שאלה
שאלה:
ישנה סיגריה דמוית סיגריה אמיתית, ללא ניקוטין המאושרת לשימוש ע``י משרד הבריאות. לסיגריה מוסיפים פילטר היוצר ריח ואולי טעם מסויים הדומה לסיגריה אמיתית. לטענת היצרנים הפילטר של הסיגריה מכיל רק חומרים מהצומח. ראיתי בפרוספקט של המפיצים שהסיגריה מכילה חומרים מתחלבים וכוהל (כנראה בריכוז נמוך).
האם סיגריה כזו כשרה? אמנם האדם אינו אוכל כאן משהו אבל יש טעם מסויים וגם ריח וכידוע אנחנו מפרידים חלב ממאכלי בשר רק בגלל אדי החלב.
משה מאיר בן שאול






Yeshiva.org.ilהשער לעולם התורה

תשובה
תשובה:
לדבריך, הסיגריה מכילה חומרים מתחלבים ואלכוהול, יש אפוא צורך בהכשר. אך איני ממליץ על הסיגריה הזאת גם אם תהיה כשרה כי היא מרגילה את האדם לפעולה הדומה לעישון ויש חשש לעישון ממש.

שאלה
ידוע הרי שמאמיני ישו הראשונים היו יהודים שהרי גם הוא עצמו היה יהודי, והם האמינו שהוא המשיח. שאלתי היא מתי הוציאות את עדת מאמיני ישו מהיהדות ומי עשה זאת? האם היה איזשהו פסק הלכה שהחרים אותם או שהם הוציאו עצמם מעדת ישראל בעצמם? אני שמעתי פעם שרבן גמליאל (אחד מהם...לא יודע מי מהשלושה...) הוציא את החרם נגדם אבל לא למצאתי במקורות על כך. אשמח לקבל תשובה בעניין זה. תודה.

תשובה
על פי ויקיפדיה - המסופר בתלמוד היה איש בשם ישו, תלמידו של רבי יהושע בן פרחיה (במאה השנייה לפני הספירה), שדחהו מעליו משום שבעת ביקור באכסניה העיר ש``עיניה (של בעלת הבית) טרוטות``, הערה שגררה את תרעומת רבו. כשביקש ישו להביע חרטה היה רבי יהושע בן פרחיה עסוק בקריאת שמע וסימן לו להמתין. ישו פירש בטעות כאילו רבו מגרשו ובכעסו פנה לעבוד עבודה זרה (תלמוד בבלי, מסכת סוטה דף מז א'). מתוך הסיפורים הנוספים והמעטים על ישו בתלמוד הבבלי, יוצא שראו בו תלמיד שיצא לתרבות רעה (``תלמיד שהקדיח תבשילו ברבים``).

בקרב מפרשי התלמוד הועלתה הבעיה, שיהושע בן פרחיה לא חי סמוך לזמנו של ישו, אלא שנים רבות לפניו. לפיכך הוצע הפירוש שבתלמוד מדובר בדמות אחרת שנקראה בשם זה.

למרות הדעה המקובלת כי הרומאים הרגו את ישו, מצוין בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין (מג, ע``א) כי ישו הוצא להורג על ידי הסנהדרין בערב פסח ``על שכישף והסית והדיח את ישראל``. בקטע זה מסופר גם כי לישו היו חמישה תלמידים, כאשר לדעת החוקרים היו ל-``ישו`` של הנצרות הרבה יותר, דבר המטיל ספק על זהות שתי הדמויות או על מהימנות הקטע. קטע זה צונזר מהתלמוד במשך שנים רבות לפי הוראת האפיפיור והוחזר רק במהדורות החדשות
עפ``י מקצת מהחוקרים אותו האיש נולד בשנת 4 לפני הספירה ומת כנראה בשנת 29 לספירה שכן נאמר אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ולכן במסורת הוא חי 33 שנים.
לכן סביר להניח שבשנת מותו או כמה שנים קודם לכן היתה הפרידה שלו ושל מאמיניו מהיהדות, התהליך איננו ברור עד הסוף וגם כן איננו חשוב אולם כנראה שבין השנים 20 לספירתם ל 29 נעשה הפירוד.

שאלה
שלום

השאלה הועלתה ע``י הרב צבי כהן בשיעור.
על שמשת רכבו של רופא דתי נכתב פסוק שמע ישראל עם אותיות השם.
כיצד יש לנהוג בנדון ?

