מאמר העורך
דברי נבואה של הרב``י או היכן נמצא משיח ?
חזרה

[שיחה זו נאמר בתוך השנה של הסתלקות הרבי הקודם של חב``ד, רבי יוסף יצחק מליובאוויטש]
בס``ד. שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות) ה'תשי``א.
... בהתחלת הפרשה נאמר ``וזאת הברכה אשר ברך משה גו' לפני מותו``.

- האמת היא ש``משה לא מת`` (סוטה יג,ב) ו``מה להלן עומד ומשמש במרום אף כאן עומד ומשמש במרום``, ולא רק ``במרום``, אלא גם כאן למטה, ומה שכתוב ``לפני מותו, פירושו, לפני שהיתה נתינת-מקום להקס``ד שמשה מת ח``ו.

והשורש לזה למעלה, הוא כללות ענין הצמצום והתהוות העולמות, שהקב``ה נתן מקום לחשוב שסילק עצמו ומהותו ח``ו מהעולם, נתינת מקום גם בקדושה, כ``שגגת מקצת חכמים... ששגו וטעו... והבינו ענין הצמצום... כפשוטו כו'``, ומזה נעשה גם נתינת מקום לחשוב שמשה נתסלק ח``ו ואינו נמצא למטה.

וממשיך בכתוב, שלפני מותו (לפני הנתינת מקום להקס``ד שמת) אמר ``ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וגו' מימינו אש דת למו``:
``שעיר`` - הוא מלשון שערות, שהחיוּת הנמשך בהשערות הוא הארה מצומצמת בלבד, ולא עוד אל שבאה על ידי הפסק הגולגולת. ואעפ``כ, ``מימינו אש דת למו``, שנמשכת השפעה מימינו של הקב``ה, ביד רחבה וכו'.

והביאור בזה - שאע``פ שעכשיו המצב הוא באופן ד``וזרח משעיר למו``, שיש רק הארה מצומצמת, מכל מקום, ``מימינו אש דת למו``, שלאחרי זה יאיר גילוי קו הימין.

ובכח זה יכולים לילך להבתי-כנסת, ולבאר ליהודים שפוגשים שם, שבאמת משה לא מת, ואין שום שינוי, כי אם, שנעשה נתינת מקום לקס``ד כו'.

- באם יתקבלו הדברים, מה טוב, ובאם יש שאלות וקושיות, הרי, כשילד שואל קושיא אצל המלמד, והמלמד אינו יודע מה להשיב, סוטר לו על לחיו, ואומר לו: כשתגדל תבין!... כך יש לומר גם לאותו יהודי ששואל שאלות: זוהי מציאות, גם אם אתה אינך מבין!

ויש להביא דוגמא לדבר מענינא דיומא - שאוחזים את הספר תורה כשהיא מכוסה במעיל באופו שלא רואים מה שכתוב בה, ואעפ``כ, שמחים ורוקדים עמה.

והעיקר - כאמור - שיהיה כבר הגילוי דקו הימין, ובמילא יחסכו את הצורך להשיב על הטענות כו'.

- כ``ק אדמו``ר הצמח צדק אמר פעם בערב שבת שיבוא משיח. ושאל אחד: הרי איתא בגמרא שמשיח אינו בא בערבי שבתות? והשיב הצמח צדק: כשיבוא משיח ויתרף כל הקושיות, יתרץ גם קושיא זו!

(וסיים הרבי:) יתן ה' יתברך שכל אחד ואחד מההולכים להבתי-כנסיות יביא עימו לכל הפחות יהודי אחד לכאן, בין ד' הכתלים של הרבי, שהם יקבעו בירושלים ובבית המקדש, כמאמר רבותינו ז``ל ``עתידים בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל``, ואז תתפשט ירושלים בכל ארץ ישראל, ובית המקדש בכל ירושלים.

שיחה 2: מאמר יוד שבט תשי``א ד``ה באתי לגני:
[יום היארצייט הראשון של הרבי הקודם]
...ואף כי מי הוא זה ואיזהו אשר ערב ליבו לאמור, אעבוד עבודת אברהם אבינו, מכל מקום אפס קצהו שייך לכל אחד ואחד ומחוייב בזה וניתנו לו הכוחות על זה על ידי ההנהגה שהראנו הראשון וממנו ואילך עד, ועד בכלל, ההנהגה שהראנו כ``ק מורי וחמי אדמו``ר, שהם סללו את הדרך ונתנו לנו כוחות על זה. וזהו גופא החביבות דדור השביעי שכמה כוחות ניתנו לנו בשבילנו. ועל ידי העבודה באופן כזה יומשך עיקר שכינה למטה בעולם הזה הגשמי והחומרי, ויהיה עוד במדריגה נעלית יורת גם מקודם החטא, וכמו שכתוב במשיח ``ונשא מאוד`` יותר מאדם הראשון, ואפילו כמו שהיה קודם החטא, וכבוד קדושת מורי וחמי אדמו``ר אשר את חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם (ישעיה נג,ה), והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו, הרי כשם שרה בצרתנו, הנה במהרה בימינו ובעגלא דידן יגאל את צאן מרעיתו מגלות הרוחני וגלות הגשמי גם יחדיו, ויעמידנו בקרן אורה. אבל כל זה הוא עדיין רק גילויים, ועוד יותר - שיקשר ויאחד אותנו במהות ועצמות אין סוף ברוך הוא. וזהו פנימיות הכוונה של ירידת והשתלשלות העולמות וענין החטא ותיקונו לענין סילוקן של צדיקים שעי``ז יהיה אסתלק יקרא דקוב``ה... וכיון שכל הענינים כבר עברו, הנה עכשיו אין הדבר תלוי אלא בנו, דור השביעי. ונזכה להתראות עם הרבי פה למטה בגוף ולמטה מעשרה טפחים, והוא יגאלנו.
(ראה סוף ספר חסידים (הובא בגליון הש``ס לכתובות קג,א). במדבר רבה פי``ט, יג.

