פרקי משה בהגותו של הרמב"ם
                                                   בענייני רפואת הגוף
                                         רפואת הנפש והדעות הנכונות.

 

 

              עפ"י  רבנו משה בן מימון הספרדי הרמב"ם

 

 

                                                                                                 מלוקט ע"י
                                                                    הרבני משה רבפוגל

                                                

 

                   פרקי משה בתיקון הגוף ותיקון המדות

 

הקדמה

 

זכה הרמב"ם למה שזוכים אך מעטים וטובים. אמרותיו, מאמריו וספריו מגיעים לכל בית ואדם בישראל אשר יושר דברי אמת קרוב לליבו והם מסילת ישרים לדרכו שכן כל דבריו סולת נקייה, אמת ויושר למבינים ולמתבוננים בהם באמת. תורת הרמב"ם חובקת את המדעים ועושה אותם כלי שרת למען התורה שהיא הגבירה, כדבריו שבטרם נולד כבר הוכשר בבטן אמו ללימוד התורה. יחד עם זאת אין כהרמב"ם המבין שהאדם לא יוכל לעבוד את ה' כראוי אם לא יהיה חזק ובריא לעבודתו. שכן כל הדברים קשורים זה בזה ומעידים זה על זה ויותר מכל מעידים על הימצאותו של אל אחד שיצרם מהאין ואין עוד מלבדו קודם שנברא העולם ולאחר שהומצא ואין מציאות אמת כמציאותו.

 

לכן, האדם לא רק שמצווה לשמור על בריאות גופו ונפשו כדברי התורה "ונשמרתם לנפשותיכם מאד" אלא עליו להנהיג את עצמו בהנהגה מתאימה בעת הבריאות ובעת החולי, בעת נעוריו, בעת בגרותו ובעת זקנותו. והנה כבר אמרו הגאונים שהרפואות שהיו נהוגות בימי הגמרא כבר השתנו. עמוק ממה שקדם האפשרויות הרפואיות רבו מאד בימינו אלה ביחס לזמנו של הרמב"ם וכך גם הכרת מבנה גוף האדם וטבעו. תורת המרות והליחות שעליה הייתה מבוססת הרפואה היונית, דומה שאבדה מהעולם וכן הסגולות הרפואיות שאפילו הרמב"ם מודה בהן לעיתים רחוקות, הוחלפו במדע הרפואה המושתת על מחקר, ניסיון וטעייה עמוקים. ובזכות הרשות שנתנה לרופא לרפא, מה שהטביע הקב"ה בעולמו והרצון הטבוע בבני האדם ניצלים ומוארכים חייהם של מאות ואלפי בני אדם וסבלם מופחת. יחד עם זאת ישנם דברים בטבע אישי בני האדם ואופי בני האדם שלא השתנו ולכן רוב העקרונות הרפואיים שקבע הרמב"ם נשמרים ונכונים מעבר למבחן הזמן והמקום. וגם הרופאים בני ימינו מודים לפחות בחלקם, אם הם מאלה שהאמת חשובה להם. כגון חשיבות התנועה וההתעמלות, חשיבות ההימנעות מאכילה מרובה, סדר נכון באכילה, הימנעות ממאכלים רוויים בשומן, בחירה במזונות הטובים והאיכותיים כגון העדפת לחם עשוי מחיטה מלאה ע"פ לחם חיטה מנופה. ובעניין בריאות הנפש יודו לו בזיקה שבין הגוף והנפש. למשל, בודאי יודו לו בחשיבות השמחה והשפעתה כעזר לריפוי מחלות הגוף רק שאין להם הסבר אחד לגבי החיבור בין הנפש והגוף וזוהי הבעיה המוכרת כבעיה הפסיכו פיסית. והנה הרופאים שהם רופאי הנפש בזמן הזה, לא יודו לו באשר לשמירת ותיקון המידות מכיוון שאין הם רואים בזה בד"כ עניין לרופא. והאמת היא שגם תיקון המידות הינו  בגדר רפואת הנפש שכן מידות מקולקלות עלולות להביא לחולאי הנפש שרפואת הנפש בסופו של דבר נאלצת לעסוק בהם. למשל, אם האדם יכווין וימצע מדותיו יתרחק מהעצבות ויטה עצמו יותר לעבר השמחה, כפי שאנו גם מצווים בזה אזי יש ויימנע עצמו ברבות הימים מכמה מחולאי הנפש שאותם מרפאים הרופאים בימינו ע"י כדורים או/ו ניסיון לתרפיה נפשית. וכך, קיום כל המצוות לדעת הרמב"ם הינו תיקון לנפש האדם. מטרת חיבור זה הינה לרכז את עקרונותיו של הרמב"ם ואע"פ שכולם נגישים, מצויים וידועים, לא באתי אלא להזכירם ולהוסיף עליהם נופך ממקצת חיבוריו הרפואיים של הרמב"ם כגון "הנהגת הבריאות" או/ו "פרקי משה ברפואה" ועוד. ספרים אלה אינם מצויים לכלל ואם הם מצויים, לא כל אדם יתאם עניינם עם שאר חיבוריו של הרמב"ם  וזאת מפאת אריכותם ומכלול ענייניהם. בבואנו לסקור ולעסוק בהנהגת הבריאות עפ"י הרמב"ם, הנה כבר אמרנו שאנו מבינים מיד שהדברים כוללים גם את בריאות הנפש וגם את בריאות הגוף שכן קיים ביניהם קשר וזיקה עמוקה.

 

שאלו את הרב כדורי זצ"ל "במה הארכת ימים" ? והוא השיב "מימי לא כעסתי על שום אדם ולא לקחתי שום דבר באופן אישי", אם כך, דומה שאנו יודעים כבר את התשובה שבודאי הרמב"ם היה מסכים איתה ואין לנו מה להמשיך במחקר. אך לא כך הם פני הדברים, שמירת הבריאות כוללת מרכיבים רבים ויש לתת את הדעת על כולם או לפחות על מרביתם מעבר להחלטה שלא לבוא לידי כעס שהינה החלטה חשובה בפני עצמה.

הרמב"ם חי לפני למעלה מ 800 שנה ודברים השתנו מאז, דעת הגאונים הינה שהתרופות שמצויות בתלמוד אין להתרפא בהם (ראה דברי הרה"ג יעקב אריאל בעניין זה בתשובותיו) ואם כך כיצד עלינו להתייחס לתרופות הרמב"ם ?, הרי גם לגביהם אמר הרב"י מלוובאוויטש שהאקלים וטבע אישי בני האדם השתנה , לפיכך עלינו לשאול את עצמנו מס' שאלות יסוד אשר נפרטם בהמשך דברינו.

