" רק תמצא בריחה מהישענות על עניין זה מכיוון שכפי שכבר ביארתי הוא חושש

שההסתמכות על דעה זאת בפועל, תביא אותו לאמונה בה' בשביל דבר מהדברים בעולם

וזהו הדבר שהוא רוצה להתרחק ממנו בכל כוחו. מפני שהוא רוצה להעמיד את עצמו

כעובד לשמה כפי שהיה באמת. ואע"פ שאנחנו דננו את הבריחה הזאת לגריעותא אבל זהו

גם סימן לעבודה מאהבה. כוונתי ההימנעות מהתעסקות יתירה בענייני הגמול או ביאת

המשיח שכן הרמב"ם אומר שההתעסקות היתירה בחשבון הקץ לא תוסיף אהבה ומכלל

לאו הנך למד הן. ולא מכל מי שנמנע מלעסוק בכך מצד הדת יקרא אוהב אלא לאחר

שידענו עליו מה שידענו מבחינת עבודתו ודרכו יתכן לקרוא לו עובד מאהבה.

 

         סיכום המאמר

 

והנה שלוש עשרה עיקרי האמונה ויסודותיה הם הבסיס המאחד את האומה הישראלית

כדברי הרמב"ם שאם טעה האדם במה שטעה או נכשל במה שנכשל הרי אם הוא מקבל על

עצמו את היסודות האלה הוא נכלל בכלל ישראל. וזוהי הנקודה המסתעפת ממאמר הייחוד

והוא שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד. כי פירוש "שמע ישראל" הוא מאמר הבנים ליעקב

שמע ממנו ישראל אבינו שאנו מאמינים בייחוד ה' ואחדותו. ומקבלת הייחוד הזה אנו

מקבלים עלינו את עבודתו ושהוא אחד ושאר העיקרים ויסודות האמונה. נמצאת למד

שהיסודות האלה הם לב ליבה של אמונת הייחוד ועיקר קבלת עול מלכות שמים עלינו

ולפיכך מי שכופר בהם לא יכנס בתוך קהל המייחדים באמת. ולכן כאשר מזכירים במגילת

העצמאות את צור ישראל ומושיעו יש לשאול את עצמנו אם קיבלנו ממנו יתברך את הארץ

הזאת מה אנו נותנים לו בתמורה ? ולכן לא תיכון המדינה עפ"י הדת עד שלא יכללו בה

יסודות אלה. והנה אנו נצטווינו על האמת ועל השלום. שהשלום הוא תיקון המידות

והישרתם כגון מה שאמרו רבותינו במסכת אבות. והאמת זוהי חובת ומצוות עבודתו.

ולעיתים השלום הכללי גובר על מידת האמת, כמו שמבואר במדרש שבתקופתו של אחאב

אע"פ שהיו בישראל עובדי ע"ז והם כפרו באמת ובעבודה אבל בזכות השלום היו מנצחים

במלחמה את אויביהם. וזה באמת כלל גדול בקיום האנושי והאישי שאיחוד הכוחות

האמיתי שמתקבל באמצעות השלום והאחוה בין בני האדם, קל וחומר אם הם בני אב אחד

ואמונה כוללת אחת, הרי הוא חזק מכל מפריד שיבוא להפריד. וגם בעת שנזכה ותהיה

בקרוב שהרי כלו כבר כל הקיצין ויבוא המשיח, הרי הקיבוץ האמיתי שיהיה באותם

הימים לא יפרד יותר. ולכן תיקון המידות קודם לתיקון הנפש שמושג ע"י העבודה

הטהורה.זהו מה שרציתי לבאר לך על יסודות האמונה ודרכו של הפילוסוף בהם והראתי לך

מה אנו סוברים כמותו ובאילה דברים טעה ועוד עוררתי אותך על הטוב שיש בחסידות

ונמצאנו למדים שיסודות ועיקרי האמונה הם נכונים כולם ואמת צרופה. כי לא לתוהו

בראה כי אם לשבת יצרה. ותכלית הדברים הינם ימות המשיח וחיי העולם הבא בהם

תימלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. אמנם דבריו של ר' עקיבא שימים אלה הינם

הימים שאין בהם זכות ולא חובה מכוונים לסיום רוב העבודה והמלחמה עם היצר שיש

בימים האלה טרם הגיע המשיח ורק בהם יגיע העולם לשלמותו וכל פרט ופרט לתכלית

בריאתו וכוונתו.

 

 

 

 

 

 
 
 
 
 
 
 
      







כמו שאין עין הרע שולט בדגים כך לא ישלוט בישראל שנאמר "כולך יפה רעיתי ומום אין בך".








 

         הנהגות חסידות בית אברהם

              אהבת בית אברהם

  מלוקט ע"י משה רבפוגל המצפה להתקבל בתשובה  לפני יודע תעלומות

 

1. רקע

 

הואיל וכל החסידויות הינן ענף מדברי רבותינו הקדושים אולם צמחו בארצות גויים, הננו מתאווים לעשות לה' יתברך דירה בתחתונים, כאן בארץ הקדושה ולהנביט נבט וצמח חדש לחסידות שהנה המשך לדרכו של אברהם אבינו ותיקרא "חסידות בית אברהם".

 

2. ספר היסוד.

 

ספר היסוד של חסידות בית אברהם הנו הספר הקדוש "תומר דבורה".

החסיד יתנהג לפי הכללים הבאים מדברי קודשו של הרמ"ק (ר' משה קורדוורו).

א. ישתדל להידמות לקונו ואז יהיה בסוד הצורה העליונה וזהו הציווי שנצטווינו לילך בדרכיו, כלומר להידמות אליו  עד כמה שניתן לאדם וכדבריהם "מה הוא רחום" אף אתה היה רחום" וכדברי הרמ"ק שיתדמה אל פעולות הכתר, שהן שלוש עשרה מדות של רחמים עליונות ורמוזות בסוד הפסוקים (מיכה ז יח-כ) "מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע לשארית נחלתו, לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא; ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם ;תיתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם". אם כן, רצוי שתימצאנה באדם מישראל שלוש עשרה מידות אלה.

ב. יחזיק במידה הראשונה שהיא "מי אל כמוך" - על החסיד לאחוז במידת הסבלנות ואפילו שיהיה נעלב ע"י חברו לא יאסוף ממנו טובתו.

ג. יחזיק במידה השנייה "נושא עוון" – שיהיה סבלן, לסבול עול חבירו ורעותיו שהרע, עד שיעור כזה, שעדין רעתו קיימת שחטא נגדו, והוא יסבול עד יתקן חבירו או עד שיתבטל מאליו וכיוצא בזה.