תשובה

בעניין איסור מחיקת שם ה' יתעלה עפ``י פסקי הרב משה פיינשטיין

סיכום מקצת דברי הרב בעניין זה, עפ``י אגרות משה, אורח חיים חלק ד', סימן לט עמוד מט.

1. רקע

שאלה זו נדונה ע``י כב``ק הרב בהקשר לספרי קודש שבלו, האם מותר למחקם וליצר מהם נייר חדש(שאז בודאי נמחקים השמות שבהם).

השאלה הזו נדונה על ידי גם בהיבט השאלה שנשאלה – מה לעשות בשם השם שנכתב על שמשתו של רכב.

2. הצגת הבעיתיות שבגניזה מרובה

בזמן הזה שהותר לכתוב תורה שבע``פ ישנם הרבה מאד ספרים שבלו ובפרט אצל תינוקות של בית רבן שהספרים, הסידורים והגמרות נקרעים בזמן קצר וכל זה בפרט כעת, כאשר מרבים להדפיס ולכן רבה הגניזה וגם ההוצאות.

3. מקורות בדברי הגמרא

א. המבשל בעצי קודש לוקה (מכות דף כב)

ב. כותבי ברכות כשורפי תורה(שבת קט``ו). הכוונה שכשתיפול דליקה בשבת(שזהו דבר רחוק) אסור יהיה להצילן(שלא נכתבו כספר שלם) ולכן נאמר ``כשורפי תורה`` ולא ``שורפי תורה`` ממש ח``ו.

ג. כי קדוש אגב כתב הוא דקדוש אזל כתב אזלא ליה קדושתיה (שבת קט``ז עמוד א) – כלומר קדושת ספר התורה הינה מותנית בקיום הכתב וכאשר הכתב נמחק(בשיעור הנאמר בהמשך) פקעה הקדושה מהספר.

ד. אביי שאל לרבה מהו לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בה (גיטין דף ס)

ה. אמר רב מצאתי מגילת סתרים בי ר' חייא(בבא מציעא דף צ``ב)

ו. התנאים מבלי עולם(ברייתא בסוטה דף כב) שפי' רבינא שהוא אלה שמורין הלכה מתוך משנתן ותניא כוותיה שאמר ר' יהושוע וכי מבלי עולם הן והלא מישבי עולם הן שנאמר הליכות עולם לו אלא שמורין הלכה מתוך משנתן. ופירש רש``י שמבלין עולם בהוראות טעות שאין יודעין טעמי המשנה פעמים גורמים שמדמין לה דבר שאינו דומה.

4. מקורות אחדים מדברי רבותינו הקדושים הנדרשים לביאור הנושא

א. בדברי רש``י בערכין ו.

``שם שלא במקומו אינו קדוש אלא מקום השם ואותה חתיכה תיגנז והשאר יבנה בבית הכנסת כי אמר בדעת ישראל הפרשתיה ל``א שם שלא במקומו כגון על גבי קורות וכלים לא קדוש דלא הוי מקומו אלא על הנייר ושיכתוב המקרא על השם כנתינתו אבל שם לבדו הוי שלא במקומו ולא קדיש וראשון שמעתי והוא עיקר.

ב. הרמב``ן בספר מלחמות ה' מה שתקנו והתירו הכתיבה הינו רק

בכתבי הקודש ולא בקמעין ולא פסוקי דרחמי(פסוקים של רחמים) שכן התירו רק מה שמוכרחים לסדר התפילה ומה שהתירו הינו בספר שלם.

ג. הטור בסימן של``ד – גם קמעין מצילין מפני הדליקה.


5. מקורות מדברי השולחן ערוך.


א. סימן של``ד סעיף יב – מצילים כתבי הקודש מפני הדליקה אף כשהם כתובים על הנייר.

ב. כל כתבי הקודש מצילין מפני הדליקה אפילו כשהם כתובים בכל לשון.

6. מסקנות ביניים של הרב

א. האיסור לאבד כתבי קודש איננו רק בשריפה אלא בכל דרך שהיא וזה בהסתמך על הפסוק הידוע ``לא תעשון כן ...`` הבא לאחר ``אבד תאבדון`` שנאמר בענייני עבודה זרה(אג``מ או``ח ח``א סימן ד). ומכאן

גם נלמד איסור המחיקה אף שלא נאמר בכתוב.