 

והנה, אם תשאלני מה לך כי הכנסת ראשך בענייני הנפש ורפואתה וכן בענייני בריאות הגוף ומרכיביהם וכי רופא אתה ? ואם הנך רופא כיצד תוכל לערער או לחלוק על הרפואה שהשיג המדע ? הנה, תשובת שאלה זו הינה שהתורה נתנה לכל בעל שכל תורני והתורה לא תצווה דבר אלא על בעל שכל והשכל הינו כבוד ה' ודבר שהאדם ישיג בשכלו או בחוש האמיתי הינו אמת ללא ספק ולא רק בגלל מה שאמרו חז"ל ש"ניכרים דברי אמת" אלא הכרת האמת אפשרית לכל אדם, אם יסיר מעליו את עול החשבונות המיותרים. והנה לאור דברי הרמב"ם במורה הלכתי ואע"פ שאינני רופא הבנו מקצת מהדברים ולמדנום, והעקרונות הרפואיים נגישים לכל אדם וביכולתו וגם מחובתו להבינם וליישמם. כמו כן לא באתי לסתור דבר וחצי דבר מכללי הרפואה המודרנית אלא להוסיף, לבאר ולהבין מקצת נקודת המבט והתפיסה של הרמב"ם, מכיוון שיש בהבנתה וביישום חלק ממרכיביה תוספת מבורכת לרפואה בת זמנינו בעיקר בהיבטי מניעת המחלות. כללו של דבר:

כל רבני מחויב להשיג ולבחון את הדברים עד היכן שידו מגעת ובפרט מי שלמד מעט או מי שהאמת חשובה לו. כמו כן הבנת מרכיבי הגוף והנפש חשובה מאד להשגת דרך ה' והינה מצווה שעלינו ללמוד ולנסות להשיג כמיטב יכולתנו ולא לעמוד שאננים ולקבל את הדברים כמובנים מאליהם.

 

והנה, לכאורה קל מאד להקשות על כל סברא נכונה ולסתרה, אך הקושי הוא להגיע להבנתה. ולפני שליקטתי את הדברים נשמרו בחיבור זה מס' כללים כדי שלא ניכשל בהבאת סברות שאינן נכונות וגם הם לפי דברי הרמב"ם במורה נבוכים. והנה סברות אלה גם הם מפתח לבריאות הנפש שאין לך אמת גדולה מהכרת האמת והידיעה שמה שנתברר לך, אמת הוא ועיקרי חלק מהסברות הנכונות שעלינו לדעת כהקדמה הינן:

 

א. געש הבחרות והגדילה עוצרים בעד רוב המעלות המידותיות וכל שכן בעד המחשבה מלהגיע למרומי ההשגה.

 

ב. דרך בעלי השקפה או סברא גרועה, להגן על שיטתם בריבוי דברים, בצעקות, ובהשמצות הצד שכנגד וכך גם קורה לרבים אצלנו שאינם שומרים על אמירת טענה שכלית כנגד היריב אלא מסתפקים בהשמצתו והרחקת דרכו. ולפיכך השתדלתי שלא לחזור על הדברים שכבר נאמרו ושמרתי על הקיצור ולא יצאתי כנגד שיטה רפואית מהשיטות הנהוגות היום אם לא התבררה לי טעותה ללא ספק ולא יצאתי חוצץ כנגד אחד מהרופאים אלא באתי להרחיב את המצעים.

 

ג. לפיכך מה שנתברר לי שהוא אמת והינו משתייך לעיקרון רפואי ולא למנהג חולף אמרתיו וביארתיו.

 

ד. חובת הרוצה לשפוט בצדק, שלא ישנא את החולקים עליו והנה ההכרעה איננה רק הכרעה משפטית כי אם גם הכרעה בין דעות כדברי הרמב"ם וגם בזה תמצא השתדלות במאמר זה בהביאנו מקצת דברי החולקים על הרמב"ם בענייני חלק מהרפואות שהציג.

 

ה. חמשת הסיבות המונעות את הלימוד במדעי האלוהות לפי הרמב"ם הינן:קושי הדבר, קוצר הדעת, אריכות ההקדמות הנדרשות, ההכנות הטבעיות והמדות וההתעסקות בצרכי הגוף. ואע"פ שהרמב"ם דיבר במדעי האלוהות, הרי סיבות אלה גם נכונות למדעי הרפואה.

ולפיכך, כל דבר שהיה לי בו ספק לא אמרנוהו וקיימנו הסתלק מן הספק וביאור זה נכתב שלב לאחר שלב.

 

ו. הרמב"ם רואה חשיבות רבה בשיתוף הפעולה הנדרש בין הרופא לחולה להשגת תוצאות רפואיות אמיתיות ומשמעותיות, התפיסה שמציג הרמב"ם מובאת ע"י ד"ר זיסמן מונטנר במאמר הראשון העוסק בפירוש לפרקי אבוקראט(הוצאת מוסד הרב קוק, מבוא).

דברינו בחיבור זה  אין בהם להחליף או להקל ראש בחשיבות הרפואה המודרנית אלא באו להעיר ולהאיר נופך נוסף שעשוי להשלים אותה.

יחד עם זאת הרמב"ם מעיד על עצמו ועל גליאנוס שהשיטה הרפואית המקובלת בימיהם שהתבססה על ניקוי והרקת הליחות הרעות הצליחה (לפחות במקרים מסוימים, כמו כן הרמב"ם אמון עלינו כדובר אמת שכן האמת הייתה דרכו) ולכן שיטה זו ראויה לעיון ולמחשבה ולא ניתן לומר עליה שאין בה גרעין של אמת.

 

בנקל ניתן להבחין שהרמב"ם עוטה ועוטר את כל הצרכים וההנהגות הגשמיות במעטה של קדושת הנפש ומטרת הקודש. כל הפעולות הגופניות אינן רק פונקציות גופניות אלא הינן מוכוונות ע"י התבוננות והעלאת הנפש על הגוף וצרכיו. שום כוח גופני רצוני של האדם אינו פועל לבדו באופן טבעי אלא המטרה הינה שכל כוח וכוח גופני (מאלה שיש לאדם יכולת עליהם שכן על כוח הגדילה והצמיחה אין לאדם כמעט יכולת וזאת גם בזמן הזה).

יהיה נשלט ומבוקר ע"י נפש האדם השכלית והאלוהית. נכון הדבר שהאדם בנוי ממרכיב פיסי ומרכיב נפשי אך הרמב"ם מנסה לאחד אותם באומרו בשמונה פרקים "נפש האדם אחת היא". אותה אישיות של האדם הינה האוכלת והשותה, ההוגה והשמחה, המתעמלת והישנה, המתפללת והנלחמת רק שלאותה נפש חלקים ופעולות שונות הבאים לידי ביטוי באופנים שונים. לפיכך, אסור לו לאדם להיכנע לכוחות הגופניים ולתת להם לפעול בו אלא עליו לנתבם, להפעילם ולמרכזם אל התכלית הנדרשת ממנו כאדם. והנה אע"פ שמעשה המצוות הינו רפואת הנפש ולא רפואת הגוף, הקשר ביניהם הינו כל כך חזק עד שרפואת הנפש וקיום המצוות משפיעים גם על בריאות הגוף. יחד עם זאת יש לזכור שהכללים הרפואיים שמונה הרמב"ם טובים ומתאימים לדעתו למי שנהג בהם כל ימיו מנערותו ועד זקנותו אולם אם חלו הפרעות בתהליך זה, יש לשנות חלק מהכללים או/ו להתאימם וכמובן שנושא זה איננו יכול להיכלל במסגרת חיבור זה שכן הוא אישי לכל אדם ואדם ואנחנו לא באנו אלא להציג את העקרונות הכלליים והשכיחים.