ד. יחזיק במידה השלישית "ועובר על פשע" – שלא יאמר, וכי אני מתקן מה שפלוני חטא או השחית. לא יאמר כך. שהרי האדם חוטא והקב"ה בעצמו, שלא על ידי שליח, מתקן את מעוותיו ורוחץ צואת עוונו. ומכאן יתבייש האדם לשוב לחטוא, שהרי המלך בעצמו רוחץ לכלוך בגדיו.

ה. יחזיק במידה הרביעית "לשארית נחלתו" – ולכך ראוי לאדם להיות חפץ בטובתו של חבירו, ועינו טובה על טובת חבירו, וכבודו יהיה חביב עליו כשלו, שהרי הוא – הוא ממש. ומטעם זה נצטווינו "ואהבת לרעך כמוך". וראוי שירצה בכשרות חבירו ולא ידבר בגנותו כלל ולא ירצה בו. כדרך שאין הקב"ה רוצה בגנותנו כלל ולא בצערנו, מטעם הקורבה, אף הוא לא ירצה בגנות חברו ולא בצערו ולא בקלקולו וירע לו ממנו, כאילו הוא ממש היה שרוי באותו צער או באותה טובה.

ו. יחזיק במידה החמישית "לא החזיק לעד אפו" – אפילו שהוא רשאי להוכיח ביסורים את חבירו או את בניו, והם מתיסרים, לא מפני זה ירבה תוכחתו ולא יחזיק כעסו אפילו שכעס, אלא יבטלנו ולא יחזיק לעד אפו, גם אם הוא "אף" המותר לאדם, כעין שפירשו "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו" (שמות כג, ה) ופירושו רז"ל (פסחים קיג ב) מה היא השנאה הזאת – שראה אותו עובר עבירה, והוא יחיד, שאינו יכול להעיד עליו, ושונא אותו על דבר עבירה, ואפילו הכי אמרה תורה "עזוב תעזוב עמו", שבוק יתד בליבך, אלא מצוה לקרב אותו באהבה, אולי יועיל בדרך זו'; והיינו ממש מדה זו – "לא החזיק לעד אפו".

ז. יחזיק במידה השישית "כי חפץ חסד הוא" – אף אם ראה שאדם עושה לו רע ומכעיסו, אם יש בו צד טובה, שמטיב לאחרים, או מדה טובה, שמתנהג כשורה, יספיק לו צד זה לבטל כעסו מעליו וירצה לבו עמו ויחפוץ חסד, ויאמר, "די לי בטובה זו שיש לו". וכל שכן שלא יכעס באשתו, כדפירשו רבותינו זכרם לברכה (יבמות סג, א) "דיינו שמגדלות את בנינו ומצילות אותנו מן החטא". כך יאמר כל אדם "די לי בטובה פלונית שעשה לי או מה שעשה עם פלוני או מדה טובה פלונית שיש לו" ויהיה "חפץ חסד".

ח. יחזיק במידה השביעית "ישוב ירחמנו" – לא יהיה נוטר איבה מהכעס הקודם, אלא כשיראה שחברו מבקש אהבתו יהיה לו במדרגת רחמים ואהבה יותר ויותר מקודם, ויאמר: "הרי הוא לי כבעלי תשובה, שאין צדיקים גמורים יכולים לעמוד אצלם", ויקרבהו תכלית קורבה יותר ממה שמקרב אותם שהם צדיקים גמורים עמו, שלא חטאו אצלו.

ט. יחזיק במידה השמינית "יכבוש עוונותינו" – שלא יכבוש טובת חברו ויזכור רעתו שגמלהו, אלא אדרבה, יכבוש הרע וישכחהו, ויזניחהו ולא יגור במגורו רע, ותהיה הטובה סדורה תמיד לפניו, ויזכור לו הטובה ויגבירה לו על כל המעשים שעשה לו, ולא ינכה בלבו לאמור, "אם עשה לי טובה הרי עשה לי רעה" וישכח הטובה, לא יעשה כן. אלא ברעה – יתרצה כל דרך ריצוי שיוכל, והטובה אל יזניחנה לעולם מבין עיניו, ויעלים עינו מן הרעה כל מה שיוכל, כדרך שהקב"ה כובש עוונות.

י. יחזיק במידה התשיעית "ותשליך במצולות ים כל חטאתם" – אפילו שיהיה חבירו רשע מדוכא ביסורין אל ישנאהו, שאחר שנקלה "הרי הוא כאחיך". ויקרב המורדים והנענשים וירחם עליהם, ואדרבה יצילם מיד אויב, ואל יאמר "עוונו גרם לו", אלא ירחמהו במידה זו.

יא. יחזיק במידה העשירית "תיתן אמת ליעקב" – גם כן האדם צריך להתנהג עם חבירו על צד היושר והאמת, בלי להטות משפט חבירו, לרחם עליו באמת, כמו שהשם יתברך מרחם על הבריות הבינוניים במידת "אמת" ולתקן אותם.

יב. יחזיק במידה האחת עשרה "חסד לאברהם" – עם היות שעם כל אדם יהיה מתנהג בצדק וביושר ובמשפט, עם הטובים והחסידים תהיה הנהגתו לפנים משורת הדין. ואם לשאר האדם היה סבלן קצת, לאלו יהיה יותר ויותר. וירחם עליהם ליכנס עימהם לפנים משורת הדין שהוא מתנהג בה עם שאר האדם. וצריך שיהיו אלה חשובים לפניו מאד מאד, וחביבים לו והם יהיו מאנשי חברתו וזה כפי שאמרו רבותינו הקדושים שאם רוצה האדם להידבק בשכינה ידבק בתלמידי חכמים ויעשה עימהם עסק וייטיב להם ככל שיוכל וכדברי הרמב"ם שעל האדם להתחבר עם הצדיקים והישרים ולהתרחק מחברת הרשעים.

יג. יחזיק במידה השתים עשרה  "אשר נשבעת לאבותינו" – אף אם יפגע ברשעים אל יתאכזר כנגדם או יחרפם וכיוצא, אלא ירחם עליהם ויאמר "סוף סוף הם בני אברהם יצחק ויעקב, אם הם אינם כשרים – אבותיהם כשרים והגונים, והמבזה הבנים מבזה האבות, אין רצוני שיתבזו אבותיהם על ידי", ומכסה עלבונם כפי כוחו.

יד. יחזיק במידה השלוש עשרה "מימי קדם" – כך יתקן האדם הנהגותיו עם בני אדם, שאפילו לא ימצא להם מעלה מימי נעוריהם, יאמר "כבר היה שעה קודם שלא חטאו, והרי באותה שעה, או בימים קדמונים, היו כשרים". ויזכור להם הטובה שעשו בקטנותם, ויזכור להם אהבת גמולי מחלב עתיקי משדים, ובזה לא ימצא אדם שאינו ראוי להיטיבו ולהתפלל על שלומו ולרחם עליו.

 

3. עיקרי אמונתו של החסיד בבית אברהם.