ב. האיסור לאבד כתבי הקודש הינו גם בגרמא שהרי מחוייבים להצילם מפני הדליקה בשבת.

ג. שם שנכתב שלא במקום הראוי אולי איננו קדוש(עפ``י דברי רש``י לגמרא בערכין ו ששם העלה סברה ששם שאיננו נכתב במקומו איננו קדוש (אע``פ שאמר שדעתו כסברה הראשונה שיש לגנוז את מקום השם), כגון שם הנכתב על בשרו וזאת אע``פ שהמשנה אומרת שכורך עליו גמי וטובל זה אולי משום הספק שבדבר או לפי הסברא הראשונה שנאמרה.

ד. גרמא של מחיקה מותרת רק בשם יחידי(כלומר כאשר כתובים כמה שמות יחד יש איסור גרמא של מחיקתם).

ה. כתבי הקודש אף כשהם כתובים על הנייר מצילים אותם בשבת.

ו. מכיוון שכל קדושת ספרי הקודש הכתובים על הנייר הינה מצד שנעשו ללמוד בהם דווקא ולכן כשלא שייך ללמוד בהם הרי יש לנו לומר ד``אזלא קדושתיה``(עמוד נא), כלומר פקעה הקדושה שבהם. ולעניין זה גם אם נשארו שורות שלמות יש לומר שפקעה קדושתם שכן לא ניתן לומר שילמדו בהם כאשר נשאר שורה כאן ושורה כאן מדברי הרשב``ם והרמב``ן וכדומה. ואפילו נשאר דף שלם מהגמרא שניתן לכאורה ללמוד סוגיה שלימה או/ו מדברי נושאי הכלים של הגמרא(כגון חכמת שלמה ומהר``ם) גם אז פקעה מהם הקדושה שכן לא ימצא אדם שילמד דף מהגמרא באופן כזה וכן לא ילמדו מדברי הרא``ש כאשר הוא נקרע מהגמרא ומכאן גם נראה שהקדושה איננה חלה רק לפי המתכוון אלא גם לפי מציאותו של הכתב.. ויש ללמוד מכך שכאשר מציאות הכתב איננה כראוי להיות באופן מכובד שאפשר ללמוד ממנו לא חלה קדושה על השם(מ.ר).

ז. לכן אין מצילים מהדליקה כל אלו אלא רק ספרי תנ``ך שיש בהם אזכרות(שמות).

ח. לא הותר להיכתב אלא ספר שלם או/ו סידור שהוא לצורך התפילה

ט. ספרים שבלו ונקרעו באופן כזה שלא שייך ללמוד בהם אין בהם קדושה ואין להציל אותם מהדליקה בשבת עכ``פ הם צריכים גניזה ואין לאבדם בידים ויש עדיין לאסור הנחתם בכלים שיביאו אותם למקום שימחקו שם.

7. מסקנות מעשיות הנלמדות מעיון בדברי קודשו לעניין זה ועניינים נוספים

א. כאשר מיעדים הדפסות לקטנים בתחילת לימודם אין צורך בהדפסת סידור שלם(עם סליחות ותפילות חגים) אלא רק אלף בית ושחרית וערבית של חול כדי למעט הצורך בגניזה וכן לחסוך בהוצאות.

ב. על המלמדים את הקטנים למעט בהוראות לכתיבת פסוקים(שאח``כ חובה לגונזם) שכן ללמד לכתוב ניתן גם בדברים ועניינים של חול.

ג. חולה במחלה מדבקת שעליו להגיע לבית הרפואה וידוע שאע``פ שיוכל להניח תפילין במקום זה לא יניחו לו להוציא את התפילין משם(מחשש הדבקה) וישרפום– לא יביאם לשם שזה בדין עושה מעשה איבוד בידים ועובר על לאו ``דלא תעשון``.

ד. אסור להניח כתבי קודש בכלים שנוטלים אותם להימחק שם והוא נחשב כעובר על לאו מהתורה.

ה. ספר תורה שבלה ואין בו כדי ללקט 85 אותיות פקעה ממנו קדושתו

אבל אם יש בו אזכרה מצילין אותו.

ו. חייב אדם לכתוב ספר תורה גם כשיש לו ספר תורה ללמוד ממנו, כגון שמוצא מי שישאיל לו.

ז. ההיתר לכתוב תורה שבכתב איננו מצד הכתיבה אלא רק משום מצוות הלימוד, לפיכך התירו משום ועת לעשות לה' לכתוב ספרי תורה על הנייר וכך גם באשר לתורה שבע``פ.