שיחה 3: שבת פרשת בשלח, י``ג שבט, ה'תשי``א.
יא. שאלו אצלי על זה שאני אומר שבקרוב יקויים היעוד ``הקיצו ורננו שוכני עפר`` (ישעיה כו,יט) והוא - הרבי - יוציאנו מהגלות -
הרי הסדר הוא (כפי שמובא גם בתורת החסידות) שתחילה תהיה ביאת המשיח וימות המשיח, ורק לאחרי משך זמן יחיו המתים ?

והמענה על זה: אף שבכללות הסדר הוא:בנין בית המקדש, קיבוץ גלויות ותחיית המתים [ראה זוהר חלק א' קלט, א. קלד, א. ברכות מט, א. תנחומא נח יא. רמב``ם הלכות מלכים פי``א. אגרות קודש אדמו``ר מוהרש``ב חלק א' עמוד שט], מכל מקום, תחיית המתים של יחידים היתה ותהיה גם לפני זה. וכידוע כמה סיפורים בש``ס ומדרשים מצדיקים שהחיו מתים, וכמאמר רבותינו ז``ל ``זוטי דאית בכו מחיה מתים``.

שיחה 4: פורים תשי``א
כט. הרבי התחיל לדבר על עצמו (בהמשך להנ``ל על דבר הצורך לצאת ממציאותו), והמשיך לדבר אודות ענין הנשיאות, ובין הדברים בכה ואמר: ``מי אני ומה אני``, ``אינני יודע מדוע מתישים אותי, מדוע יש לכם התקשרות אלי, ואני אליכם``...

בין הדברים פנה לאחד מזקני החסידים ואמר לו: בנוגע לחנוכת בית שני מצינו ש``הזקנין אשר ראו את הבית הראשון... בוכים``. - אתם, שהייתם אצל כ``ק אדמו``ר [הרש``ב] נ``ע ואצל כ``ק מורי וחמי אדמו``ר, הרי זו גבורה מצדכם שינכם בוכים... בשלמא אצל כ``ק אדמו``ר [הרש``ב] נ``ע, היה בנו יחידו ממלא מקומו, אבל עכשיו?!...

[כמה מזקני החסידים ניגשו אל הרבי ואמרו שהחסידים אינם רוצים לשמוע דיבורים כאלה, ואחד הכריז: אתה הרבי, זה המשך אחד ושלשלת מאדמו``ר הזקן``, וביקש משקה מהרבי, באמרו, שרוצה לקבל משקה ``מאדמו``ר הזקן``! - הרבי חייך, ונתן לו משקה]

בהמשך הדברים היו גם ביטויים על דבר ההתקשרות אליו, ומהם:

לאחר הסתלקות כ``ק אדמו``ר [הרש``ב] נ``ע אמר פעם כ``ק מורי וחמי אדמו``ר שאינו אומר אודות אביו ``נשמתו עדן``, שכן, לשם מה לומר ``נשמתו עדן`` כשנקל וטוב יותר לומר ``נשמתו בי``.

(וסיים הרבי:) כך גם על הרבי - אינני אומר ``נשמתו עדן``, אלא ``נשמתו בי``!...

ובסיום ההתוועדות אמר: ``והרבי שליט``א יוליכנו לקראת משיח``.

שיחות קודמות:
משיחת ש``פ יתרו , מברכים החודש אדר ה'תש``י.
הרבי סיפר פעם אודות הרב הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב, שלפני הסתלקותו אמר:
היו צדיקים שלפני הסתלקותם הבטיחו שלא יכנסו לגן עדן עד שיפעלו ביאת משיח, ולבסוף, הערימו עליהם ושיחדו אותם על ידי ``צוקער-לעקאח``... אבל אני - סיים  הרב הצדיק מבארדיטשוב - לא אתן שיערימו עלי.