 

חסיד בית אברהם מקבל עליו את שלושה עשר עיקרי האמונה של הרמב"ם וקיום תורה ומצוות בפועל עפ"י ה"שולחן ערוך", דברי רבותינו הקדושים ומורי ההוראה של הדור.

 

4. הנהגות חסיד בבית אברהם.

 

א. חסיד בית אברהם ינהג עפ"י השולחן הערוך. איש איש לפי מנהג אבותיו שכן כבר נאמר שאלה ואלה יסודתם בהררי קודש וכל אחד יתפלל בנוסח אבותיו.

 

ב. החסיד ינהג בענייני הזמירות כבחסידויות אחרות איש איש לפי מה שעם לבבו.

 

5. מידותיו של החסיד בבית אברהם.

 

א. החסיד יקבל כל אדם בסבר פנים יפות כדברי רבותינו הקדושים באבות "והווי מקבל את כל האדם בשמחה".

ב. החסיד יהיה מן העלובים ולא מן העולבים.

ג. החסיד יקבל האמת ממי שאמרה ויכבד חסידויות אחרות.

ד. החסיד יאהב תלמידי חכמים באשר הם ויכבדם כפי יכולתו.

ה. הנהגתו בחביבות עם הקרובים כדברי התנא "אנא בחביבותא תליא".

ה. החסיד יפעל לאהיב את שם ה' בעולם.

ו. החסיד לא יכריע ולא יסתור דברי חבריו אם אין בהם אמירה שכנגד התורה וכבוד שמים

ז. לעולם יתרחק החסיד מן הכיעור או הדומה לכיעור.

לפיכך, ישמור את עיניו מהתבונן בדברים שאסרו רבותינו הקדושים.

ח. לא ניתן בזמן הזה להימנע מצפייה באמצעי התקשורת שכן על החסיד להיות מעורה מעט במה שקורה בעולם, לפיכך ישנם דברים שמותרים לצפייה אולם אם רבו יורה לו אחרת ינהג כפי דבריו. אולם קל מאד ליפול לבאר פי שחת שכן מהמותר עלול הוא להימשך ח"ו לאיסור, לכן אין להתבונן בטלויזיה ללא הגנה מספקת מפני צפייה אסורה וכמו שבמחשב הביתי ישנן מערכות הגנה מפני צפייה אסורה, כך ייעשה גם בטלויזיה.

ט. אמר רבינו איש האלהים "הדרך הישרה – היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם, והיא הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק שווה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו. לפיכך צוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד (כלומר מעריך ומברר), ומשער אותן ומכוון אותן בדרך האמצעית, כדי שיהא שלם בגופו (בספר "שמירת הבריאות" כבר בארנו שיש קשר בין המדות לגוף ולבריאותו). כיצד ? לא יהא בעל חמה נוח לכעוס, ולא כמת שאינו מרגיש, אלא בינוני. לא יכעס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו (ובספר תומר דבורה כתב הרמ"ק...) כדי שלא יעשה כיוצא בו פעם אחרת. וכן לא יתאווה אלא לדברים שהגוף צריך להם ואי אפשר לחיות בזולתם, כעניין שנאמר צדיק אוכל לשובע נפשו. וכן לא יהיה עמל בעסקו אלא להשיג דבר שצריך לו לחיי שעה (וחכמי המוסר אמרו שיש לאדם להניח מעט ליום סגריר), כעניין שנאמר טוב מעט לצדיק. ולא יקפוץ ידו ביותר ולא יפזר ממונו (אלא אם עושה לתיקון פגמי נפשו כדברי אדמו"ר הזקן וגם אז יעסוק בדברי תורה ויתקן כדברי רבי משה פיינשטיין). ולא יהא מהולל ושוחק, ולא עצב ואונן אלא שמח כל ימיו בנחת, בסבר פנים יפות. וכן שאר דעותיו. ודרך זו – היא דרך החכמים" (הלכות דעות, פרק א, הלכה ד).

ט. החסיד יתרחק  מלשון הרע, ליצנות ורכילות.

י. החסיד לא ינהג בגסות רוח בעניינים שבינו לבינה ובין אדם לחברו, לא ינבל את פיו וידבר תמיד בלשון נקייה ובדרך ארץ עם כל אדם ואדם.

יא. החסיד לא ירים ידו על חבירו לעולם.

 

6. הנהגת הבריאות של החסיד.

 

·        א. הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי עבודת השם, שהרי אי אפשר לאדם לעבוד את ה' כראוי והוא חולה. לפיכך צריך האדם להרחיק את עצמו מדברים המאבדים ומזיקים לגוף, כגון העישון או/ו אכילת יתר או/ו אכילת המאכלים הרעים. וכן אמר הרמב"ם שעליו להנהיג את עצמו בדברים המבריאים את הגוף והמחלימים את הגוף וכן אמר הכתוב "ונשמרתם מאד לנפשותיכם".

 

·        ב. הבורא ברוך הוא וברוך שמו ברא את האדם, ונתן בו חום הטבעי, וזהו החיות של האדם, שאם יכבה החום הטבעי אפס  חיותו, והחזקת החום הזה, הוא על ידי המאכל אשר האדם אוכל. כמו האש הבוער, שאם לא יוסיפו עליו תמיד עצים  יכבה לגמרי, כן האדם אם לא יאכל יכבה האש אשר בתוכו וימות. המאכל נטחן בין השינים, ומתערב עם מיץ ורוק  ויותך, ומשם יורד לקיבה ונטחן גם שם, ומתערב עם המיצים, מיץ הקיבה ומיץ המרה, ויותך ויתבשל מהחום  והמיצים ומתעכל. הברור שבו, ממנו ניזונים כל האיברים ומקיים חיות האדם, והפוסלת שהוא המותרות נדחה לחוץ.  ועל זה אנו אומרים בברכת אשר יצר (לפירוש א') ומפליא לעשות, שנתן הקדוש ברוך הוא את הטבע באדם, לברור את  טוב המאכל, וכל אבר מושך אליו מזונו הראוי לו, והפסולת נדחה לחוץ. שאם נשאר הפסולת בתוכו יתעפש, ויבא לידי  חולאים רחמנא לצלן. ולכן רוב בריאות הגוף, תלוי בעיכול המאכל. אם מתעכל בדרך קל וטוב, אז האדם  בריא, אבל אם מתקלקל העיכול, אז נחלש האדם, ויכול לבא לידי סכנה חס ושלום או/ו כאשר הפסולת יוצאת בקושי. 