ח. כתיבת המגילה לתינוק הינה משום הצורך להתלמד, מה שאין כן במבוגר שיכול ללמוד מספר תורה שלם.

ט. בימי רבה עדיין לא היה היתר לכתוב את התורה שבע``פ שכן היה הזיכרון של בני אדם חזק והיו זוכרים עניני תורה שבע``פ נאולם היו בני אדם יחידים שכתבו כאשר היו יראים שמא ישכחו.

י. פירוש דברי הרמב``ם שעל האדם לשלש לימודו, שליש בתורה שבכתב, שלי בתורה שבע``פ ושליש יבין דבר מתוך דבר הינו באופן כזה שלתורה ולמשנה וההלכה יש שיעור(כל אחד לפי כשרונותיו) אולם לדברי הגמרא אין שיעור.

יא. מה שאומר הרמב``ם בעניין הלימוד בספרו שכאשר ילמד האדם בו ידע התורה שבע``פ כולה ואיננו צריך לקרוא ספר אחר ביניהם אינם כפשוטם. וכן מה שכתב על ספרו ``שחבור זה מקבץ לתורה שבע``פ כולה עם התקנות והמנהגות והגזירות שנעשו מיממות משה רבינו ועד חבור הגמרא וכמו שפירשו לנו הגאונים בכל חיבוריהם שחיברו אחר הגמרא`` איננו כולל את החלק של התורה שבע``פ שהוא להבין ולהשכיל אחרית דבר מראשיתו ולהוציא דבר מדבר שהוא עניין לימוד הגמרא וכוונת הרמב``ם הינה רק ללימוד ההלכות הפסוקות שהוא לימוד המשנה ולכן גם לאחר שנכתבו ספרי הלכה כספריו של הרמב``ם והשולחן ערוך והטור צריך ללמוד הגמרא ומפרשיה שכן אף הרמב``ם עצמו כתב פירוש על הגמרא בשלושה סדרים(מועד, נשים ונזיקים) וגם על חולין.

יב. הלימוד שלנו בזמן הזה איננו בי``ג מידות שהתורה נדרשת בהן חוץ מקל וחומר ומבניין אב.

יג. הלימוד בספרי הלכה, כגון ספרי הרמב``ם והש``ע אין להורות ולדון אלא דווקא בלימוד המפרשים שעליהם כגון הט``ז והש``ך והמ``א שביארו הטעמים.

יד. בזמן הזה שנכתבו דברי תורה שבע``פ שנכתב כבר הש``ס וגם ספרי הפוסקים וספרי המפרשים וכל הספרים מצויים ואפשר לכל עיר ועיר לקנות ספרים ולהניחם בקרן זווית וכל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד חס ושלום שנאמר שאין צורך בישיבות וחכמי התורה, משום שבלא חכמי התורה המרביצין תורה לתלמידיהם בישיבות לא היו יודעין איך להבין תורה שבע``פ אף שכבר הם כתובין לא רק דברי הפוסקים שהם סתומים אלא אף דברי רבותינו המפרשים צריך רב גדול וגם שאותו הרב קבל מרבו ונמצא שגם עתה אחר שנכתבו תורה שבע``פ בספרים הרבה הוא תורה שבע``פ ממש וצריך לכחמי התורה ולתלמידי הישיבות, וכן יהיה לעולם אף כשיבוא מלך המשיח ויחיו המתים ולא ישתכח שום דבר ממה שנתחדש עד עתה ויהיו משה ואהרון וכל הנביאים והזקנים והתנאים והמאמוראים והגאונים עוןד יהיה ממה ללמוד ולחדש עוד הרבה יותר(עמוד נד).

טו. יש לאסור המחיקה בחומשים וספרי תנ``ך שבהם נמצאים שמות וכן סידורים אבל בספרי תורה שבע``פ אין לאסור.