אבל לבסוף - סיים הרבי הריי``צ - הערימו גם עליו. אמרו ``קדושה`` בגן-עדן, ומיק קפץ הרב בצדיק מבארדיטשוב לגן-עדן...

(וסיים הרבי:) כיון שהרבי ידע וסיפר זאת, בודאי הבהיר והבטיח שאצלו לא יהיה כן.

הרבי בודאי יביא את המשיח.

[ברשימה אחרת: והכוונה היא לא רק לענין הגאולה ברוחניות, אלא לגאולה בגשמיות כפשוטו.
וענין זה הוא בהתאם לכך שבתקופה האחרונה נתן הרבי ריבוי ברכות ומענות בנוגע לענינים גשמיים]

ש``פ תרומה, פרשת זכור, ח' אדר, ה'תש``י.
ה. הכח שממשיך הרבי על ידי תורת החסידות - נמשך וניתן לנו גם עכשיו, ללא שינוי מצידו, וגם אצלנו לא נעשה שינוי שנחשוב שהרבי לא נמצא איתנו, ח``ו.

- אלה שהכירו את הרבי במשך שלושים שנות נשיאותו, יודעים, שהרבי לא יעזוב את החסידים שלו שישארו לבדם בשבת פרשת זכור, למשל, כשצריכים להלחם בעמלק...

השינוי היחידי שנעשה אצלנו, הוא, שבעבר היה יכול מישהו לחשוב שבהכנסו לרבי יכול לספר הדברים שברצונו לספר ולהעלים הדברים שברצונו להעלים מהרבי, אבל עכשיו, ברור לכל שהרבי יודע גם הדברים שנמצאים אצלנו בהעלם, שכן, בעבר היה הרבי מלובש בגוף גשמי, מה שאין כן עתה, בהיותו למעלה מהגבלות הגוף הגשמי, וכולו רוחניות.

ולאידך, כיון ש``צדיקא דאתפטר אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי``, ``שגם בזה העולם המעשה אשתכח יתיר`` - בודאי שהרבי מנהיג את העולם כולו, ואנשי שלומינו בפרט, ומעורר רחמים רבים וכו', כמו שהיה עד עתה, ואדרבה, ביתר שאת וביתר עוז.

וכשם שעד עתה היה מונח אצל כל אחד ואחד מאיתנו שהרבי יוליכנו לקראת משיח צדקנו - צריך להיות מונח כן גם עתה.

והמאורע שאירע כו' - אינו אלא לעיני בשר שלנו, ואינו אלא נסיון בלבד (אחד מהנסיונות דחבלי משיח שצריכים להיות קודם ביאל גואל צדק), שכל ענינו הוא שמעלים ומסתיר על האמת,

- אלא שעדיין צריך ביאור והסבר על כך שעל פי תורה צריך לומר עתה קדיש וכו' -

וכוונת הנסיון הביא בשביל ההתגברות והעמידה בנסיון, שעל ידי זה דוחים ומבטלים ההעלם וההסתר ומתגלה האמת (כמבואר בדרושי חסידות - ד``ה וידעת תרנ``ז)

ולכן, על ידי חיזוק ההתקשרות בלימוד תורתו וקיום הוראותיו בפועל ממש, נזכה תיכף ``להתראות עם הרבי`` בעיני בשר, והרבי יוליכנו אל הגאולה.

שיחת יוד אדר (סיום ה``שלושים``) ה'תש``י.
רופאו של הרבי אמר שאין לו תפיסת מקום בתור רופא בשעה שמדובר אודות הרבי. בתור רופא אינו יכול להבין את חייו הגשמיים של הרבי.

האמת היא שחייו של הרבי הם חיים רוחניים - ``חיי הצדיק אינם חיים בשריים כי אם חיים רוחניים``.

מזה מובן שאצל הרבי אין חילוק בין המעמד ומצב שהיה לפני זה למעמד ומצב עתה.

גם עכשיו נמצא הרבי אתנו בגשמיות.

הרבי אמר: ההתקשרות אלי היא ע``י לימוד מאמרי החסידות שלי, ומקיים בקשתי באמירת השיעור תהילים, וכיוצא בזה.
דברי הרבי - על דרך ההתקשרות אליו - הם בתקפם גם עתה.

משיחת ש``פ תצוה, שושן פורים ה'תש``י.
אלה שאומרים שה``הסתלקות`` פירושה שהרבי הסתלק מאיתנו - הם ``פראי אדם`` (``ווילדע מענטשן``) שאינם יודעים מה הם מדברים...

במאמר ד``ה באתי לגני - המאמר שנתן לקראת יום ההסתלקות - מבאר הרבי מאמר הזוהר ``כד אתכפיא סטרא אחרא אסתלק יקרא דקוב``ה בכולהו עלמין``. האם גם כאן יפרש מישהו הלשון ``אסתלק`` כפשוטו ח``ו?!