 

·        ג. העיכול הטוב הוא אם המאכל איננו רב, ושיהא קל להתעכל, שאם אכל האדם הרבה והקיבה מלאה, אז קשה  העיכול, כי הקיבה איננה יכולה אז להתפשט ולהתכווץ כראוי בטבעה, ולטחון את המאכל כראוי, וכמו האש שאם  ירבו עליו עצים יותר מדאי, אינו בוער יפה, כמו כן המאכל בקיבה. ולכן האדם אשר רוצה לשמור בריאות גופו,  צריך ליזהר שלא לאכול רק בשיעור בינוני לפי מזג גופו, לא מעט ולא כל שבעו. ורוב החולאים הבאים על האדם, אינם  אלא או מפני מאכלים רעים, או מפני, שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה, אפילו ממאכלים טובים. הוא ששלמה אמר  בחכמתו שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, כלומר, שומר פיו מלאכול מאכל רע, או מלשבוע, ולשונו מלדבר אלא  בצרכיו. ואמר החכם האוכל דבר מועט מדברים המזיקים, אינו מזיק לו כמו האוכל הרבה מדברים הטובים. 

 

·        ד. האדם בנעוריו כח העיכול שלו חזק, ועל כן צריך מזון תדיר, יותר מן האיש אשר הוא באמצע ימיו. והזקן לחלישות כוחו,  צריך שיהיה מאכלו קל, ומעט בכמות והרבה באיכות להחזקת כוחו. 

 

·        ה. בימי החום נחלשים כלי העיכול מן החום, ועל כן ראוי שיהיה שיעור האכילה בימי החום פחות מאשר בימות הקור. ושיערו הרופאים, לאכול בימות החמה, רק שני שלישים ממה שהוא אוכל בימות הגשמים. 

 

·        ו. כלל גדול בדרכי הרפואה, שקודם האכילה ייגע בהליכה או בעבודה, עד שיתחמם גופו ואחר כך יאכל, וזהו שנאמר  בזיעת אפך תאכל לחם, ולחם עצלות לא תאכל. ויתיר חגורתו קודם אכילה (וסימנך ואקחה פת לחם "אקחה" ראשי  תיבות למפרע, התר חגורה קודם אכילה "פת לחם" ראשי תיבות פן תבא לידי חולי מעיים). ובשעת האכילה, ישב  במקומו או מסב על שמאלו, ואחר האכילה לא יתנועע הרבה, כי על ידי זה ירד המאכל מן הקיבה, טרם שיתעכל  ויזיק לו, אלא ילך מעט וינוח. ולא יטייל ולא ייגע את עצמו לאחר האכילה, ולא יישן אחר האכילה עד שתי שעות, שלא  יעלו העשנים למוח ויזיקוהו ויש מי שאמר שלא יישן כלל ביום" (ראה בדברי הרמב"ם). וכן המרחץ וההקזה והאישות, אינם טובים לאחר האכילה. 

 

·        ז. בני האדם אינם שוים במזגם, יש מי שמזגו חם ויש מי שמזגו קר, ויש מי שמזגו ממוצע, והמאכלים גם כן משונים, ומי  שמזונו ממוצע, יאכל מאכלים שהם גם כן ממוצעים, אבל מי שאין מזגו ממוצע, צריך שיאכל מאכלים שהם קצת היפך  מזגו. מי שמזגו חם לא יאכל דברים חמים, כמו תבלין ובשמים, אלא יאכל מאכלים שהם קצת קרים וחמוצים, ומי שמזגו קר, יאכל מאכלים שהם קצת חמים. וכן ישתנה המאכל לפי הזמן והמקום. בימות החמה יאכל מאכלים קרים, כמו בשר  כבשים וגדיים רכים, ואפרוחי תרנגולת, וגם קצת מאכלים חמוצים, ובימי הקור מאכלים חמים, וכן במדינה קרה  מאכלים חמים, ובמדינה חמה מאכלים קרים. 

 

·        ח. המאכל הממוצע הוא לחם חיטה, ולא סולת ממש כי הסולת מתאחר מלהתעכל, אך יהיה בו גם קצת מהמורסן, כלומר לחם מחיטה מלאה, ובו מלח ומאפה תנור, ויתר המאכלים שנעשו מהחיטה אינם טובים. ממיני הבשר הטוב הוא כבש בן  שנתו וכן הגדיים היונקים, אך כל מיני בני מעיים וגם הראש, המה לא טובים. העזים והפרה הזקנה והגבינה הישנה המה  מאכלים רעים ועבים. כל בשר עוף קל להתעכל יותר מבשר בהמה, והטוב שבעופות התרנגולת. אמרו הרופאים כי  המאכל שהאדם רגיל בו אינו מזיק לו, ואפילו הוא מאכל רע, כי ההרגל נעשה טבע, ובלבד שלא ימלא בו כרסו. 

 

·        ט. אמרו שאין לאכול לב בהמה או עוף, וכן לא יאכל ממקום שאכל עכבר או חתול שגם כן קשה לשכחה וביותר מכל זה מאוס. 

 

·        י. מן האכילה הוא כשיתאווה לאכול תאווה אמיתית לא זרה, ולהבדיל בין תאווה אמיתית לתאווה זרה היא זאת, הראשונה  היא הנקראת רעב והוא כשהקיבה ריקה, והשנייה היא כשמתאווה למאכל מיוחד ונקראת תאבון. ובדרך כלל, האדם הבריא והחזק יאכל שתי פעמים ביום, וחלשים זקנים יש להם לאכול אך מעט בפעם אחת,  ויאכלו כך הרבה פעמים ביום, כי ריבוי המאכל יחליש את הקיבה. והרוצה לשמור בריאותו, לא יאכל עד שתהיה  הקיבה ריקה מן המאכל הקודם, וסתם עיכול בבני אדם הבריאים האוכלים מאכלים ממוצעים, ומתעמלים בדרך  המיצוע הוא לשש שעות. וטוב להשמיט סעודה אחת בשבוע, כדי שתשבות הקיבה מעבודתה, ויתחזק כוח עיכולו,  ונראה כי השמטה זאת טוב שתהא בערב שבת, כלומר בליל שישי. 

 

·        יא. טוב להרגיל את עצמו לאכול פת בשחרית. 

 

·        יב. הרוצה לאכול כמה מיני מאכלים, יקדים לאכול תחלה את המשלשל, ולא יערבם עם המזון, אלא שוהה מעט ביניהם. וכן  יקדים את המאכל הקל שהוא נוח להתעכל, כגון בשר עוף קודם לבשר בהמה, בשר בהמה דקה קודם לבשר בהמה גסה,  ודברים שמאמצים את בני מעיים, יאכל מיד לאחר האכילה ואל יאכל מהם הרבה. 

 

·        יג. היות כי התחלת העיכול הוא בפה על ידי טחינת השינים והתערבות עם מיץ הרוק, לכן לא יבלע שום מאכל בלי  לעיסה, כי אז על הקיבה יהיה קשה לעכל את המאכל הזה.   