 

מלאכת הרפואה הולכת לאחר העיון וההתבוננות. ייחודה של המלאכה הזו שאסור שהיא תהיה מקובעת בתבניות מחשבתיות או/ו בנורמות ושיטות חשיבה קבועות במטרה לתת מענה רצפטואלי לכל חולי ולכן אין לקפוא על השמרים. אמנם צריך לדמות דבר לדבר אך אין זה מספיק מכיוון שיתכן וחולי מסוים תפס אדם מסוים באופן שונה מהשני. ועמוק מכך על הרופא להבין מהי צורת החולי המסוים שהוא מכירו אצל חולה זה ? כלומר, יש והאדם יחלה במחלה שהרופא זיהה אותה כמחלה X  אולם בחולה המסוים הזה המחלה משנה את צורתה ל Y ובלשונו של הרמב"ם.

"אין מלאכת הרפואה כמלאכת הנגרות והאריגה, שתיודע בהרגל וישיגם בהשתנות המעשים. כי המעשה במלאכה הזאת הולך אחר העיון וההשגחה, וכל איש שיחלה צריך בהכרח חידוש העיון, ולא יאמר החולי הזה כחולי ההוא"(ספר הקצרת, פרק שלושה עשר).

 

מושגים כמו החום הטבעי, המרות והליחות אינם משמשים כיום במדעי הרפואה.

מושג זה של "החום הטבעי" מופיע רבות בדברי הרמב"ם ובמקצת דברי חז"ל. אין לזהות אותו באופן ישיר עם הטמפרטורה של הגוף אולם אין ספק שיש קשר בין הדברים. ה"חום הטבעי" הינו למעשה החיות הפיסית של האדם ומבטא גם את החסינות של האדם מפני התקררות והוא כדברי התורה "ויהי האדם לנפש חיה" במובן של תנועה וחיות, לפיכך מושג זה קשור לתנועה. שמירה של אנרגיה זו בלשון ימינו מבוצעת למעשה ע"י שמירה מהתקררות והתפשטות אנרגית החיים בגופו  בבחינת "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה". ד"ר מיכאל עמית, (הקליניקה והפתולוגיה של גיל הזקנה במקורות היהודים, ראה מאגרי מידע לרפואה אתיקה והלכה ע"ש עו"ד חיים קהן) מציע להתייחס למושג זה כתהליך אספקת החמצן ותהליך חילוף החומרים בגוף. הפעלת הגוף ע"י תנועה חיונית לדעת הרמב"ם לטובת "שימון" מערכות הגוף ומניעת התנוונות השרירים ובלשונו:

"ראוי שלא תעלים עיניך מתנועת הגוף, כמו שנוהגים אנשי החכמה (כוונתו לאלה שאינם עוסקים בעבודה פיסית אלא עסוקים בפעילויות חשיבה ובמלאכות שאינן מצריכות תנועה), אשר ישקטו היום והלילה כולו, אך ראוי שתניע הגוף והאיברים כולם תנועה שווה, ושיעשה כל אבר מעשהו ויקבלו תועלת האיברים כולם, החיצונים והפנימיים"(פרקי משה המאמר השבעה עשר).

 

הסתירה המדומה בדברי הרמב"ם  בעניין הצורך ברופא

 

והנה, מכיוון שכבר אמרנו שמלאכת הרפואה איננה מלאכה כללית אלא אינדיווידואלית לכל אדם ואדם, ישנה יכולת גדולה לאדם לבחון את השפעת המזון עליו. שכן יתכן מצב שמזון שיזיק לאדם אחד לא יזיק לאדם שני ויתכן גם שאדם מסוים התרגל למזון מסוים שאליו לא התרגל השני.

דברים אלה של הרמב"ם, בעיון ראשון תמוהים מאד. כיצד דברים אלה מתיישבים עם דבריו שהאדם צריך לרופא בכל עת ? וכיצד יתכן שהניסיון לבדו יועיל לאדם עד כדי כך שלא יצטרך לרופא ? כי אם היה אומר שעל האדם לבחון את צעדיו בניסיון ניחא לנו אולם האם ניסיון זה מספיק עד כדי כך שלא יצטרך לרופא ?. אולם תשובת הדברים הינה במידה מסוימת, בכך שהאדם ששומר על גופו עפ"י המהלך הטבעי שאותו מציע הרמב"ם

לא יחלה ואילו האדם שחרג מהמנהג הישר ונהג מנהג רע, כבר גרם לעצמו את התלות המסוימת ברופא. אע"פ שאת השמירה הטבעית שאותה מציע הרמב"ם עפ"י עקרונותיו ניתן ליישם, קשה לומר שרבים הם המיישמים אותה ואעפ"כ אין המציאות שלפנינו בה האדם נצרך לרופא סותרת את קביעתו זו של הרמב"ם שכן המודל שקבע הרמב"ם הינו אמיתי אע"פ שמועטים הם המיישמים אותו באמת אולם עניין  זה כולל מרכיבים רבים נוספים ולאו דווקא רק את מרכיב הניסיון.

 

הרפואה בימות המשיח.

 

דעת הרמב"ם הינה שבימות המשיח יתחזק הגוף וימנעו רוב המחלות וזאת מכיוון שבאותם הימים תרבה הדעת ויתבסס הקיבוץ האמיתי של בני האדם. ריבוי הדעת יאפשר רכש והשגת הידע הנדרש לשמירת הגוף והנפש. לא תהיינה מלחמות בין בני האדם, יהיה שפע כלכלי וחומרי שיביא לידי יישום כל הנדרש לקניית המעלות הגופניות והמידותיות. יופנו כל המשאבים הגופניים והרוחניים לידיעת ה' ושמירת הקיום האנושי על הדרך הנאותה ביותר. בין היתר יוסרו מירב הדאגות הנפשיות המביאות לידי חלק מחולאי הגוף.

היעדר הרעב, המלחמות, הקנאה והתחרות והפניית כל כוחות הגוף והנפש לידיעת ועבודת ה' יביאו ללא ספק להארכת החיים שכן האדם יוכל להפנות משאבי נפשו וכוחותיו לשמירת בריאות הגוף והנפש, זאת כפי שכבר באר הרמב"ם גם במקום אחר.