הרבי מבאר ש``אסתלק יקרא דקוב``ה`` מורה על המשכת האור בדרגא נעלית ביותר, בחינת סובב כל עלמין, שהמשכה זו נקראת בלשון של הסתלקות, להיותה בבחינת רוממות. ומזה מובן שכן הוא גם בנוגע ל``הסתלקות`` של הרבי.

שיחת יום א' דחג הפסח, ה'תש``י.
-אחרי התפילה בהיכל כ``ק אדמו``ר הריי``צ נ``ע-
בעבר, כאשר כל הדלתות היו סגורות (שלא היו מניחים להיכנס) - היו מתאספים כולם ונדחפים כו'; ואילו עתה, כאשר כל הדלתות פתוחות - לא באים.

היו אמנם כאלה שלאחרי שערכו הסדר באו לראות מה נעשה, אבל, אף אחד מהם לא הביא עימו את ה``אפיקומן`` כדי לאכלו באותו חדר, שבו היה הרבי עורך את ה``סדרים``, ולהמשיך שם את הסדר עד לפתיחת הדלת לאליהו הנביא.

- ידוע שאליהו הנביא יכול להיות בכמה מקומות בשעה אחת רק כשאינו בא בעצמו, אלא ניצוץ ממנו, מה שאין כן כשבא בעצמו אזי נמצא במקום אחד, כפי שמצינו בשעה שהוצרך להציל את הרב המנונא סבא, שלכבודו הוצרך לבוא בעצמו, ולכן לא היה יכול להיות בואתה שעה במקום אחר.

(וסיים הרבי:) האם שייכת התגלות גדולה ונעלית יותר של אליהו הנביא מאשר בחדר שבו ערך הרבי את ה``סדרים`` במשך עשר שנים ?!...

וגם לאחרי ההסתלקות - הרי מצינו אצל רבינו הקדוש שלאחרי הסתלקותו היה בא לביתו שליל שבת ועושה קידוש ופוטר את הרבים.

ש``פ שלח, מברכים החודש, ה'תש``י.
ה. ... ובהקדם הטעם שכאשר מדברים אודות כ``ק מורי וחמי אדמו``ר אין אומרים ``זכר צדיק לברכה`` (כדאיתא ביומא) או ``נשמתו עדן``:

בשמחת תורה תרצ``א אמר כ``ק מורי וחמי אדמו``ר: ``אינני אומר על אבי ``נשמתו עדן``, כי אינני נותן ``כתובת`` וגם, בשבילי אבי לא נסתלק).

ועל דרך בנוגע לכ``ק מורי וחמי אדמו``ר - שאין לומר עליו ``נשמתו עדן``, כי: (א) מי הוא זה שיכול ליתן ``כתובת``, להגביל את מקומו ל``גן עדן``, גן עדן התחתון או גן עדן העליון, או למעלה מזה עד אין שיעור``, (ב) למה לנו לשלחו מאיתנו?! הוא בודאי אינו רוצה להיפרד מאיתנו, ונמצא איתנו!

ומאותו טעם שאין אומרין ``נשמתו עדן``, אין אומרים גם ``זכר צדיק לברכה``, כי, ענין הזיכרון שייך רק על דבר הרחוק שנופל בו ענין השכחה, מה שאין כן בנידון דידן שלא שייך ענין השכחה ח``ו, אין צורך בזכרון, כמו שאין צורך בזכרון בנוגע לאדם חי.

מכתב משנת תשל``ה: [במענה לשאלה למה לא נזכר על רשב``י ``זי``ע - זכותו יגן עלינו``.] יש לומר על פי ביאור הראגצובי (בחוקותי כו ס``ק מב) דביצחק אין שייך זכירה כו', והרי דוקא לרשב``י נאמר בפירוש דמגין יותר מבחייו, ואמר שפוטר כו' עד כו'.

י``ב תמוז תש``י.
דובר לעיל אודות דברי כ``ק מו``ח אדמו``ר בי``ג תמוז אשתקד אודות חיים ארוכים, חיים אמיתיים בלי הפסק, כיון שעניני קדושה הם אין סוף, שהסיבה לכך שדיבר על זה בי``ג תמוז תש``ט (ולא בשנת תש``ח או תש``ז), היא, להיותו חג הגאולה האחרון לפני יו``ד שבט תש``י, שאז יש צורך להבהיר הענין דחיים נצחיים.

ובפרטיות יותר: בתיבת ``חיים`` - יכולים לפרש ``פשט'לאך`` שהכוונה לתורה ומצוות ש``הם חיינו``, וכן שאר הענינים שנקראים חיים, כמאמר רבותינו ז``ל ``עשרה נקראו חיים``, ולכן מוסיף ``חיים ארוכים`` - שהכל יודעים שהפירוש דחיים ארוכים (כפי שאומרים בנוסח התפילות, בסליחות וכיוצא בזה) הוא חיים כפשוטם, בגשמיות.