 

·        יד. כבר אמרנו כי בני אדם אינם שווים במזגם, ויש לכל אחד לבחור על פי רופאים במאכלים הטובים, לפי מזגו ומקומו  ושעתו. ובדרך כלל הנה הרופאים הקדמונים חלקו את המאכלים במדרגות שונות, יש מאכלים שהם רעים ביותר עד  מאד, וראוי לאדם שלא לאכלן לעולם כגון הדגים הגדולים המלוחים הישנים והגבינה המלוחה הישנה, והכמהין  ופטריות והבשר המלוח הישן, ויין מגתו, והתבשיל ששהה עד שנדף ריחו, וכן כל מאכל שריחו רע, או מר ביותר, הרי  הוא לגוף כמו סם המות. ויש מאכלים שהם רעים אבל אינם כמו הראשונים לרוע, לפיכך ראוי לאדם שלא לאכול מהם  אלא מעט, אחר ימים הרבה, ולא ירגיל את עצמו להיות מזונו מהם או לאכלם עם מזונו תמיד, כגון דגים גדולים, וגבינה,  וחלב ששהה אחר שנחלב כ"ד שעות, ובשר שורים גדולים ותישים גדולים, ולחם שעורים, ולחם מצות והכרוב והחציר,  והבצלים, והשומים (ויש בשום גם תועלת בריאותית שנתגלתה בזמן הזה), והחרדל והצנון. כל אלו מאכלים רעים הם. אין ראוי לאדם לאכול מאלו אלא מעט עד מאד ובימות  הגשמים, אבל בימות החמה לא יאכל מהם כלל. 

 

7. כמה סעיפים משולחן ערוך על הנהגת הבריאות.

 

 א. יש מאכלים שהם רעים ואינם כמו אלו, והם עוף המים (אוזא ובר אוזא) ובני יונה הקטנים והתמרים, ולחם שנילש  בשמן, והסולת שנפו אותה כל צרכה עד שלא נשאר בה ריח מורסן, אין ראוי להרבות במאכלות אלה (סימן לב, סעיף טו). 

 

 ב. כתב הקיצוש"ע ש"לעולם ימנע האדם את עצמו מפירות האילנות, ולא ירבה לאכול מהם אפילו יבשים ומכל שכן רטובים, אבל קודם  שיתבשלו באילן כל צרכן, הרי הן כחרבות לגוף, וכן החרובים רעים לעולם. הפירות החמוצים רעים, ואין אוכלין מהן  אלא מעט בימות החמה ובמקומות החמים והתאנים והענבים והרמונים לעולם טובים, בין רטובים בין יבשים, ואוכל  אדם מהם כל צרכו ומכל מקום לא יתמיד אכילתם אף על פי שהם טובים מכל פרי האילנות (סימן לב, סעיף טז)" (אולם בזמן הזה הוכח שהפירות והירקות טובים לפעולת המעיים ויש בהם סיבים תזונתיים, כך שלא נכון להימנע מהם רק שיש להיזהר בפירות שטרם הבשילו).

 

ג.  בעניין השתייה, המים הם המשקים הטבעיים לאדם ובריאים לגוף, אם הם זכים וצלולים מועילים, ששומרים הרטיבות  שבגוף, וממהרים להוציא את הפסול. כשישתה מים, יבחר את הקרים, שהם מרווים את הצימאון, ומטיבים את העיכול  יותר מאלו שאינם קרים, אך לא יהיו קרים מאד, שהם מכבים את החום הטבעי. ומכל שכן כשהאדם הוא עיף ויגע, יזהר  מאד שלא לשתות מים קרים, כי אז חלב הלב נתחמם, והוא מהותך מחמת העייפות והיגיעה, והמים הקרים יזיקו לו, עד  שיוכל לבא לידי סכנה חס ושלום. ואף כי המים טובים לבריאות הגוף מכל מקום לא ישתה מהם הרבה. אין לשתות מים  קודם האכילה, לפי שתתקרר הקיבה, ולא יעכל את המזון כראוי, וגם בתוך אכילתו לא ישתה רק מעט מים מזוג  ביין, ורק כשהמאכל מתחיל להתעכל אז ישתה שיעור בינוני. וכן אין לשתות מים בצאתו מן המרחץ, שלא יתקרר הכבד  ומכל שכן שלא ישתה במרחץ. וכן לא ישתה אותם תיכף אחר המשגל, לפי שאז חום הטבעי הוא חלוש, ויהיה גורם  שיתקררו האברים (סימן לב, סעיף יז). 

 

ד. היין מחזיק החום הטבעי, ומטיב את העיכול, ומוציא את המותרות, ועוזרים לבריאת הגוף כשישתה מהם שיעור בינוני.  מי שמוחו חלוש, יזהר מן היין שמוסיף על חלישותו, וממלא את הראש מעשנים, היין יפה לזקנים ומזיק לנערים, לפי  שמעורר החום הטבעי והוא כמוסיף אש על אש. ויש ליזהר מן היין עד כ"א שנה. אין ראוי לשתות יין קודם אכילה אלא  מעט כדי לפתוח הבני מעיים ולא בעת רעבון, ולא אחר מרחץ וזיעה, ולא אחר עמל ויגיעה, ובתוך האכילה לא ישתה  אלא מעט (סימן לב, סעיף יח). 

 

 ה. לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב, ולא ישתה אלא כשהוא צמא, ואל ישהה נקביו אפילו רגע אחד, ולא יאכל עד  שיבדוק את עצמו יפה יפה שמא צריך לנקביו (סימן לב, סעיף יט)

 

 ו. לעולם ישתדל אדם שיהיו מעיו רפויים כל ימיו, ויהיה קרוב לשלשול מעט, וזהו כלל גדול ברפואה, כל זמן שהרעי  נמנע, או יוצא בקושי, חולאים רעים באים, ולכן כשרואה אדם שמעיו נחלשו, ואין בהם כוח הדוחה, ידרוש ברופאים  להגיד לו במה ירפה אותם, איש איש לפי מזגו ולפי ימיו(סימן לב, סעיף כ). 

    

 ז. היגיעה בדרך ממוצע טובה לבריאות הגוף, אבל היגיעה הגדולה וכן המנוחה מזיקים לגוף. בזמן החום אין להתייגע רק  מעט, ובזמן הקור צריך יותר, האדם השמן צריך שיתייגע יותר מן האדם הכחוש (סימן לב, סעיף כא). 