 

התועלת האפשרית והישירה לאדם בשימוש במידע המובא בספר זה הינה:

 

א.     יישום ולמידת כללי שמירת הגוף והנפש על מנת להגביר את המודעות העצמית של האדם לעצמו, ליישם כללים אלה ולאפשר לו לשמור ברמה הבסיסית על בריאות גופו ונפשו וזאת ע"י השגת איזון מתאים בין הגוף לנפש, יחד עם  הרחבת המצעים הנדרשים להכרת האמת למען שמירת בריאות הגוף והנפש.

ב.     הימנעות מההיזקים בענייני האכילה והשתייה כגון הימנעות מאכילה מרובה וידיעת עיקרי המזונות הרעים מהם על כל אדם להתרחק.

ג.       שימוש בכללים נכונים בענייני התעמלות הגוף, ניקוי המותרות, השינה ויתר הפעולות הנפשיות והגופניות להן יש השלכה על בריאות הגוף והנפש ותיקון המידות של כל אדם.

ד.      שימוש במקצת המזונות לריפוי תסמינים הדרגתי עפ"י הניסיון של כל אדם ואדם.

בעניין זה לעיתים ישנם מזונות שהרמב"ם מרחיקם (כגון הצנון) אולם הוא מוצא בהם תועלת לריפוי חולאים מסוימים (כגון הצנון כמזון העוזר לתהליך המסת והתכת הליחה ששקיעתה בגוף גורמת לקשיי נשימה).

          הריפוי המשולב ע"י המזונות המצויים בספר זה אינו בא להחליף בשום פנים את

           הפנייה לגורמי הרפואה בת זמנינו אולם הוא מאפשר במידה מצומצמת להשלימה

           בדרך מסוימת בתנאי שייעשה בצורה מבוקרת, הדרגתית ושאינה מוגזמת.

ה.     ריפוי מחלות ע"י שימוש מסיבי או/ו בלעדי במזונות שבספר זה איננו מומלץ שכן בענייני החולי על האדם לפנות לרופא ולעיתים יוכל להשלים את תהליך הריפוי ע"י רופא אלטרנטיבי או/ו להיעזר במידה מסוימת במידע על המזונות שבספר זה.

ו.       כלל ההנהגות המפורטות במאמר זה הינן הנהגות שמטרתן למנוע את החולי

     ולשמור על הגוף במצב תקין ובריא.  התרופות המוצעות במאמר הינן תרופות

קלות המושתתות על המזון ולא נכנסנו לתרופות ותערובות ריפוי חזקות, תרופות אלה אמורות למעשה להקל על תסמיני המחלות וגם זה בצורה מוגבלת. הן מכיוון שתרופות אלה השתנו, הן משום שלא נתאמתו בניסיון והן משום שאיננו רופאים. יחד עם זאת תרומתו של הרמב"ם הייתה ונשארה בעיקרה ביחס לימינו בתחומי הרפואה המונעת וההבנה של הצורך בשילוב והבנת התהליכים הנפשיים והגופניים כאחד. הבנה זו יכולה אף לתרום להתפתחותן של שיטות רפואיות המאגדות בין הגוף והנפש ובלשון החסידות יאמר "עד שלא ניתן להבחין בין הגשמי שבהן לרוחני כי מהות האדם אחת היא שכן האחד לא עשה אלא אחד כמוהו והוא שאמרו חז"ל חייב האדם לומר בשבילי נברא העולם".

 

ז.       ידיעת עיקרי השקפת ופילוסופית החיים הרמב"מית (החלק השני של מאמר זה).

 

לפיכך בארתי דבריו בלשון קצרה ושווה לכל נפש, ללא אריכות יתר כדי שתהיה בקי בעיקרי משנתו הרפואית בעניין בריאות הגוף ובריאות הנפש. ותדע מתוך הדברים גם את עיקרי השקפותיו ודעותיו בעניינים מרכזיים.

 

חזון ותכלית לעתיד

 

שילוב אמיתי של הרפואה המודרנית עם חלק ממרכיביה העקרוניים של רפואת הרמב"ם עשוי להביא לראיה אמיתית של מצבו הכוללני של האדם הבא להתרפא. עיקרי  הדברים הינם בשילוב התפיסה האיכותית בדבר שמירת החום הטבעי, ניקוי המותרות, ההתעמלות, הרחיצה, שיפור הסביבה האיכותית בא נמצא המתרפא, הנהגה מבוקרת של הגוף והנפש, נתינת הדעת למצבו הנפשי הייחודי של המתרפא, חיזוק כוחות הנפש והגוף של האדם ועידודו.

 

ההפרדה המבוצעת כיום בין הרפואה המשלימה לרפואה המודרנית מקשה מאד על מימוש תהליכי הריפוי שכן לעיתים היא מעמידה את הדברים באופן של בחר בזה או בזה. כמו כן השמת התפיסות הרפואיות של הרמב"ם איננה משולבת עדיין באופן נכון בתוך הרפואה המודרנית וגם לא כחלק מהרפואה המשלימה. על הרופא להתבונן בראש ובראשונה באדם המתרפא כאדם בעל צלם אלוקים ולו הרופא נתנה הזכות והחובה לסייע בתהליך ריפויו. אל לו להסתכל על האדם כאובייקט רפואי המתאים למודל מסוים אלא כעל אדם אינדיבודאלי שהינו עולם ומלואו ובעייתו הרפואית של אותו אדם הינה ייחודית לו ואינה בהכרח זהה למודל רפואי ביחס למחלה ספציפית.

 

השאלה המרכזית הינה כיצד ניתן לשלב באופן נכון, אמיתי וזהיר בין התפיסה המודרנית לחלק מהתפיסה הרפואית של הרמב"ם ? שימוש בלתי מבוקר וסוחף בכללי הרמב"ם ברפואת הגוף גם הוא איננו נכון והדרך לשילוב מלא עוד רחוקה אולם הגברת המודעות והבנת תהליכי המחשבה של רפואה זו הינם אבן הדרך הראשונה להתקדמות נכונה ואמיתית בנושא.

 

"רפואת מי שיש לו אמונה בשלמות, והוא גם כן שומר הברית ומקיים אל תהא בז לכל אדם, אין רפואתו תלויה בחלקי עשבים המיוחדים לאותו חולי, אלא מתרפא בכל מאכל ובכל משקה"(ספר המידות, ערך אמונה אות ה).

 

פרק ראשון – כללים ומטרות רפואיות

 

מכיוון שרוב כתביו, בהם הוטבעו עקרונותיו של הרמב"ם נכתבו לפני היותו בן חמישים ומהאחרונים  שבהם היה "מורה נבוכים" שאינו ספר העוסק ברפואה, קשה להניח שדעותיו הרפואיות של הרמב"ם השתנו על ידו במשך השנים ולפחות עקרונותיהם נשמרו.

נראה בעליל שהעקרונות אותם מציב הרמב"ם נשמרו וקשה למצוא בהם שינויים משמעותיים במשך השנים.