וממשיך ומוסיף ``חיים אמיתיים, חיים בלי הפסק``: גם בחיים ארוכים ועד חיים בלי הפסק - יתכן שכן הוא מצד המקרה, היינו, שבפועל לא היה הפסק, אבל היה יכול להיות גם ההיפך. וכיון שבנידון דידן מדובר אודות מצב שלעיני בשר נראה שנעשה הפסק, ויתירה מזה, על פי שו``ע צריכים לעשות עכשיו כמה ענינים כו', לכן מדייק ``חיים אמיתיים, חיים בלי הפסק`` - חיים אמיתיים ונצחיים שלא שייך בהם הפסק.

וטעם הדבר - כפי שממשיך ומסיים - לפי שחיים נצחיים הם קדושה, וקדושה היא אין-סוף.

ראש חודש סיון, תש``י:
קבלתי מכתב מאחד החסידים שבו כותב אודות כ``ק מורי וחמי אדמו``ר (לאחרי ההסתלקות) ``דער רבי זאל געזונט זיין`` (הרבי, שיהיה בריא...). באמת נהניתי מהתבטאות זו. והאמת כן, כי, בריאותו לא היתה מענינים גשמיים, אלא מענינים רוחניים, ובבריאות כזו לא שייך הפסק, ובמילא שייך לומר ``דער רבי זאל געזונט זיין``. אלא, שישנם כאלה שמתביישים לומר כן,ואותו חסיד הסיר את הבושה וכתב כפי האמת.

אמנם, אם כן הוא - שעתה הרבי אינו מוגבל ונמצא בכל מקום - איך מעיזים אנו לישב כאן ולהתוועד? אלא זהו משום שלא זו בלבד שהרבי  אינו מקפיד על כך שמתוועדים, וש``יוסל מחלק משקה וכו', אלא אדרבה, רצונו של הרבי (כפי שאמר כמה פעמים) שיתוועדו. - פעם רצה הרבי לשמוע מחדרו למעלה איך שמתוועדים בבית המדרש למטה, אלא שחשש שבבואו למטה יגרום בלבול הסדר, ולכן הפעיל את ``מכשיר הקשר`` שדרכו יכולים לשמוע למעלה את הנעשה למטה, והקשיב להתוועדות. - ואף שמשום כבודו אסור לדבר בפניו, הרי, כללות הענין ד``שום תשים עליך מלך``, ``שתהא אימתו עליך``, תלוי בענינים גשמיים, היינו, כשפנימיותו נראה על ידי לבוש גשמי, בגופו ולבושיו, ועל דרך זה בחפציו, שאין משתמשים בשרביטו וכו', ובנידון דידן אין זה שייך. -

מקונטרס בענין ``ואהי להם למקדש מעט... בה בית רבינו שבבל``, יצא לאור כ' מר חשון תשנ``ב:
[תמצית]
על הפסוק ``ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם`` (יחזקאל יא, טז) - שגם בחוץ לארץ במקום ובזמן הגלות, ישנו ``מקדש מעט``, מעין ודגמת ``המקדש הגדול אשר בירושלים`` (מצודת דוד על הפסוק), ``תניין (שני) לבית מקדשא`` (תרגום יונתן ופירוש רש``י) - איתא בגמרא (מגילה כט, א) ``אמר רבי יצחק אלו בית כנסיות ובתי מדרשות שבבבל, ורבי אליעזר אמר זה בית רבינו שבבל``.

ויש לומר, שרב יצחק ורבי אליעזר לא פליגי, היינו, שגם לדעת רבי אליעזר נקראים כל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל ``מקדש מעט``, וגם לדעת רבי יצחק עיקר ושלימות הענין ד``מקדש מעט`` הוא ב``בית רבינו``:

ומצד העילוי המיוחד ד``בית רבינו`` לגבי שאר בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל, הרי הוא ``מקדש מעט`` העיקרי שנותן הקב``ה לישראל בזמן הגלות תמורת המקדש הגדול שבירושלים.

ויש להביא ראיה לחילוקי הדרגות ב``מקדש מעט`` - ממה שכתוב בהתחלת הסוגיא ``בכל מקום שגלו שכינה עמהן, גלו למצרים שכינה עמהן... גלו לבבל שכינה עמהן... בבבל היכא, אמר אביי - בבי שכינתא דהוצל ובבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא, ולא תימא הכא והכא, אלא זמנין הכא וזמנין הכא``:

ועל פי זה יש לומר, שפה מדובר אודות גילוי שכינה באופן נעלה יותר מגילוי השכינה שבשאר בתי כנסיות ובתי מדרשות, ויתירה מזה, שישנו מקום מיוחד (אחד, יחיד ומיוחד) שהוא תמורת המקדש שבירושלים שבו עיקר השראת וגילוי השכינה... וענין זה מודגש בשמו ``דשף ויתיב בנהרדעא``, היינו שגילוי השכינה שהיה במקדש בירושלים (ולא במקום אחר), נסע וישב במקום מיוחד בבבל, תמורת המקדש בירושלים.