 

ח.  הרוצה לשמור את הבריאות, צריך לדעת התנועות הנפשיות וליזהר מהם, והם כמו השמחה והדאגה, והכעס והפחד,  שהם הפועלות בנפש. וצריך המשכיל שיהא שמח בחלקו כל ימי הבלו, ולא ידאג על עולם שאינו שלו, ולא יבקש  יתרונות, ויהיה בטוב לבב ובשמחה הממוצעת, כי היא סיבה לגדל החום הטבעי, ולעכל המאכל ולדחות את המותרות  ולחזק אור העיניים וכל ההרגשות, וגם יתחזק כוח השכל. ואמנם לא להרבות השמחה במאכל ובמשתה כמו הסכלים, כי  ברוב השמחה יצא החמימות לשטח הגוף, ויותך החום הטבעי ויתקרר הלב פתאום וימות בלא עתו בפתע. ובפרט יקרה  זאת לאנשים שמנים בגופם, לפי שהחום הטבעי בגופם מעט, לפי שעורקיהם צריך ומרוצת הדם שהוא מקור החום הוא  לאט, והדאגה היא היפוך השמחה, וגם היא מזקת לפי שמקררת את הגוף, ויתקבץ החום הטבעי אל הלב ויביאהו אל  המות. הכעס מעורר חמימות הגוף עד שיוליד מין ממיני הקדחת. הפחד יוליד בגוף קרירות, ולכן יקרה למפחד רעדה,  וכשיתרבה הקרירות אולי ימות, ומכל שכן שצריך ליזהר שלא יאכל כשהוא בכעס או בפחד או בדאגה, אלא כשהוא  בשמחה ממוצעת (סימן לב, סעיף כב). 

 

ט. השינה הממוצעת, טובה לבריאות הגוף, לפי שיתעכל מזונו וינוחו החושים, ואם יקרה לו מחמת חולי שאינו יכול לישן,  צריך שיאכל דברים המביאים את השינה, אבל ריבוי השינה מזקת, לפי שיתמלא הראש מהאדים כי ירבה העשן העולה  מן הבטן אל המוח, וימלא הראש עשן ויזיק לגוף היזק גדול. כמו שיש לו לאדם ליזהר שלא לישן תיכף אחר האכילה, כן  יש לו ליזהר שלא יישן כשהוא רעב, כי כשאין מזון בגוף יפעל החמימות במותרות, ויתילד ממנו עשן נפסד ויעלה  למוח. כשישן יהיו מראשותיו גבוהים, לפי שיעזור לרדת את המאכל מהקיבה  ויתמעטו העשנים העולים למוח.  השינה הטבעית היא בלילה, ושנת היום מזקת, ואינה טובה אלא לאותן שהורגלו בה (סימן לב, סעיף כג). 

 

 י. דרך הרחיצה, שיכנס אדם למרחץ משבעה ימים לשבעה ימים (וזה נכון היה לזמנם אולם בזמן הזה שיכולת הרחיצה זמינה ופשוטה, בימות החמה ירחץ גופו כמה פעמים בשבוע ובימות הקרה לפחות פעמיים בשבוע). לא יכנס למרחץ לא כשהוא רעב ולא כשהוא שבע, אלא  כשיתחיל המזון להתעכל. וירחץ גופו בחמין ואחר כך בפושרין ואחר כך בפושרין מן הפושרין עד שירחץ בצונן.  כשיצא מן המרחץ, ילבש בגדיו ויכסה ראשו היטב שלא תשלוט בו רוח קרה, ואפילו בימות החמה צריך ליהזהר בזה וישהה  לאחר שיצא עד שתתיישב נפשו, וינוח גופו ותסיר החמימות, ואחר כך יאכל, ואם ישן מעט כשיצא מן המרחץ  קודם אכילה, הרי זה יפה מאד (סימן לב, סעיף כד). 

 

יא. לעולם ישתדל אדם לדור במקום שהאויר זך ונקי, במקום גבוה ובנין רחב. ואם אפשר, לא ידור בקיץ במקום פתוח  לצד צפון או לצד מזרח, ושלא יהא שם שום דבר מעופש. וטוב מאד לנקות אויר הבית תדיר, בריחות טובים (סימן לב, סעיף כה)    

 

 יב. אויר הטוב לבריאות הגוף הוא, שיהא שווה, ממוצע בין הקור והחום. לכן יזהר כל אדם שלא יחמם את ביתו הרבה  בימות החורף, כדרך אנשים בלי דעת, כי על ידי רוב החמימות הרבה חולאים באים רחמנא ליצלן, אלא יחממו באופן  אשר לא ירגיש שום קרירות ולא יחם לו ביותר (סימן לב, סעיף כו). 

 

 יג. לשמור חוש הראיה יזהר מדברים אלו, לא יבא בחפזון בפעם אחת ממקום חושך לאור גדול. ואם צריך ליכנס ממקום  חושך למקום אור, יפתח את הדלת מעט ויסתכל באותו אור מועט, איזה רגעים, ואחר כך יפתח יותר ויסתכל גם כן  באותו אור איזה רגעים, ואחר כך יפתח כולו. וכן יעשה גם בבואו ממקום אור למקום חושך, כי התמורה מאור לחושך  או מחושך לאור בלי ממוצע מזיק לראיה. ולכן ה' יתברך שמו ברחמיו ברא את העולם בעניין זה, שהשמש זורחת על  הארץ מעט מעט, לא בפעם אחת, וכן שוקעת מעט מעט, ועל זה אנו מברכין המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים,  שמאיר לנו ברחמים מעט מעט, ולא בפעם אחת פתאום. אור החוזר מן השמש פירוש שהשמש זורחת על איזה מקום  ומשם בא האור, אור זה מזיק לעניים, לכן יזהר מלדור בבית אשר כל החלונות רק מצד צפון, כי השמש אינה באה לצד  צפון, וכל האור אשר שמה הוא רק אור החוזר. וכן אפילו אם החלונות המה לצד מזרח או דרום או מערב, אם אין  השמים נראים מתוך החלונות, כגון שיש כנגדן חומות גבוהות, הרי גם כן האור הבא הוא רק אור החוזר. יזהר מלעסוק  בכתיבה או לקרות בספר או לעשות כל מלאכה דקה, באור בין השמשות, וכן בעצם היום כאשר השמש בתקפה. וכן לא  ירבה בכתיבה או לקרות בספר באותיות קטנות, ובכל מלאכה דקה לאור הנר בלילה. ההסתכלות הרבה בצבע לבן גם  כן מזיק לעיניים, ולכן מראה השמים כמראה התכלת, לא לבן, כדי שלא יזיק לעיניים. וכן ההסתכלות הרבה במראה  אדום צח, וכן באש מזיק גם כן. העשן וריח גפרית מזיקים גם כן, וכן אבק דק או רוח הבא לנגד לעיניים, וכן הליכה  מרובה ופסיעה גסה, בכייה מרובה כמו שאמר הכתוב כלו בדמעות עיני, והקשה מכולן הוא רוב המשגל, אבל מצות ה'  ברא מאירת עיניים (סימן לב, סעיף כז). 