לעניין מחיקת שם השם שנכתב על זכוכית מאובקת של רכב


לפי הסברא שמעלה רש``י (אפילו שהוא אומר שהיא איננה עיקר לדעתו) שם שלא נכתב במקומו איננו מתקדש ואע``פ שראינו ששם קודש נכתב על כלי מתקדש(בדברי הרמב``ם בהלכות יסודי התורה שמי שמתיך כלי זכוכית ועליו שם השם לוקה), זה בתנאי שנכתב בדרך כבוד ובדרך קבע אולם אם נכתב באופן ארעי ולא בדרך כבוד אולי נתן לומר שאיננו מתקדש. כי איך יתכן לסבור שכל מי שכותב שם השם בכל מיני מקומות שיעלה בדעתו יפסול עלינו את השימוש בדבר זה(כגון על דלת או/ו על שמשת רכב וכו') ? וגם מציאות חדשה איננו יוצר וכן נראה מדברי הרב פיינשטיין זצ``ל (למעלה בסעיף 6 ו) שמה שקובע הינו מציאות הכתב ולאו דווקא כוונת הכותב. ולכן אם מציאות הכתב הינה כזה שנכתבה שלא באופן והמקום הראוי להיכתב וגם שלא בדרך קבע(כפי שלעיתים כותבים על כלים או/ו כמדומני כדברי המשנה שהיו כותבים כך על כלים מסויימים ``קודש לה``) איננה חלה על הנכתב קדושת השם ואולי ניתן למחקו(שכן אם על כתיבת שם השם על גוף האדם יש ספק אם נתקדש קל וחומר כאשר נכתב שם השם באופן שאיננו ראוי כלל להיכתב) ויש בזה גם כבוד שמים שלא יכתב שם השם הגדול על חפציו של האדם כאחד משאר הדברים בעולם.

שאלה
שלום וברכה,
ראיתי שיש מי שאוסר לטלטל בשבת מקל ארטיק אם לבסוף נזרק משום מוקצה מחמת גופו, אמנם ראיתי בהגרע``א זצ``ל (או``ח ש``ח, א') שכתב בפירוש שכל דבר שהקצוהו לשימוש מסויים ע``י פעולה ממשית הרי אינו בטל ע``י דעת בלבד, והנה כאן שבבית חרושת כבר הוקצה המקל לשימוש (שוייף ונחתך בדיוק) והרי הוא כלי גמור, כיצד נוכל לומר שכעת ע``י דעתנו הוא מוקצה, אולי רק אם נזרוק אותו וימאס, אך סתם כך? מוקצה? ועוד פשוט שהוא כלי, עובדה שהנוטל קיסם לחצוץ בו שיניו (באיסור) עובר על מתקן כלי, ומקל הארטיק בוודאי כלי, מדוע לא להתיר טלטול בכל מקרה? או לפחות שיהיה כלי שמלאכתו לאיסור (לאוסרים להכין קרח בשבת)?
תודה רבה.

תשובה
תשובת הרב הינה.

איני חושב שהוא בטל מחמת שאינו צריך לו אלא בגלל שהוא נמאס ואין בו צורך, וע``כ לאחר שנזרק הוא מוקצה מחמת מיאוס.

שאלה
שלום.

ברצוני לשאול מה דינם של אלה הנושאים גברים ועוברים על איסורי תורה מפורשים ?

ירמיהו

תשובה
שלום.

זהו איסור חמור מהתורה אולם בזמן הזה אין אנו עונשים עפ``י דיני התורה.
קל וחומר שאסור לאדם לפגוע באחד מאנשים אלה או לאיים עליו שכן אמרו רבותינו הקדושים ``כל המרים יד על חברו נקרא רשע`` אולם זכותינו להתנגד לתועבה הזאת עפ``י התורה ולהורות שזהו איסור חמור והעושה זאת הוא בנידוי. הרמב``ם פוסק בהלכות תשובה שכל מי שעושה עוונות ביד רמה כיהויקים אין לו חלק לעולם הבא אלא אם עשה תשובה ולכן הם צריכים לחזור בתשובה ולתקן עניין זה שכן אם לאדם יש בעיה והוא אינו יכול להתגבר על יצרו והוא עובר עבירה בסתר, זה עניין אסור אבל זה בינו לבין הקב``ה אולם אם הוא עובר בפרהסיה וביד רמה אומר הרמב``ם בהלכות תשובה פרק ג' שהוא מאלה שאין להם חלק לעולם הבא שכן לא בוש מדברי תורה שאסרה זאת, ולכן על העובר על איסור זה לטפל בעצמו, הן בדרכי הרפואה והן בדרכי הקבלה והלימוד שכן אדם יכול ללמד עצמו להתנהג הפך טבע בריאתו וכנגד דברים שהרגיל את עצמו בהם(כדברי הרמב``ם בשמונה פרקים) אולם קל וחומר שאין לעשות זאת בפרהסיה ולהצהיר על כך שכן זוהי עזות מצח כלפי הקב``ה ותורת משה.
משה רבפוגל

שאלה
שלום.