ועוד ועיקר - שהמעלה המיוחדת ב``מקדש מעט`` ד``בית רבינו`` נמשכת גם (וביתר שאת וביתר עוז) ``כשהן עתידין להגאל``, שאז ``עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל``: השראת השכינה בכל מקום שגלו ישראל על ידי ה``מקדש מעט`` ש``בארצות אשר באו שם`` אינה אלא בזמן הגלות, אבל לאחרי ש``עתידין להגאל``, ``תחזור גילוי שכינה לירושלים ולא תשאר שם במקום שגלו ישראל כבר...

ולכן ``אמרו במדרש לעתיד לבוא יהיה בית המקדש גדול כירושלים שבעולם הזה... לפי שבירושלים הבנויה לעתיד יהיה חוברה לה למקדש יחדיו כל מקומות של בתי כנסיות שהיו בעולם הזה`` (מהרש``א שם).

ועל פי זה ניתוסף עוד יותר בגודל במעלה ד``מקדש מעט`` - דכיון ש``בירושלים הבנויה חוברה לה למקדש יחדיו כל מקומות של בתי כנסיות שהיו בעולם הזה``, ``נמצא עתה בגלות... בית הכנסת הרי הוא מקום המקדש גופיה דלעתיד`` (מהרש``א שם).

ויש לומר, שחיבור הבתי כנסיות שבכל ארץ העמים לבית המקדש דלעתיד יהיה בהתאם ולפי-ערך חילוקי הדרגות שביניהם - שבתי כנסיות המיוחדים שיש בהם מעלה יתירה לגבי שאר בתי כנסיות יהיו קודמים בהחיבור לבית המקדש, שיהיו מחוברים ממש לבית המקדש (נוגעים ודבוקים בו ללא הפסק ביניהם) [על דרך ובדוגמת לשכת הגזית (מקום מושבם של הסנהדרין) שבבית המקדש - שתשים סנהדרין ``אצל המזבח``], ועל ידם ובאמצעותם יהיו מחוברים לבית המקדש כל שאר בתי כנסיות שבארץ העמים.

ויתירה מזה יש לומר - שהמקדש דלעתיד יתגלה תחילה בהמקום ``שנסע מקדש וישב שם`` בזמן הגלות, ומשם יועתק למקומו בירושלים:

השראת וגילוי השכינה בה``מקדש מעט`` העיקרי שבבבל היא גם ``כשהן נגאלין`` - כמבואר בהמשך הסוגיא ש``אף כשהן נגאלין שכינה עמהן, שנאמר ושב ה' אלקיך את שבותך, והשיב לא נאמר אלא ושב, מלמד שהקב``ה שב עמהן מבין הגלויות``, כלומר, גם ברגע האחרון דהגלות נמצאת שכינה בהמקום שגלו ישראל... וכיון שהקב``ה שב עמהן מבין הגלויות, מה``מקדש מעט`` ``שנסע מקדש וישב שם``, נמצא, שבמקום זה מתחילה ונעשית גאולת השכינה, התגלותה בכל התוקף והשלימות (לא רק באופן ד``מקדש מעט``), שזהו ענין מקדש העתיד.

בסגנון אחר: כשם ששיבת השכינה היא מהמקום שנמצאת בגלות, כך שיבת מקדש העתיד (שענינו השראת וגילוי השכינה) הוא מהמקום ``שנסע (מקדש) וישב שם`` בזמן הגלות, ששם מתגלה תחילה ואחר כך נעתק למקומו בירושלים.

ואולי יש לומר, שמרומז בלשון הרמב``ם (בהלכות מלך המשיח) ``ובנה מקדש במקומו`` - דלכאורה: מהו הצורך להשמיענו כאן שבנין המקדש הוא במקומו? ולאידך, למה אינו מפרש המקום, ``ובנה מקדש בירושלים``? - [בפשטות יש לומר - שמהענינים שיודיעו ש``הרי זה משיח בודאי`` שידע לכוין מקומו של  המקדש] ש``במקומו`` רומז גם על מקומו של מלך המשיח בזמן הגלות (לפני ש``הרי זה משיח בודאי), היינו, שבהיותו בגלות (ששם יושב וממתין ומצפה לגאול את בני ישראל ושכינה עמהן מהגלות) בונה מלך המשיח מקדש (מעט) שהוא מעין ודוגמת המקדש שבירושלים, בתור הכנה למקדש העתיד, שיתגלה תחילה שם, ומשם ישוב (עם הקב``ה ובני ישראל) לירושלים.

ועל פי זה יומתק השינוי בית התחלת הפרק לסיומו - שבהתחלת הפרק כותב ההלכה ש``המלך המשיח... בונה המקדש`` (כפשוטו), מה שאין כן בסיומו, שמבאר הסימנים שעל ידם קובעים מי הוא המלך המשיח, ``בחזקת משיח``, ועד ``משיח בודאי``, כותב ``אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו`` שבין פעולותיו בזמן הגלות נכלל גם בנין מקדש מעט העיקרי בגלות, בתור הכנה והתחלת ההתגלות דמקדש העתיד.