    

 יד. אסור לאכול דג עם בשר, ואפילו עם שומן עופות מפני הסכנה. ואין לצלות בשר עם דג בתנור אחד כשהוא תנור קטן,  אלא כשאחד מהם מכוסה, אבל בתנורים שלנו שהם גדולים אין לחוש (סימן לג, סעיף א). 

 

 טו. כשאוכל דגים ואחר כך בשר או להיפך, יש לאכול ביניהם קצת פת, ולשתות איזה משקה דהוי קינוח והדחה (לג, ב). 

 

טז. צריך ליזהר מזיעת אדם, שכל זיעת אדם הוא סם המות, חוץ מזיעת הפנים. ולכן יזהר שלא יתן מאכל בין בגדיו לבשרו  מפני הזיעה, וכן לא יתן מעות לתוך פיו שמא יש עליהן מעט זיעה, ועוד שיד הכל ממשמשין בהן ויש מהם חולים (סימן לג, סעיף ג). 

 

 יז. צריך כל אדם ליזהר תמיד כשמריח ריח איזה מאכל, יפליט כל הרוק שבפיו ולא יבלעו, כי אם בולעו יוכל לבא לידי  סכנה חס ושלום (סימן לג, סעיף ד).     

 

 יח. יש ליזהר שלא לשתות מים שנתגלו (סימן לג, סעיף ה)

 

 יט. אסור ליתן דבר מאכל או משקים תחת המטה אפילו הם מכוסים, מפני שרוח רעה שורה עליהם. ובכפרים יש מחזיקים  תפוחי אדמה ושאר מאכלים תחת המטות, ויש להזהירם על זה (סימן לג, סעיף ו). 

 

 כ. וכן יזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה, כי סכנתא חמירא מאיסורא, ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור.  ולכן אסור לילך בכל מקום סכנה כגון תחת קיר נטוי, ועל גשר רעוע, ולא יצא יחידי בלילה, ולא יישן יחידי בחדר  בלילה וכן אסרו לשתות מים מן הנהרות בלילה, או להניח פיו על קילוח המים לשתות, שמא יבלע איזה דבר המזיק (סימן לג, סעיף ז). 

 

 כא. אסור לאכול מאכלים ומשקים שנפשו של אדם קצה בהם, או מתוך כלים מאוסים שנפשו של אדם קצה בהם, וכן לא  יאכל בידיים מזוהמות, שכל אלו הם בכלל אל תשקצו את נפשותיכם, ואפילו יאמר שאין נפשו קצה בהם, בטלה דעתו  אצל כל אדם (סימן לג, סעיף ט). 

    

כב. בהמה או עוף שהיו מסוכנים ונשחטו, אף על פי שהותרו בשחיטה, המדקדקים מחמירים על עצמם שלא לאכלם (סימן לג, סעיף י).      

 

 כג. אסור לקצוץ אילן מאכל העושה פירות, (אילן זית שהוא עושה רובע הקב זיתים, ודקל העושה קב תמרים) והוא סכנה.  ואם הוא סמוך לאילנות אחרות שחשובים יותר ממנו והוא מכחיש אותן, וכן אם צריך למקומו, וכן אם דמיו יקרים  לבנין יותר מלאכול, מותר לקצצו (סימן לג, סעיף יא). 

 

 כד. החושש במעיו, יש עושין לרפואה שמעמידים על קטנו כלי שיש בו מים חמים, ואסור לעשות כן מפני הסכנה (סימן לג, סעיף יב). 

 

כה. אסור לעבור בנחל שמימיו רודפין אם המים מגיעים למעלה ממתנים, משום סכנה שלא ישטפוהו המים (סימן לג, סעיף יג). 

 

 כו. אסור להוציא מפיו דבר פורעניות על אדם מישראל, אפילו לומר: אלו היה פלוני קיים היה בא לכאן, כי ברית כרותה  לשפתיים. ואין לעשות מורא לתינוק בדבר טמא, כגון לומר חתול או כלב יקחוהו, וכן כל כיוצא באלו, צריך ליזהר מאד  מהרגל הלשון(סימן לג, סעיף יד). 

 

8. החסיד יחזק בטחונו בה' יתברך ולעולם יבקש רחמים שלא יחלה אבל כבר נתנה רשות לרופא לרפא.לפיכך, מצווה להתרפא ע"י רופא ראוי.

 

9. אמר הרב הגדול שעל האדם להתעמל כדי לשמור על בריאות גופו ולפיכך יבחר לו החסיד ספורט משעשע (כגון משחק בכדור קטן) או/ו יתעמל בביתו אבל לא ירוץ ברחובות.

 

10. שוב"א (שליח ופעיל בבית אברהם).

 

שליח ופעיל בבית אברהם יפעל לזיכוי יהודים וקרובם לעבודת ה' במקומו.

החסיד יפעל לקידוש שם ה' בעולם כדברי הרמב"ם בספר המצוות.

 

11. תלמוד תורה.

 

א. החסיד ילמד מעת לעת  פרק בספר הקדוש "תומר דבורה" ויסיימו לפחות פעם בחודש.

ב. יקבל עליו 3 פרקי לימוד ברמב"ם או/ו פרק אחד עפ"י דברי כב"ק הרבי מליוואבוויטש עפ"י תוכנית החלוקה לפרקים של חב"ד ומה טוב שילמד את 2 החלוקות ויש לו ללמוד לפחות הלכה אחת בעיון ואם יכול יותר מה טוב ונעים הדבר.

ג. כמו כן ילמד את השולחן הערוך לפי נוסח הקרוב אליו וטוב מכולם קיצור שולחן ערוך עם ההגהות ויכול ללמוד עפ"י החלוקה היומית ויותר מכך כגון ספר "משנה ברורה" עם דברי קודשו של ה"חפץ חיים".

ד. ילמד חוק לישראל עפ"י החלוקה היומית שיש בו עניינים מקובצים של: מקרא, משנה, גמרא, זוהר, הלכה פסוקה, מוסר וסדר כמה מצוות.

ה. ילמד הפרשה 2 מקרא ואחד תרגום עם מפרשי החסידות ו"אביר יעקב".

ו. טוב ללמוד מידי יום חומש (במסגרת 2 מקרא) , תהילים ותניא.

ז. ישתדל ללמוד משניות או/ו הדף היומי בגמרא ביחיד או/ו בציבור.

ז. בזמנים של הרחבת הדעת (כגון שבתות וימים טובים) ילמד מאמרי חסידות או דברים שלבו חפץ בהם. אבל לא ירבה לעיין בדברי חולין המותרים קל וחומר באסורים. שאסור לקרוא בהם (כגון דברי זנות וזימה או/ו לשון הרע ורכילות).