 

א. מקורות הרמב"ם העיקריים העומדים לפנינו לעיון בנושא הנהגת הבריאות:

 

ספרו העיקרי של הרמב"ם לכלל ישראל הינו "משנה תורה" וב"הלכות דעות" מתווה הרמב"ם כמה מעקרונותיו הרפואיים החשובים ביותר, הן בדבר בריאות הגוף והן בדבר בריאות הנפש. יחד עם זאת ב"שמונה פרקים" שהינו החיבור המקדים את פרקי אבות

מתווה הרמב"ם כמה מהיסודות הרפואיים של הטיפול בנפש ותחלואיה.

בספריו הרפואיים האחרים מתייחס הרמב"ם למחלות שונות או למרשמים מסוימים כטיפול בחוליי הגוף ובחוליי הנפש כאחד(למשל "פרקי משה ברפואה", "הנהגת הבריאות" , "ספר הקצרת" ועוד).

לכן המקורות העיקריים לדבריו בנושאי רפואה  עפ"י סדר חשיבותם הינם חמישה מקורות עיקריים: "משנה תורה", "שמונה פרקים", "פרקי משה ברפואה", "הנהגת הבריאות" ו"ספר הקצרת", עליהם ניתן אולי להוסיף גם את הביאור למשנה המכונה "ספר המאור" בו התייחס הרמב"ם לא אחת לקווי הגומלין שבין רפואת הנפש לרפואת הגוף. והנה על מנת לדעת את חשיבות העיסוק בבריאות הגוף והנפש עלינו לדעת את מטרות התורה. יחד עם זאת נסקרו בחיבור זה גם חלק מספריו האחרים.

 

ב. מטרות התורה:

 

אע"פ שאין מטרת התורה רפואת הגוף אלא תיקון הגוף בהיבט הסדר החברתי הנכון  בראשונה ולאחר מכן תיקון הנפש והקניית דעות נכונות שהיא היא המטרה והתכלית, הרי מטרות התורה שזורות יחד עם מטרות השגת הבריאות. מטרת המצוות המעשיות שלמות האדם ותקינות מצבי החברה האנושית, כמו כן מטרת כל התורה תיקון הנפש ותיקון הגוף "מטרת כלל התורה שני דברים, והם תיקון הנפש ותיקון הגוף"(מורה נבוכים) ולפיכך שמירת הבריאות משרתת את מטרות התורה.

כל מצוות התורה הם, למתן השקפה נכונה, לסלק השקפה רעה, למתן חוק וצדק, לסלק עול, להדריך במידה נעלה ולהזהיר ממידה רעה ולכן אין ספק שאימוץ ההשקפות הנכונות מקל על השגת מטרת הבריאות.

 

ג. חשיבותו של הטיפול הרפואי לאדם.

 

הרמב"ם רואה את הטיפול הרפואי כבעל חשיבות עליונה וכחלק מהקיום האנושי התקין ועובדה זו באה לידי ביטוי בדבריו על ספר הרפואות שגנז חזקיהו  מכיוון שהיו בו דברים הנוטים לענייני עבודה זרה. הרמב"ם מבאר כי סיבה זו הינה סיבת גניזת הספר האמיתית ולא עצם העובדה שנכללו בו עצות רפואיות מועילות ולכאורה אלה שהתרפאו בו לא בטחו בה' יתברך ובמקום לבטוח בו נתרפאו עפ"י עיון והשמה של העצות בספר זה. הרמב"ם מסמיך עובדה זו על היסוד האמוני הגדול שכמו שהקב"ה נתן לאדם אפשרות להשיג מזון ולהתקיים בו, כך, ישנם במציאות הטבעית רפואות שעל האדם להשתמש בהם למען שמירת והשגת הבריאות ואין הדבר שונה בעיקרון מהשגת הלחם למזונו. דברים אלה מחזקים את שיטתו ב"מבוא למשנה" שהקיום החברתי של מירב בני האדם הינו קיום משותף בעל יחסי גומלין וזיקה קיומית חזקה על מנת לאפשר את התועלת המרבית לכל  פרט שהינו חלק מהקיום המשותף. יחד עם זאת שמירת הבריאות הינה כה חשובה עד שהרמב"ם אומר עליה שכאשר יתמיד בה האדם יעמוד גופו על בוריו עד שיש ולא יבוא לידי חולי כל ימיו ולא יזדקק לרופא (כל זה בתנאי שלא נהג מנהג רע בהנהגותיו).

 

ד. מטרת הקודש.

 

ידועה ביותר הינה אמרתו של הרמב"ם ב"הלכות דעות" תחילת הפרק הרביעי:

"הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא. שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף ולהנהיג את עצמו בדברים המברין (מבריאים) ומחלימים". באמירה זו באה לידי ביטוי דעתו הנחרצת שהמטרה הינה מטרת הקודש. על האדם לשמור על בריאות גופו ונפשו על מנת שיהיה כשיר לעבודתו יתברך.

הרמב"ם כולל את בריאות הגוף והנפש תחת מעטה אחד והשקפתו שכל פרטי המציאות מעידים זה על זה ומקורם אחד. "ואתה יודע שכל הדברים הללו קשורים זה בזה, לפי שאין במציאות כי אם ה' יתעלה וכל ברואיו"(המורה חלק ראשון פרק שלושים וארבע).

והנה אע"פ שתיקון הגוף קודם בהחלט לתיקון הנפש כדברי הרמב"ם עצמו במורה, הרי הקדמנו בחיבור זה את תיקון הנפש וריפוי תחלואיה עפ"י הרמב"ם מכיוון שהיא המטרה הנעלה יותר והחשובה.

 

ה. הגדרת הבריאות.

 

הבריאות הינה האיזון הנכון בין כוחות הגוף והנפש, בינם לבין עצמם וכן בין הגוף לנפש.

מהגדרת הבריאות נובעת הגדרת החולי והיא בעצם הערעור של איזון זה. הגדרה נוספת של הבריאות ניתן לקבל מדבריו של הרב"י מלוובאוויטש "הבריא אינו מרגיש את גופו", כוונת הדברים בפשטות הינה שהבריא גופו נשמע לו באופן כזה שהוא אינו חש כבדות או הפרעה בביצוע פעילותו.

 

ו. גישת האיזון הבריאותי במיצוע המעשים.