ואולי יש לומר, שמה שכתוב במדרש (ילקוט שמעוני רמז תצט) ש``בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר ענוים הגיע זמן גאולתכם``, קאי על גג בית המקדש דמקדש מעט שבחוץ לארץ שהוא במקום המקדש בירושלים, כי, לאחרי שמקדש העתיד יתגלה וירד למטה לא יהיה צורך להשמיע לישראל ``הגיע זמן גאולתכם``.

ועל פי זה יומתק הדיוק ``עומד על גג בית המקדש`` ש``גגות... לא נתקדשו``, שרומז על חו``ל בערך לקדושת ארץ ישראל.

ויש להוסיף בביאור העילוי ד``בית רבינו שבבבל`` - שמעלתו לגבי ``בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל`` היא גם מצד היותו ``בית רבינו`` (רבינו (סתם) דכל בני ישראל, נשיא הדור, ו``רבינו שבבבל``, רבן של כל בני הגולה), ביתו של נדיא הדור, ש``הנשיא הוא הכל``:

... ועל פי זה יש לבאר העילוי ד``בית רבינו שבבבל`` - שלהיותו מקומו הקבוע של נשיא הדור, ``הנשיא הוא הכל``, שכולל כל הדור, יש בו השראת (וגילוי) כללות השכינה (לא רק חלק ששורה (ומתגלה) על עשרה מישראל) [נוסף לכך שגם בפשטות מתקבצים ובאים ל``בית קבינו שבבבל`` רבים מישראל, שלא בערך לגבי שאר בתי כנסיות ובתי מדרשות. - ולהעיר מר``ה כד,ב: ``כיון דנשיא הוא שכיחי רבים גביה.], מעין ודוגמת השראת וגילוי השכינה בבית המקדש.

ועוד ועיקר - מעלת ``בית רבינו שבבבל`` בנוגע להגאולה:
``רבינו``, נשיא הדור, הוא גם המשיח (גואלן של ישראל) שבדור, כמו משה רבינו (הנשיא הראשון), ``גואל ראשון הוא גואל אחרון``, כידוע שבכל דור ישנו ``אחד הראוי מצדקתו להיות גואל, ולכשיגיע הזמן יגלה אליו ה' יתברך וישלחו כו'`` [שו``ת חתם סופר חו``מ (ח``ו) בסופו (סצ``ח). וראה שדי חמד פאת השדה מערכת האל``ף כלל ע'. ועוד], ומתסבר לומר שהוא נשיא הדור, כמפורש בגמרא בנוגע לרבי יהודה הנשיא: ``אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש``, ``אם משיח מאותן שחיין עכשיו ודאי היינו רבינו הקדוש``, הנשיא שבדור.

[ראה שדי חמד שם: ``בדרך הזה היה משוער אצלם בכל דור מי הוא... רבינו הקדוש... בדורו אמרו וידעו שהוא המוכן... וכן הוא בכל דור ודור צריך להיות אחד מוכשר שמא יזכו... ועל פי זה כתבו גם כן תלמידי האר``י ז``ל שהימיו היה האר``י ז``ל``, ומסיים ``וכל זה הוא פשוט``.]

על פי זה יש לבאר כל הנ``ל בנוגע ל``בית רבינו שבבבל`` בדורנו זה - ביתו (בית הכנסת ובית המדרש) של כ``ק מורי וחמי אדמו``ר נשיא דורנו:

ובהקדים פתגם כ``ק מו``ח אדמו``ר ש``עשר גלויות גלתה ליובאוויטש, מליובאוויטש [שבה היה גילוי פנימיות התורה כפי שנתבארה באופן של הבנה והשגה ע``י תורת חסידות חב``ד במשך כמה דורות] לרסטוב, מרסטוב לפטרבורג, ומפטרבורג גלתה מחוץ למדינה ההיא, ללטביא ואחר כך לפולין, ועד לגלות אמריקא, ובאמריקא גופא כמה מקומות, עד להמקום הקבוע ד``בית רבינו``, בית הכנסת ובית המדרש שלו, המרכז של ליובאוויטש במשך עשר שנים (תקופה שלימה) האחרונות דכ``ק מו``ח אדמו``ר נשיא דורנו בחיים חיותו בעלמא דין, וגם לאחרי הסתלקותו קדושה לא זזה ממקומה, ואדרבה, באופן ד``מעלין בקודש``, ``מוסיף והולך``, עד ביאת גואל צדק.

... וכיון ש``בכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהן``, הרי, בגלות זה האחרון שרוב מנין ורוב בנין דבני ישראל ביחד עם נשיא הדור נמצאו בגלות אמריקא, גלתה גם השכינה לגלות אמריקא; ובגלות אמריקא עצמה ``(בבבל) היכא`` - בהמקש מעט ד``בית רבינו``...