ח. טוב לעיין, ללמוד על מנת לשמור ולעשות מעת לעת בספרי מוסר כגון: "מסילת ישרים", "אורחות צדיקים", "חובת הלבבות", "אמונה וביטחון", "השל"ה הקדוש", "אבן שלמה להגר"א", "שערי קדושה", "סיפורי הנהגותיהם של רבותינו הקדושים" או/ו בספרי חסידות של הבעש"ט הקדוש וממשיכי דרכו כגון: "יושר דברי אמת", "ליקוטי מוהר"ן","הכשרת האברכים", "דרך המלך",  או/ו "שיחות קודשו של הרבי מליוואבאוויטש", או "ספרי המהר"ל",  או/ו "מדרשי רבותינו הקדושים וממשיכי דרכם כגון "עין יעקב", "מדרש תנחומא", "מדרש רבה", "עין איה". או/ו כל מה שמורגש וידוע בחוש השלם שיצא ממקור קדוש ומה טוב לעיין בספר "הזוהר הקדוש" וללמוד בו.

ט. טוב לדעת מתולדות עמנו, התפתחות ההלכה והמנהג ולקרוא מעת לעת בספר "טעמי המנהגים" או/ו "תורה מסיני" על מנת שידע לפיהם את המעשה שיעשה האדם או/ו ענייני הלוח העברי לדעת לחשב מעט מהמועדים והדינים החלים מעת לעת ועפ"י עונות השנה.

י. אם הוא יודע שצריך לתקן דבר מסוים בהנהגותיו או בדרך מסוימת שטעה בה, יכול ללמוד ספרים המסוגלים לכך, כגון ספר "טהרת הקודש" או/ו ספר "יסוד יוסף" או/ו ספרי הפוסקים הדנים במה שעבר עליו ואיך יתקנו ובכולם עדיף מעט בכוונה מאשר הרבה שלא בכוונה וילמד גם ביום וגם בלילה אולם עיקר הלימוד ציוו רבותינו הקדושים שיהיה בלילה שכל מי שלומד תורה בלילה חוט של חסד נמשך עליו ביום.

 

12. תפילה

 

א. החסיד יתפלל לפי דיני השולחן ערוך.

ב. חסיד בבית אברהם יתפלל מעת לעת או/ו לפי הצורך על חברו שכן מי שמתפלל על חבירו הוא נענה תחילה.

ג. החסיד יתפלל מעת לעת תפילות שאינן בסדר התפילה הקבוע כגון ספר התפילות של ברסלב או/ו תפילות שחברו רבותינו הקדושים על עניינים מסוימים הדרושים תיקון.

 

13. האדמו"ר.

 

חסידות בית אברהם יכולה לפעול ללא אדמו"ר שכן החסיד סמוך על דברי רבותינו הקדושים ומקבל את כוחו לפעול למען אחרים מדבריהם ומתורת משה.

 

14. לבושו של החסיד

 

לבושו של החסיד צנוע ונקי אך אין הכרח לבגד מיוחד.

בשבת ראוי ללבוש חולצה לבנה.

 

15. דעותיו הפוליטיות של החסיד לבית אברהם.

חסיד בבית אברהם יפעל עפ"י דעותיו של הרבי מליוובאוויטש ומנהגי חב"ד.
 
 


     
 

 בס"ד

 

גאה שאני חלק מהעם המיוחד.

 

שאני חלק מעם שמפקד חטיבת גבעתי

אומר שזו מלחמה על קידוש השם והוא לא מפחד,

כי אף אחד לא יחלל את שם השם.

שאני חלק מעם שבכל ארגון, ולא משנה מאיזה מגזר,

אנשים תרמו מכספם למשלוחים לחיילים.

שאני חלק מעם שאימא מספרת שהבנים שלה יחד עם כל בחורי הישיבה

שבה הם לומדים צמו יום שלם, כדי להמתיק את הדינים מעם ישראל. 
שאני חלק מעם שבו לכל חייל יש מישהו בעורף שקיבל שם של חייל

בפרויקט "אמץ לוחם" ומתפלל עליו שישוב לשלום.
שאני חלק מעם שבו שמם של החיילים שנפצעו מופץ ברשתות

החברתיות לכל המגזרים, בין אם זה בבני ברק, רמת השרון

או ירוחם. וכולם מבקרים ומתפללים לרפואתם. 
שאני חלק מעם שבו נערים מפונקים ביומיום ששמעו שהצבא אמור

להיכנס לפעולה קרקעית בעזה וצפוי עוד גיוס, פשוט חיכו שיקראו להם.

שאני חלק מעם שבחורי הישיבות מתפללים כל יום למען החיילים

ומארגנים תפילה המונית בכותל.

שאני חלק מעם שבו ילדים יפים ומתוקים רצים בגאווה

להגן עלינו ונהרגים על קידוש השם.. כי גם אני הייתי כזה.

שאני חלק מעם שבו המנקה בעבודה שלי,

שעובדת יום ולילה כדי לפרנס את המשפחה שלה,

ראתה שקיות של בגדים למשלוח לחיילים. היא שאלה אותי "מה זה?"

אמרתי לה שזה בשביל החיילים. היא שמעה את זה ומיד אמרה

"גם אני רוצה לתרום" ותרמה ממיטב כספה בלי שביקשתי.

יכול להיות שהילדים שלה יאכלו פחות בארוחת הערב בגלל זה.
שאני חלק מעם שבו חיילים מבקשים ציציות שיגנו עליהם בלחימה.

והם קוראים לזה "שכפ"ציצית".

שאני חלק מעם שבו חיילים עוצרים לחימה בשטח בנוי בעזה

ומסכנים את חייהם כדי לעשות קידוש בערב שבת.

שאני חלק מעם שבו חסידי ברסלב עם משאיות של מוסיקה וספרים

חזרו מעזה וסיפרו: "נסענו לשם כדי להעלות את המורל ולחזק,

במקום זה הם העלו לנו את המורל. חזרנו 'באורות'! אנחנו עייפים.

שאני חלק מעם שבו חיילים שרובם לא גדלו על תורה ומצוות

כאורח חיים הדוק, שרים לפני הכניסה לעזה "והעיקר לא לפחד כלל"

או "הקדוש ברוך הוא, אנחנו אוהבים אותך!".
תודה רבה לך בורא עולם, על כל הניסים.

תודה שנתת לי את הזכות להיות חלק מהעם הקדוש הזה.

אשרינו שזכינו. עם ישראל חי!
 
"כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים"! 

 
 
 
 
 
 
 
 
 






 


"אנו מבקשים בכל לשון של בקשה, לא להפעיל את האתר הזה בשבת או/ו במועדי ישראל
השימוש במחשב במהלך השבת, כרוך בחילול שבת, שהוא איסור חמור מן התורה".
we ask you to refrain from accessing this web site on the Sabbath or Jewish holiday. The operating of a computer by a Jewish person on the " Sabbath, involves desecration of the Sabbath which is forbidden according to Torah Law
הוסף למועדפים