 

לגישה המאזנת יתרונות רבים ועיקרה בתפיסה, הן לגבי הגוף והן לגבי הנפש שלמעשה אין להגזים בשום דבר, יש לכוון את הדברים למיצוע, הן בהנהגת הגוף והן בהנהגת הנפש ואז למעשה קל לו לאדם להגיע לדרך הנכונה והישרה בהנהגת הגוף והנפש. המקבילה של גישה זו בתחום הנפש הינה שיטת המוסר. חסרונה של השיטה שהיא אינה מטפלת בפרטים באשר לרפואה המונעת של הגוף ושל הנפש אולם הקלות שבה היא ניתנת ליישום מחפה במידה רבה על חלק מחסרונותיה. הדגמה של שיטה זו בעניין בריאות הנפש מופיעה בכתבי החזון איש בספרו "אמונה וביטחון" בו הוא מציע כיצד לטפל בתחלואי הנפש ע"י הגברת הכוח המוסרי על הכוח התאווני שהרי רבים מתחלואי הנפש והגוף נגרמים כתוצאה מריבוי התאווה ואכילת מאכלים טעימים לאדם אולם מאכלים אלה אינם בריאים ומזיקים בסופו של דבר. כך, גם בעניין בריאות הנפש, במקום שהאדם ילחם כנגד מידה אחת פחותה שבו, כגון תאוות הממון או/ו תאוות האכילה או/ו מידת הכעס עליו להתבונן באופן כללי על העניין ולהשתדל שבכל עת ועת שהכוח המוסרי עפ"י משפטי התורה והמוסר יגבר על הכוח התאווני.

 

ז. התועלת שבדת.

 

לדעת הרמב"ם בכל דת יש תועלת כנגד התאוות של האדם ומשיכתו לאיסורים וכוחה של הדת הינו במסילה שהיא מכינה למי שבוחר בה. ולא רק הדת היהודית אלא כמעט כל דת לוחמת במידה רבה כנגד הכוח התאווני של האדם אף כי לא כל דת משכילה לנתבו באופן נכון ולעיתים כאשר דת מסוימת מגבילה את הכוח התאווני יותר מידי הדבר יכול לגרום להיזק קשה ממה שדת זו ניסתה למנוע. העמדת האל כבעל הבית של העולם וחובתו של האדם להסתופף בצילו ולסור למרותו עוזרת לאדם להגיע ולמצות את ההליך הטבעי של חייו שכן הליך זה מובנה ומושתת על הכוח הטבעי שנקבע במציאות ע"י ה' יתברך. והאל הוא זה שנתן לנו את הכוח והיכולת לקיים את מצוותיו.

 

האם כל טבעי הינו טוב ?

 

אין להיסחף אחר ההגדרה שכל דבר טבעי הינו טוב, הרמב"ם מסביר נקודה זו במבוא למשנה. בסופו של דבר גם חלק מהסמים הממיתים מקורם מהטבע והנה הם מזיקים. ותשובת הדבר שהדבר תלוי באופן בו משתמשים בהם ומהו ייעודם ?.

 

ח. עיקרי התפיסה הרפואית של הרמב"ם בהשוואה לתפיסה בת זמנינו:

 

התפיסה הרפואית של הרמב"ם מזוהה עם התפיסה הרפואית העתיקה אולם בטרם נמהר לשוללה ולהרחיקה עלינו להבין את ההבדל העיקרי בינה לבין תפיסת הרפואה המודרנית בת זמנינו. הבנה זו יכולה להעמידנו על תובנה איכותית שיש אולי להעמיק בה ולתת עליה את הדעת במחשבה נוספת. הרפואה המודרנית מבוססת על הבנת התהליכים הפיסיולוגיים של מרכיבי וחלקי הגוף השונים וחשיבותם לעצם המשך החיים וכמו כן למניעת פגיעה או/ו נזק לאיברים או/ו לתפקודם התקין וכאשר נזק כזה קורה מגייסת הרפואה את כל הנדרש לתיקון ושיפור המצב ע"י מתן תרופות מתאימות או/ו התערבות כירורגית. כמובן שהתהליכים הפיסיולוגיים שבגוף האדם הינם ברי מדידה עפ"י הרפואה בת זמנינו באמצעות מכשור רפואי מתקדם, מה שלא ניתן היה לביצוע בתקופת הרמב"ם. הנשימה והפעילות החשמלית של המוח נחשבים כתהליכים עיקריים בחיי האדם וכל הפסקה או/ו פגיעה בהם במקביל או/ו בהפרשי מופע לפעילות הלב הינם סיבה להפסקת החיים.

לעומת תפיסה זו  לב ליבה של התפיסה הרפואית של הרמב"ם נשען על המושג שנקרא "החום הטבעי", אובדן או/ו שינויים משמעותיים בחום הטבעי(כגון הפרשתו מחוץ לגוף האדם או החלשתו באופן משמעותי) מובילים להפסקת תהליכי החיים. המזון נתפס כגורם המספק את הדלק הנדרש להמשך קיומו של חום הטבעי בגוף האדם. למעשה לפי תפיסה זו בגוף האדם מתרחש תהליך של "בישול" המזון והעברתו לאיברי הגוף באמצעות הכבד, כך שמחד גיסא תהליך אספקת החום הטבעי נמשך ומאידך גיסא המזון מגיע לאיברי הגוף הפנימיים והחיצוניים ומאפשר את המשך תפקודם יחד עם הליחה העצמותית שהינה הרטיבות הטבעית של הגוף המונעת את התייבשותו. האדם יכול לחיות כל עוד נשמר החום הטבעי שבגופו ומאידך הלחלוחית הטבעית של גופו נשמרת. מכיוון שהכבד משמש ככלי עיקרי ל"בישול" המזון והעברתו לאיברי הגוף, בריאות הכבד נחשבה לגורם משמעותי ביותר המעיד על חיוניותו ומצבו הרפואי של האדם.

המכשור הרפואי שעומד לרשות הרפואה המודרנית לא עמד לרשות הרמב"ם וסיעתו אולם את תהליך המדידה החליפו החיוויים שקיבל הרופא מגוף האדם ע"י מדידת חוזק ותכיפות הדופק, צבע, צמיגות ואיכות הליחות המופרשות מגופו יחד עם חיוויים נוספים אחרים.

למרות שקשה לנו לנסות לתאם בין התפיסה האיכותית הזאת של הרמב"ם (הנשענת ברובה על תפיסת העולם העתיק) לבין תפיסת הרפואה המודרנית נוכל לנסות ולראות מקבילות ביניהם מבלי שאחת מהן תסתור את השנייה באופן מלא. כך, שעדיין נוכל להכיר ולהבין את החשיבה שעמדה מאחרי אותה רפואה ולנסות להעמידה במבחן המציאות.

בעוד שהרפואה בת זמנינו פועלת בעיקר על מדדים וחיוויים מגוף האדם, הרפואה העתיקה פעלה על בסיס הגישה האיכותית והמבט הכולל על האדם. גישה זו חסרה במידה רבה ברפואה בת זמנינו שבאמת קושרת בין תופעות שונות בגוף האדם אולם היא חסרה את החיבור הכולל והמבט המאחד על האדם ומכלול כוחותיו הגופניים והנפשיים ה"ניזונים" ו"מזינים" זה את זה.