האם מותר להתרפא כיום בתרופות הרמב``ם ?

תשובה
הרפואות בימנו מתקדמות ויעילות יותר מהתרופות שהיו בזמנו.
ניתן ללמוד וליישם את העקרונות הרפואיים של הרמב``ם שהם לא השתנו, כגון שאל לו לאדם למלא את כרסו ויפרוש מהאכילה בעוד שהתאוה בו, שיקדים הקל לכבד, בימות החמה אוכל מאכלים קרים ובימות הגשמים מאכלים חמים, יש מזונות רעים שיש להתרחק מהם, כגון לחם או/ו בצק שנילוש בהרבה שמן ועוד.
משה רבפוגל

שאלה
האם יש רוח רעה וכיצד אני מוציא אותה ממני או מביתי ?

תשובה
שלום.

לאחר שהרמב``ם פסק שאין רוחות רעות, הם נעלמו מהעולם.
לימוד ההלכה בכלל והרמב``ם בפרט הינו מסוגל לביטול היזקים הבאים מהכח המדמה.

בברכה, משה רבפוגל

שאלה
האם אישה המניקה תינוק בן שלושה שבועות
חייבת לצום בתשעה באב?

תשובה
שלום.

עפ``י הקיצור שולחן ערוך(סימן קכד, הלכה ו) נשים מיניקות ועוברות מתענות ומשלימות.
``אפילו עוברות ומיניקות, אף על פי שמצטערות הרבה, צריכות להשלים התענית, אם לא במקום שיש לחוש חס ושלום לסכנה, אבל חולה אף על פי שאין בו סכנה, יש להקל שלא ישלים התענית, רק יתענה איזה שעות, ומכל שכן אם הוא חלוש בטבעו. ויולדת לאחר ז' ימים עד ל' יום נמי דינה כחולה שאין בו סכנה, אף על פי שאינה חולה. אך אם מרגשת בעצמה שהיא בריאה לגמרי והתענית לא יזיק לה, יש לה להשלים. ואלו שצריכין לאכול בתשעה באב, לא יתענגו במאכלים אלא בכדי צורך בריאות הגןף``.
נמצאנו למדים:
א. אשה המניקה תינוק בן שלושה שבועות דינה כחולה שאין בו סכנה ולכן עליה להתענות רק כמה שעות(למשל עד הבוקר) ותאכל אולי מעט מאוחר מהרגלה.
דעת השולחן ערוך אותה מביא הרב מרדכי אליהו שלא תתענה כלל אלא אם כן היא בטוחה שהיא בריאה לחלוטין.
ב. אם היא מרגישה שהיא בריאה לחלוטין והתענית לא תזיק לה יש לה להשלים אולם עליה להיות בטוחה בכך ממש שהתענית לא תזיק לה וגם לא יגרם צער לתינוק בשל כך.
ג. במידה והיא אוכלת(מפני שבזמננו הדורות חלושים) לא תאכל על מנת להתענג במאכלים אלא בכדי צורך בריאות הגוף.

בברכה, משה רבפוגל

שאלה
האם זה נכון שהרבי מלובאויטש הוא המשיח ואם כן איך זה מסתדר אם זה שהוא נפטר .והיו אנשים שהיו ראוים להיות עי' בהרמב``ם ומחמת שנפטרו התברר שזה לא הם ?

תשובה
שלום.

הרבי מלוובאוויטש(זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם הבא) איננו המשיח.
כנראה שהוא היה בחייו בחזקת משיח לרבים אולם העובדה שבית המקדש לא נבנה בימיו מוכיחה בעליל שהוא לא היה המשיח שכן הרמב``ם מסביר שמי שיבנה את בית המקדש הוא המשיח והראיה שהרבי לא בנה את בית המקדש.
בברכה, משה רבפוגל

שאלה
האם זה בסדר לבוא לבית הקברות לאזכרה ביארצייט עם תינוקות בני שנה שנתיים ?
האם יש פה איזה טעם לפגם?

תשובה
שלום.

אין איסור מצד הדין להביא תינוק לבית העלמין.
אולם נראה שאין בכך חזות מתאימה וראוי להימנע במידת האפשר מלהביא את התינוק לבית העלמין(תוספת של החבריה).
תשובת הרב נתנה בע``פ