[ראה ``התמים`` חוברת ב' עמ' קכו: ``מיום שחרב בית המקדש וקדשי קדשים עד אשר ירחם ה' יתברך וישלח לנו גואל צדק... ויבנה לנו את ירושלים ובית המקדש עם הקדשי קדשים, הנה ליובאוויטש הוא ירושלים שלנו, והבית הכנסת אשר כ``ק אדמו``ר מתפלל בו הוא בית המקדש שלנו כו'``.]

ויש לומר ההסברה בזה - לפי שבדור זה, דור האחרון של הגלות ודור הראשון של הגאולה, מסיימים ומשלימים ``מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות`` לעשות מארץ העמים ארץ ישראל גם במקום היותר תחתון דארץ העמים, חצי כדור התחתון (שבו לא היה מתן תורה), אשר, על ידי העלאת המקום היותר תחתון מעלים גם את כל שאר המקומות דארץ העמים, וענין זה נעשה על ידי ``בית רבינו`` שבחצי כדור התחתון, שממנו אורה יוצאה לכל העולם, לעשות מהעולם כולו ארץ ישראל, שזהו ענין ד``עתידה ארץ ישראל שתפשט בכל הארצות``... בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, נשיא הדור, שהוא המשיח (גואלן של ישראל) שבדור, ועוד וגם זה עיקר, שהוא הנשיא דתורת החסידות, אשר, ע``י הפצתה חוצה פועלים ביאת מלכא משיחא.

ויש להוסיף, שענין זה מרומז גם בשמו של ``בית רבינו`` שבדורנו:

שמו הראשון - יוסף - על שם ``ביום ההוא יוסיף אדנ-י שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים גו' ומאיי הים גו' ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ``, ושמו השני -יצחק - על שם הצחוק והשמחה ששלימותה בגאולה האמיתית והשלימה ע``י משיח צדקנו, כמו שכתוב ``אז ימלא שחוק פינו``, ``אז`` דייקא, לעתיד לבוא, כשיאמרו ליצחק (דוקא) כי אתה אבינו.

ובית (רבינו) - מספרו שבע מאות ושבעים [להעיר מהנהגת גדולי ישראל שלמדו רמזים והוראות בעבודת ה' גם מעניני חול כיוצא בזה (כמו מספר הקרון במרכבת המסע, שהוא ענין עראי, ועל אחת כמה וכמה בנוגע לבית קבוע), ובפרט בנידון דידן שהמספר נעשה שמו של הבית], ועל שם זה נקבע שמו אשר יקראו ל``בית רבינו`` בפי כל ישראל, ``770``, שמספר זה הוא הגימטריא ד``פרצת``, על שם ``ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה``, שרומז שמבית זה אורה יוצאה לכל ד' רוחות העולם, ובאופן של פריצת גדר... בגאולה האמיתית והשלימה ע``י משיח צדקנו, עליו נאמר ``פרצת עליך פרץ``, ודרשו חכמינו ז``ל ``זהמשיח, שנאמר עלה הפורץ לפניהם``.

[ולהעיר ש``בית משיח`` בגימטריא ``פרצת`` (770). ודו``ק.]

... והענין בזה: מספר שבע קשור עם מציאות העולם, שנברא בשבעה ימים, שבעת ימי הבנין, וקשור גם עם בירור העולם ע``י עבודתם של ישראל, שנחלקים לז' סוגים, ז' מדרגות בעבודת ה', שבעת קני המנורה. ועל פי זה, השלימות דמספר שבע (שבע מאות ושבעים - שבע כפי שכל אחד כלול מעשר (מספר השלם), שבעים, ויתירה מזה, כפי שכל אחד כלול ממאה, ועד לצירוף שניהם יחד) מורה על שלימות עבודתם של ישראל בבירור העולם ע``י מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות, שאז נגאלים מן הגלות וחוזרים ובאים לארץ ישראל. ...

וכן באריכות שיחת שופטים תשנ``א בענין שצריך לפרסם לכל אנשי הדור שזכינו שהקב``ה בחר ומינה בעל בחירה שמצד עצמו הוא שלא בערך לאנשי הדור שיהיה השופטיך ויועציך ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בעבודת ה' וכו' ועד לנבואה העיקרית שלאלתר לגאולה ותיכף ומיד הנה זה משיח בא.

[לא רק בתור חכם ושופט, אלא בתור נביא, שזהו בודאות, ראה מאמר אדמו``ר הזקן הקצרים עמ' שנ``ג, שנ``ד]

בהנאה
ארנון דוד קם

 


 


חזרה לראש העמוד
 


"אנו מבקשים בכל לשון של בקשה, לא להפעיל את האתר הזה בשבת או/ו במועדי ישראל
השימוש במחשב במהלך השבת, כרוך בחילול שבת, שהוא איסור חמור מן התורה".
we ask you to refrain from accessing this web site on the Sabbath or Jewish holiday. The operating of a computer by a Jewish person on the " Sabbath, involves desecration of the Sabbath which is forbidden according to Torah Law
הוסף למועדפים