 

ניתן לומר שגישתו של הרמב"ם הינה "איכותית" ולא "כמותית" שכן הגישה בימינו נשענת ברובה על הגישה ה"כמותית". לנו נראה שהגישה ה"כמותית" הינה הגישה הנכונה שהנה כן הינה מאפשרת לנו למדוד כל תופעה ולאפשר חזרה עליה, וכמו כן ניתן לאסוף מכלול של מדדים ונתונים על גוף האדם, הן אם זוהי תופעה גופנית (מדידות לחץ דם, דופק, קיבולת ומרכיבי אויר בריאה, פעילות העין וכלל הפעילות והחיוויים החשמליים שבגוף וכו') או שאם זוהי תופעה נפשית כגון מצבי נפש שונים שניתנים למדידה בהיות האדם ער או ישן ע"י רישום הפעילות החשמלית של המוח. והנה נפלנו בשבי עולם המדידה והמדדים ואנו מדדים בין רישום אחד למשנהו, בין צילום שני לשלישי ושוכחים את הגישה "האיכותית " שלפיה ניתן לאבחן גם כן את מצבו הנפשי והגופני של האדם. וכבר אמרו חז"ל "כלה שעיניה טרוטות כל גופה צריך בדיקה" שכן העיניים הינם ראי הנפש והגוף. והנה חסרונה הגדול של הגישה האיכותית לא רחק ממני וידוע שגם לגישה זו חסרונות רבים והעיקרי שבהם הינו שהפתח לטעות הינו גדול יותר, יחד עם הפתח לאבחון שרלטני של הוזים וקוסמים. ולכן גם את הגישה האיכותית יש לגדור בכללים ובאבחנות ולשימה תחת מי שראוי להשתמש בה באופן הנכון וכן יש לאגדה עם הגישה הכמותית אבל אל לנו לזלזל בה ולמנוע את התפתחותה.

 

ט. עיקרי התפיסה הרפואית של הרמב"ם.

 

ישנם חוקרים שבחנו את השונה והמשותף בתפיסתו הרפואית של הרמב"ם (המתוארת בהלכות דעות) ביחס לחלק מהמושגים הרפואיים בימינו. תפיסה זו של הרמב"ם מבוססת אמנם על ארבעה יסודות (אדמה, אוויר, אש ומים), ארבע איכויות (יבש, קר, חם ולח) וארבע ליחות (דם, מרה צהובה, ליחה לבנה, מרה שחורה) ומתפיסה זו נגזרים סוגי רפואות שונים שנועדו לאזן את הליחות ולהמעיט השפעתה של ליחה מסוימת יתר על המידה. גם כיום אופי הלחות בגופו של האדם מצביע במידה מסוימת על מצבו הבריאותי. הפרשת הליחה הלבנה מעידה על מצב של התקררות והפרשת הליחה הצהובה או/ו הירוקה מעידה על מצב של דלקת מוגלתית. הרמב"ם מסביר במורה נבוכים שהלימוד המדעי היה מקובל באומתנו במקביל  לאומות אף כי אין עדויות שמדובר היה דווקא במדע הרפואי אלא יותר בחלק ממדעי הטבע ומדע האסטרונומיה, זאת בניגוד לעמדה שמצביעים עליה איזק וקליין במאמרם על הלכות דעות לרמב"ם ורומזים במאמרם זה שמדע הרפואה היה מפותח ומקובל ע"י אבותינו.

מהקדמת הרצאת הדברים ברור שהרמב"ם מדבר בעיקר על מדע האסטרונומיה ומדעי הטבע ולאו דווקא על מדע הרפואה.

 

עיקרי גישתו הרפואית של הרמב"ם למדעי הרפואה מובאים גם בהקדמתו למשנה, שם הוא מציין את ההדרגתיות בשימוש ברפואות לרפואת הגוף.

 

י. חידושי הרמב"ם ברפואה.

 

במבוא לפירוש הרמב"ם לפרקי אבוקראט מביא פרופסור זיסמן מונטנר את חידושי הרמב"ם בתפיסות ובעקרונות מדעיים:

 

1.     ביקורת השיטה המדעית – בחינת נושא רפואי בעיון וצלילות הדעת ללא הטעית החושים, הדמיון או/ו סברות קדומות.

ביקורתו של הרמב"ם על המצאות מדעיות נעשית באמצעות כוח ההתבוננות האמיתית הנקי משיקולים זרים ומדעות קדומות. ניתן לומר שגישתו של הרמב"ם לבני האדם ו"הישגיהם" התבטאה ברצון לעזור לכל אחד ומאידך ב"חשדנות מדעית" וזאת על מנת לאפשר עיון מדעי טהור ובחינה אמיתית של הדברים.

   

2.     שלושת השלבים הטיפוליים – כוללים את הרפואה המונעת, הטיפול בחולה בגישה

ייחודית והטיפול בקמים מהחולי ורפואת הזקנים.

 

3.     טיפול במחלת הקצרת – ע"י שילוב של ראייתה כמחלת עצבים שאפשר לטפל בה באמצעות שילוב של טיפול נפשי ודיאטה מתאימה.

           אמנם, יש להיזהר ביישום מעשי של הבחנה זו כי היא נתונה רק בידיו של רופא

           מומחה ואין קביעה זו של ד"ר מונטנר שוללת את הטיפול התרופתי שברוב מקרי

           הקצרת הינו נדרש ללא ספק אולם יש בה כדי לתרום להבנת תהליכי הטיפול

           המונע במחלה זו.

 

4.     היותו בין היחידים שמכיר ומזכיר את מחלת הסוכרת.

 

 

5.     טיפול בהרעלות שונות ובהכשות– הרמב"ם מציע את הטיפול הרציונאלי.

 

6.     תיאור קצר וממצה של תופעות רפואיות.

  

פרק שני – עיקרי תורת הנפש של הרמב"ם.


א. הנפש וחלקיה:

 

לפני בואנו לעסוק בדרכי רפואת הנפש לפי הרמב"ם חובה עלינו לבחון ולדעת את מבנה הנפש לפי השקפתו. אין ספק שהרמב"ם סובר כי נפש האדם אחת היא. בלשוננו יאמר שסברתו הינה שאישיותו של האדם אחת היא אע"פ שניתן להבחין בה בפעולות שונות אך כולן באות מאותה הנפש. אם תשווה דעה זו לדעת חסידות חב"ד המובאת בספר התניא הקדוש תימצא כביכול סתירה שכן דעת אדמו"ר הזקן שלאדם 2 נפשות: נפש בהמית ונפש אלוקית (בעלת רצון ותכלית לאהבה ויראה לה'). ישוב הסתירה יכול להיעשות אולי אם נאמר שהנפש הבהמית של אדמו"ר הזקן כוללת את כל מרכיבי האישיות שמונה הרמב"ם (ועל המרכיב השכלי ישנה שאלה) ואילו הנפש האלוהית איננה חלק ממרכיבי האישיות שמונה הרמב"ם בשמונה פרקים מכיוון ששם הוא מונה רק את הכוחות הטבעיים של האדם ולפיכך הינה חלק נפרד לחלוטין מהנפש שמדבר עליה הרמב"ם בשמונה פרקים אך הנושא קשה וטעון הבהרה. הרב קוק מקבל את דעת החסידות שמבנה הנפש הינו כפול אע"פ שטענת הרב יעקב אריאל הינה שנושא זה יש לבחון לפי דעת הרמב"ם.

