פרשת השבוע
פרשת פיקודי
חזרה

ויקהל פיקודי

הקשר הגלוי והקשר הנסתר

כאשר ציווה הקב"ה את משה על הקמת המשכן (בפרשת תרומה), הזכיר תחילה את כלי המשכן (הארון, השולחן, המנורה) ורק אחר-כך את המשכן עצמו. לעומת זה, בפרשתנו, שבה מצווה משה את בני-ישראל על עשית המשכן וכליו בפועל, הוא מזכיר תחילה את המשכן ורק אחר-כך את כליו.

הרמב"ן מסביר זאת כך: עיקר עניינו של המשכן הוא להיות "מקום מנוחת השכינה", ועניין זה הוא למעלה מהעבודה במשכן בפועל. לכן הקדים משה את הציווי על הקמת המשכן (שיהיה "מקום מנוחת השכינה") לציווי על עשיית הכלים.

גלוי ונסתר במשכן

נאמר בזוהר כי שלושה קשרים מתקשרים זה בזה – ישראל, התורה והקב"ה. בכל אחד מהם יש 'סתים' ו'גליא' – הרובד הנסתר והרובד הגלוי. החלק הגלוי שבישראל מתקשר עם החלק הגלוי שבקב"ה, והחלק הנסתר שבישראל מתקשר עם החלק הנסתר בקב"ה.

גם במשכן קיימים שני הרבדים הללו, הרובד הגלוי והרובד הנסתר. הרובד הגלוי בא לידי ביטוי על-ידי העבודה במשכן – כאשר עובדים בו לשם ה' מתגלה שזה מקדש לקב"ה. אולם נוסף על כך קיים רובד נסתר, שאינו תלוי בעבודה במשכן, אלא בעצם קיומו. לכן גם אם יהודי לא בא למקדש כדי להקריב קרבנות, ולא עלה לרגל, בכל-זאת, על-ידי עצם קיומו של המשכן נעשה "ושכנתי בתוכם", בתוך בני-ישראל.

ההשראה בבית השני

דבר זה מסביר שאלה שאפשר לשאול על הבית השני. כידוע, בבית-המקדש השני היו חסרים חמישה דברים חשובים, ובראשם ארון הברית. אם-כן, לכאורה היה העיקר חסר – אין ארון שבו נעשית מנוחת השכינה?

אלא הארון משקף את הרובד הגלוי של השראת השכינה בבית-המקדש, ואולם עיקר "מנוחת השכינה" קשור לרובד הנסתר, שאינו תלוי בקיומו הגלוי של הארון. לכן בבית השני, שהארון לא היה גלוי, אלא באופן של 'גניזה' בקודש-הקודשים (כפי שמפרט הרמב"ם, שהארון נגנז עם חורבן הבית הראשון "במטמוניות עמוקות ועקלקלות" בהר הבית) – התקיימה בכל-זאת השראת השכינה, ברובד הנסתר.

מעלת ההסתר

נמצא אפוא, שבבית השני לא זו בלבד שלא היה חסר ב"ושכנתי בתוכם", אלא להפך – העובדה שהארון היה שם באופן של 'גניזה' בקודש-הקודשים, מורה על דרגה עליונה ונסתרת יותר בהשראת השכינה, וממילא על קשר עמוק ופנימי יותר בין ישראל לקב"ה.

דבר זה קשור למצבם של בני-ישראל בזמן הבית השני: מכיוון שבגלוי היו אז בני-ישראל בדרגה תחתונה יותר, בקיום התורה והמצוות ובעבודת ה' בכלל (וכמו-כן לא היו כל ישראל על אדמתם), נדרש להביא לידי ביטוי את הקשר העמוק והחבוי שבין ישראל לקב"ה. לכן הארון היה חבוי ונסתר, כדי לבטא את הקשר העמוק והפנימי שבין ישראל לקב"ה, שאינו תלוי ברובד החיצוני.

(לקוטי שיחות כרך לו, עמ' 192)

באדיבות צעירי אגודת חב"ד

 

בבואנו להתבונן בדור המדבר נראה לנגד עינינו דור תועי לבב מרדניים. מתוך רושם זה, פסוק כגון (ירמיהו ב, ב):"...זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה", נראה מתמיה. ולא פחות מתמיה מש"כ במדרש (ילק"ש חבקוק תקסג): "עמד וימודד ארץ אמר ר' שמעון בן יוחאי... ומדד הקב"ה את כל הדורות ולא מצא דור שהיה ראוי לקבל את התורה אלא דור המדבר".

 

כאשר אנו באים לבחון את דור המדבר, אל לנו לשכוח באיזה מתח רוחני עצום היו שרויים. זהו דור של עבדים אחרי מאתים ועשר שנות עבדות, דור שעבר את זוועות המצרים האכזריים, ואינו מכיר את ה': שמא ח"ו ימאס ה' בהם ויעזבם? ומה יקרה אחרי מות משה? ומדוע בכלל רוצה בהם ה'? שאלות אלו ואחרות ודאי עלו בליבם. לעומת זאת, הבה נתבונן על מסירות הנפש של עם ישראל. נשים לב, לדוגמא, לדבר פעוט  לכאורה המוזכר בפרשתנו (מ, לו-לז): "ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל מסעיהם. ואם לא יעלה הענן ולא יסעו עד יום העלותו". לכאורה, העם זכה להנהגה והדרכה צמודה, ומה קל ונוח יותר מזה ?!