הרמב"ם מפרט כוחות אלה בשמונה פרקים ובהקדמתו לאבות.

 

דע אתה המתבונן במאמר זה שלדעת הרמב"ם הנפש הינה גם כן כוח גופני אע"פ שאיננה נראית בעין. (ראה מורה הנבוכים) ולפיכך יש לכוחותיה קץ וסוף ומה שנשאר מהאדם לאחר מותו הינו צורת האדם השלם שהצליחה להכיר ולעבוד את ה' יתברך.

בעניין זה סמך הרמב"ם על ההקדמות המוכחות לדבריו שהביא אריסטו. הרמב"ם מפריד בעיקרון בין שני חלקים של הנפש. החלק הראשון הינו אותו מרכיב הקשור לגוף ואע"פ שאיננו מרכיב גופני הרי הוא/היא מושפעים מתהליכי הגוף וזוהי הסיבה שהרמב"ם סובר שלנפש זו יש קץ וסוף. וחלק שני הינו מרכיב רוחני גבוה יותר בנפש האדם שקשור למעשה עם צורת האדם וזהו מה שנשאר ממנו לאחר מותו ומרכיב זה קשור בהכרח עם הכרת האל של האדם ולכן אינו מושפע לא מהבריאות ולא מהחולי, ונפש זו קרויה בלשון חסידות חב"ד ובדברי הרב"י "נפש אלוהית". זאת לעומת הנפש הצמודה לגוף בהתהוותו הקרויה בלשון החסידות "הנפש הבהמית". והנה נפש זו העומדת עם האדם בצמידות לגופו – אע"פ שמהותה רוחנית, הנה בכל זאת הינה מוגבלת בכוחותיה ואל לו לאדם לחשוב שנפש זו הינה אין סופית ומכאן שורש הזיקה העמוקה בין כוחות הגוף לכוחות הנפש ובלשון חסידות דבר זה יאמר "שלכל כוח גופני יש יסוד רוחני המעמידו". והנה אל תבקשני להשיב מהו היסוד המעמיד את אותה הנפש שהרי כבר אמרו חז"ל "גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים מעליהם" רק שיראה לי שגם הנפש הבהמית מקבלת הארה מהנפש האלוהית אך זהו אינו מעניין חיבור זה.

 

ובשמונה פרקים מפרט הרמב"ם את כוחות הנפש וחלקיה. לדעתו, יש למנות חמישה כוחות בנפש האדם והם:הזן, המרגיש, המדמה, המתעורר וההוגה.

החלק הזן אחראי למעשה על כלל הפעילות ההתפתחותית של האדם והוא הנקרא הזן מפני שרוב קיומו הינו מהמזון ולכן הוא קשור לכלל הפעילות הפונקציאלית הקשורה למערכת העיכול , דחית המותרות מהגוף, הגדילה וההתפתחות, לחלק זה  קורא הרמב"ם החלק הזן.

החלק המרגיש הינו החלק הכולל את חמשת החושים הגלויים והם:הראיה, השמיעה, הטעם, הריח והמישוש(כוח זה מצוי בכל חלקי הגוף ואיננו מיוחד לאיבר מסוים כמו שאר החושים). החלק המדמה הוא הכוח שזוכר בו האדם הדברים שראה, מפרידם ומרכיבם בין אם היו במציאות ובין אם לא היו, לפיכך, אפשר שתהיה בהשגת כוח זה טעות. כגון, שידמה האדם בעל חי בעל אלף עיניים או/ו דבר אחר שאינו קיים במציאות הטבעית.

תפקידו של הכוח המדמה איננו ברור דיו ואם כי אסור על האדם ללכת בעקבות הכוח המדמה ומנקודה זו מסתעפות טעויות רבות ועיוותים רבים בהכרה השכלית ובהכרת האמת, כלומר בגין התערבות הכוח המדמה ונהיית האדם אחריו, הרי נראה שאחד מתפקידיו הינו לסייע לבריאותו הגופנית של האדם לייצובו ואפילו לשלמותו שכן לא ימצא אדם המשולל כוח זה. לדברי הרמב"ם כוח זה חזק אצל מנהיגי המדינות, הקוסמים וחלק מהסופרים והדבר ברור שהרי ימצא רבות שהכרת האמת רפויה בידם והכרת האמת באה

מהשכל ולכן הכוח השכלי אצל החכמים חזק ואם יהיו שני הכוחות חזקים זוהי מתכונת הנביאים שהשפע השכלי שורה בם על המדמה ויחזו מראה נבואה ולא כל מי ששני כוחות אלה חזקים אצלו הינו נביא.

 

  החלק המתעורר הוא הכוח שבו ישתוקק האדם לאיזה שהוא דבר או ימאסהו. ובחלק זה כולל הרמב"ם את כל מדות האדם ותכונות אופיו, כגון:הפחד ואומץ הלב. האכזריות והרחמנות. האהבה והשנאה . הכלים בהם בא לידי ביטוי חלק זה  הינם למעשה כל אברי הגוף כגון כוח העין לראיה, כוח הלב לפחד או/ו להעיז וכו'.

בריאות הנפש ברמה הבסיסית הינה תיקון המידות שמביא את האדם לאיזון הנכון. הרמב"ם מודה ומכיר חולאי נפש קשים יותר הבאים לידי ביטוי בחריגה בוטה מנורמה התנהגותית בחברה האנושית ונושא זה בא לידי ביטוי בדבריו על אותם אלה שהוא קורה להם "משוגעים". הרמב"ם סובר שיש להניח להם או/ו להתרחק מהם ולפעמים אינו מנסה לרפא אותם וזאת בניגוד להישגים הקיימים בתחום זה בימינו ע"י שימוש ברפואות המדכאות תופעות של אלימות קיצונית או/ו התנהגות שלוחת רסן.

מבחינת הרמב"ם בריאות הנפש הינה תיקון המידות ומבחינתו ותקופתו הטיפול הנפשי התבטא בעיקר בתיקון המידות אולם יש עדויות בפרקי משה ברפואה לטיפולים אנטי דיכאוניים באמצעות טיפול תרופתי.

 



"אנו מבקשים בכל לשון של בקשה, לא להפעיל את האתר הזה בשבת או/ו במועדי ישראל
השימוש במחשב במהלך השבת, כרוך בחילול שבת, שהוא איסור חמור מן התורה".
we ask you to refrain from accessing this web site on the Sabbath or Jewish holiday. The operating of a computer by a Jewish person on the " Sabbath, involves desecration of the Sabbath which is forbidden according to Torah Law
הוסף למועדפים