 

אמנם אם ננסה לשייך זאת לחיים מעשיים, הענין מצטייר לגמרי אחרת. הבה נדמין מה ארע בבית נאמן למטה יהודה (אלשוע, תקותיה וילדיהם):

 

"אה, כמה מתוקה המנוחה מעמל הדרך. הפעם ה' הנחה אותנו בדרך ארוכה. ודאי כוונות עליונות בדבר", אמר אלשוע. "אכן בעלי, דרך ארוכה ומיגעת. כמה קשה לעמוד בפני הילדים השואלים מתי נגיע למקום חניה, ואין בפי כל תשובה עבורם, אם בעוד רגע או שמא הדרך עודה לפנינו.  הבה נפרוק את צרורותינו, כבר זקוקים אנו לכלינו הארוזים מזה זמן רב. השארתי בחוץ רק את הכלים ההכרחיים ביותר לדרך", אמרה תקותיה.

וכך על אף הדרך הארוכה שעברו ויתרו אלשוע ותקותיה על המנוחה שלה כל כך ציפו, שינסו מותניהם ובעוד ילדיהם הקטנים מתרוצצים סביבם, החלו בפירוק החבילות. מעט קודם עלות השחר סיימו את מלאכתם המייגעת, נאנחו בהרווחה ופרשו למנוחה קצרה. החמה עמדה לזרוח השמים ורודים, אלשוע קם בזריזות ומתכונן לתפילת ותיקין, "אין דבר", חולף הרהרור במוחו, "אחרי התפילה אקח לי עוד מנוחה קצרה, חייבים גם לדאוג לבריאותנו". תקותיה גם היא קמה אחר בעלה להקדים את פני הבוקר ההולך ובא. יש לאסוף זרדים, לחמם את התבון אותו עשו אתמול בלילה, וכמובן להיות רעננה ומוכנה כאשר הילדים מלאי המרץ יעורו משנתם...   אח, כמה טובה המנוחה מעמל הדרך !

כמחצית השעה אח"כ, כאשר נעלה עמוד הענן, נשכה תקותיה את שפתותיה, ואך בקושי הצליחה לעצור בעד דמעותיה. "האם כל עמלינו ליל אמש היה לשוא?!". אלשוע, אף הוא השפיל עיניו, ולבסוף חייך ואמר ספק לעצמו ספק לסובבים: "כל שעושה אלהי אבותינו, ודאי לטובה עושה".

 אימצו בני משפחת נאמן את זרועותיהם היגעות, ארזו בחופזה את חפציהם ויצאו עם בנ"י לדרך. נציץ כעת אל בני משפחת נאמן, כאשר לאחר דרך של לא יותר מיום וחצי, פתאום שוב נעמד עמוד הענן. האם יפרקו את צרורותיהם?    כעבור יומים ועדיין לא נעלה העמוד, האם כעת יפרקו? ומה אם עוד מעט קט יעלה שוב עמוד הענן? וכעבור חודש בו יושבים הם על חבילותיהם מרוטי עצבים, האם כעת יפרקו? ואם בדיוק, אבל בדיוק ברגע בו יסיימו לפרוק... או אולי במחצית היום שאחריו. או אולי בעוד שנה...

 

הקב"ה העביר את דור המדבר "סדרת החינוך" מורכבת ומפרכת. לענינינו, אם נתמקד במסע בני ישראל התלוי בלו"ז נסיעות לא ידוע כלל, הרי לימדם ה' בזה להתבטל באופן מוחלט כלפי האלוהות, לעצב את רצונם כך שכל מגמתם תהיה: "כיצד אני יכול לקיים את מה שה' רוצה ברגע זה". אם כעת ה' אומר לנסוע, אזי נוסעים. ואם כעת ה' אומר לחנות, אזי חונים. ה' יודע את מצבי ודואג לי יותר ממה שאני דואג לעצמי, ועל מי יש לי לכעוס ולהתלונן, אין זה אלא שטות ורעות רוח!

בהתבוננותנו במשפחת נאמן העומדים בנסיונם הקשה, יום יום שעה שעה, מהדהדים באוזנינו דברי חז"ל (אבות ב ד): "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו, בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך".

 

                                                                                                            שבת שלום!

 

כתב: אריאל פרג'ון.


חזרה לראש העמוד
 


"אנו מבקשים בכל לשון של בקשה, לא להפעיל את האתר הזה בשבת או/ו במועדי ישראל
השימוש במחשב במהלך השבת, כרוך בחילול שבת, שהוא איסור חמור מן התורה".
we ask you to refrain from accessing this web site on the Sabbath or Jewish holiday. The operating of a computer by a Jewish person on the " Sabbath, involves desecration of the Sabbath which is forbidden according to Torah Law
הוסף למועדפים